כל הדברים גדולים כקטנים

מצד אחד.

מי שחשוף לתקשורת המושמעת נתקל לא מעט בנוכחותו המעצבנת של אראל סגל. והשאלה מדוע היא "מעצבנת" אינה טריויאלית, שכן, בתוך כל הרעש אני דווקא מצליח לזהות סימנים של הומור, שזה הדבר הכי רחוק ממעצבן, אבל אי אפשר להסביר הכל ב "כשצוחקים על השני, זה מצחיק, אבל כשצוחקים עלי זה לא". מה זה באמת משנה על מי צוחקים? ומה הבעיה אם צוחקים דווקא עלי? התשובה היא שהבדיחה והצחוק הם נשקו של החלש. לפעמים אף נשקו היחיד. לכן הצטיינו בכך היהודים מעל ומעבר (והיו מלכים שהכריזו על היהודים בתוך "החלשים שומרי חותם הצחוק" ורק להם לבדם הותר לספר בדיחות בממלכה, פרט לליצן החצר). מותר למדוכא לצחוק על המדכא (גם אם בסתר). מותר לאזרח הפשוט לצחוק על השליט הנפוח (גם באמצעות כותבי הסאטירה). מותר לנביא הצחוק לצחוק על השמים. אבל כשמתחלפים התפקידים, הצחוק הוא סתם השפלה וכיעור. כאשר המפקד לועג לטירונים, מלכת הכיתה לנערה הדחויה, כאשר קלגסים, נוגשים ושוטרים משתינים בקשת על העבד המושפל, זה צחוק של רוע. מלך שנופל לבור שופכין אינו דומה לעבד שנופל לאותו בור (אלא אם הם נופלים יחדיו, ומכורח הנסיבות הופכים שווים זה לזה). כאן יאמר לזכותו של אלוהים, החזק המוחלט, שהוא נעדר הומור ולכן לעולם אינו צוחק על נתיניו (אם כי, במחשבה שניה, אני חושב שכל העדות, החוקים והמשפטים אשר ציווה אותנו הם מתיחה אחת גדולה, כמו עם אברהם והעקדה, ואלוהים מסתיר פניו רק משום שהוא מתפוצץ מצחוק בראותו את אותם נתינים ממלאים את פקודותיו ברצינות תהומית. כן, זה מסביר המון דברים). הדאחקות של סגל ודומיו, הן חלק ממנגנון הכח והשררה שהשתלט על המדינה. וזה רע.

ומצד שני.

תמיד מטיפים – "חכם על חלשים", ובכך רומזים שלפגוע במי שחזק יותר, או חזק מאד – זו גבורה. יתכן שהדחף האלים, גם נגד חזקים, הוא מנגנון הישרדותי. רק כך יכול בכל דור ודור לקום מלך חדש ולהכות את הקודם, שהיה בלתי מנוצח עד כה. כך נקבע אלוף האגרוף. כך נקבע מי הוא באמת מלך החיות. כלב מסתער על פר גדול וכבד פי עשרה ומכניע אותו. אבל בעיני, הדחף להוכחת הגבורה על ידי מאבק בחזק הוא הרסני ובעיקר מדכא. כי הרעיון הבסיסי הוא למצוא חלופה לגודל ולכח, אבל בסופו של דבר להכניע ולנצח את החזק (כלומר, להטיל ספק בהגדרת החוזק והחזקים). לעיתים קרובות, דווקא הגודל והכח מבטיחים לכאורה עמידות ובטחון ולכן בעליהם יכול להיות ידידותי ורגוע. כאשר כוחו מאתגר יריב קטן ומרושע, הוא נגרר בעל כרחו לקרב, ואם הוא מנוצח, הופכת מפלתו לפשע מעציב וגם משפיל. כך הפר הנלחם במטאדור (ומי לא מכיר את פרדיננד). כך, קירות רבים כל כך מציגים לראווה את ראשם המפוחלץ של החזיר והאייל, ועורם של אריות ודובים פרוש על הרצפה. כמעט כל החיות הגדולות, מאריות ונמרים ועד קרנפים ופילים, ניצודו והוכחדו רק כדי להוכיח משהו. בניגוד לדרקונים ומפלצות אחרות, כאן מדובר בענקים טובי לב, ועצם נפילתם מסבה (לבעלי לב רגיש) צער גדול. כגודל החיה וגבורתה גודל העוול הצער. לכן אולי המראה המצער ביותר בטבע הוא גופו גופתו העצומה של לוויתן מוטלת בחוף.

כמו שמספרים על עיתון מיתולוגי שתמיד יצא בדפוס, בגשם ובמלחמה, בשביתה ובחושך - תמיד הפוסטים כאן לוו בתמונה. כאן, בפעם הראשונה, אני עומד מול תקלה כלשהי בישראבלוג ולא יכול להעלות תמונה. אז עשו מה שאני עושה במקרה כזה - דמינו.

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

איפה אפי

ושוב, למען המעטים שמחוץ לפייסבוק, הנה לקט מהשבועות האחרונים. למען הרבים, מסתתר כאן משפט אחד חדש.

אלוהים

-

עץ הדעת מזמן נעקר, נטחן לנייר. הדפיסו עליו סיפור על אלוהים אחד שנבהל מטעם מהפרי וגרש את כולם. הוא לא הבין שהשפעה היא זמנית, בלי שום התמכרות או תופעות לוואי.
היום כבר אין ביקוש וישוב הדעת נטוש.
מסתפקים בתחליפים גרועים כמו סיפור על אלוהים.

-

"זה שאתה עושה משהו, משהו גדול, ואז מגיע איזה מתחזה וגונב את הקרדיט לעצמו ועוד מבקש תמורה - זה מילא. אבל כשאתה עובד על משהו מיליארד שנה, ועוד מיליארד, וכל הזמן מתקן ומשפר, ואז מגיע שרלטן שאומר שלקח לו שבוע עבודה, זה כבר מוציא מהכלים".

(אלוהים האמיתי)

-

לא נכון הסיפור על אלוהים שגרש את אדם וחווה כדי שלא יטעמו גם מעץ החיים. טעמוּ גם טעמו.ּ ואלוהים כמובן ידע זאת היטב והגרוש היה בבחינת "לנעול את האורווה אחרי שהסוסים ברחו". אדם וחווה לדורותיהם זכו בחיי נצח - כל עוד יחפצו בכך ופיתוייו של מלאך המוות אינם יעילים כמו אלו של הנחש. לא קל לפתות מי שטעם מעץ הדעת. הגירוש, והעונש המוזר "בעצב תלדי בנים" היו תרגיל הטעיה מתוחכם. השיטה האמיתית של אלוהים היתה המאסת החיים. והיא עובדת, עד עצב היום הזה.

-

אלוהים, יצאת בלעם.
"בזיעת אפיך תאכל לחם" היא קללה?
היא המשובח שבתבלינים.

דת

-

פעם חשבתי שביהדות מתקיימת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל (ופעם, בעברה המפואר, הלכה היתה כבית הלל).

אחר כך חשבתי שבעבר היתה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, והיום ידו של בית שמאי על העליונה (ובית הלל נכחד לכדי הערת שוליים).

עכשיו הבנתי שהיהדות של ימינו היא מחלוקת בין בית שמאי ובית פנחס. והלכה כבית פנחס.

-

למען אחדות העם. למען קרוב לבבות.

בין דתיים וחילוניים בארץ הולך ונוצר קרע. כל אחד מתבצר בביתו והריחוק מוליד התבדלות שסופה רע. על כן יש לפתוח מיד במסע של פתיחת הלב ושיתוף וארוח.
אני פונה למשפחות החילוניות לפתוח את ביתן בפני אחיהם הדתיים. אני קורא לאחי הדתיים לבוא ולהתארח לשבת אצל משפחה חילונית. להכיר ולחוות מקרוב את אורח חייה ביום המנוחה של כולנו. לשבת אתה לארוחה, לעשות יחד על האש, לנסוע לים, או לאיצטדיון, אם אתם חובבי כדורגל. אולי, אם אתם צעירים ברוחכם, לצאת בערב לפאב או לסרט, ואם בוגרים ומיושבים יותר, לצפות יחד בטלוויזיה. לא חייבים לאהוב או להסכים אבל חשוב להכיר ולהתנסות, כי כמו שכולנו יודעים - שום קירבה אינה שקולה לזו של אנשים שאכלו יחד מאותו המסטינג.
כי את הקרע הזה חייבים לאחות.

-

"היחליף נחש עורו, זיקית חברבורותיה"?

כן.

-

מָחְשבון

עין תחת עין
שן תחת שן
נפש תחת נפש
לזה קוראים "חשבון נפש"
לא תודה

-

מיום שחרב בית המקדש - הנבואה ניתנה לשוטים
כדי שיחרב בית-המקדש - ההגה ניתן לעשבים שוטים

-

ארנה פורת הלכה לעולמה. לא הייתי ער מספיק לעברה. ילדה גרמניה בעולם נאצי שהחליטה לנקוט עמדה ולהצטרף ליהודים. זאת בהחלט דרך ראויה והרואית לתמיכה ולהזדהות עם החלש והנרדף.

לו היה הדבר ניתן, הייתי הופך להומוסקסואל.
אילו היה לי אומץ, הייתי מתנצר.

...ופוליטיקה

-

חוק האכלה בכפיה – "אם לא תאכל יבוא שוטר"

-

"אנרכיסטים משיחיים"
איזה אוקסימורון מפואר. אחד הגדולים בכל הזמנים.

-

"תֵן בִי אֵת הַשַלְוָוה - לְקָבֵל אֵת הַדְבָרִים שֶאֵין בִיכוֹלתִי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִיכוֹלתִי,
וְאֵת הַתְבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵינֵיהֶם."

(יגאל עמיר)

-

כמעט מילים נרדפות:
האינטרס הציבורי
והאינטרס הלאומי
כשטובת הכלל גוברת
ושמשהו חשוב ממה שאתה חושב
כשצריכים גם אם לא רוצים
כשמסתכלים בתמונה הכוללת
ועל העתיד

האינטרס הלאומי
האינטרס הציבורי
כמעט מילים נרדפות
ומה בכל זאת מבדיל ביניהן?
שבשם האינטרס הלאומי
תמיד עושים משהו רע
ומישהו נדפק בגדול

-

"צודק כל הדרך לגיהנום"

-

ובימים אלה
כשרואי השחורות צודקים
ומלאי התקוות מתרוקן
דרושה הסבה מקצועית
מאופטימיסט לאופטומטריסט

-

הודעה לאזרחי תל אביב: אל תדאגו. אם האיראנים יפתחו את הפצצה ויזרקו אותה על תל-אביב אתם תהיו הראשונים לדעת

ושטויות (אבל לא רק)

פרחי הרוע: אמנות קונספטואלית - עלי שלכת, מכבש לא דפוס, ואספלט בריח גיהנום

-

קווים מקבילים נפגשים רק בסתר
מתחת לאופק
מאימת המשפחות

קווים מקבילים נפגשים רק בחושך
בחדרי מדרגות
נצמדים לקירות

קויים מקבילים תמיד נפגשים
בבית הקברות

בעיניהם,

כל הסוציאליסטים בעולם שווים זה לזה.
אבל הפאשיסטים - כל אחד והפאשיזם שלו.

-

אז מה בעצם ההבדל בין בעל חיים וצמח?

-

למה חוקי הבניה אוסרים לבנות 100 מטר מהחוף? או 300? הרבה יותר יפה לבנות בקו המים ומעבר לו. תראו את ונצ-יה

-

הפוגה לשם שנוי:
לראשונה מאז החלה המדידות נרשמו היום במישור החוף מעל ל-100 אחוזי לחות.

-

תמיד אומרים – "כולם מדברים על מזג האוויר אבל לא עושים שם דבר בנושא"

ומה עם ההתחממות הגלובלית? למה לא מפרגנים?

___________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

לא רק השירים, לאו דווקא הביצוע

התאריך הלא ידוע של תחיית הצמד, שעל פי התמונות התרחשה ממש לאחרונה, ואני לא ידעתי

סיימון וגרפיקל - שבעים פלוס מינוס

ושוב סליחה מהמאזינים שכבר ראו בפייסבוק כמעט הכל

___________________________________________________________________________________________________

ומותר הצמח מן הבהמה
שאין לו בפנים את כל האיברים האלה
שנמעכים ונמרחים
וגורמים לנו צמרמורות
בעיקר משום שבסופו של דבר כאלה אנחנו
שק מדוזות חיות בצבע אדום

ומותר האדם מן הרובוט/מחשב עדיין, שבהיותו נצר לממלכת החיים, טמונה בו היכולת המופלאה לקום מתוך ההריסות.

ביפן עלה על הבמה המחזה הראשון המשוחק כולו על ידי רובוטים. הבמאי, בשלב זה, הוא עדיין בן אנוש. כשהרובוט גם יביים, יבצעו כל הצופים חארקירי מתבקש והרובוטים יתפסו את מקומם.
ויש אומרים שכל זה כבר קרה מזמן.

"למרות התרבות - בגלל המשמעת" (תשובה חלקית לשאלה למה דווקא בגרמניה?)

ארץ אוכלת יושביה בחלב ודבש

את העתיד היא קוראת בקפה
את העבר היא כותבת
שופתת כתם שחור

הוא הרי לא יחזור

אהבה שנאה קנאה

מצאתי בעיניה את חינם.

אהבת חינם

שנאת חינם

קנאת חינם

מצאתי בעיניה את כולם

את כל הכעסים היא שמרה בבטן

את כל הכאבים

התסכולים

השנאות והסודות

אז עשתה לה ילד

ושמרה אותו בבטן

לשמחתי ולמזלי הטוב אין רקע צבאי בילדותי. נופלים כמעט ולא הכרתי ובקושי ידעתי מה זה קיבוץ.
על "תחנת האיסוף" למשל למדתי בשיעור ספרות, בשיר הזה, "אלוהים מרחם על ילדי הגן", כשהמורה הסבירה על אלה שצריכים לזחול על ארבע בחול בלוהט.

כמו בשחמט, לפעמים, כדי לנצח, חייבים להקריב את המלך.

גיבור ובניו. והחודש במבצע: יצרים כבושים

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

(יום שוק בעכו, העיר שיכולה להיות לבנה)

כאשר הכל אבוד כל דבר הוא מציאה

"התקווה היא געגועים לעתיד" (נפתלי מגהרץ)

מזגן שעובד ואין איש בחדר האם הוא מקרר?

"יום יבוא, נאום יהוה, וקמו פסלים מרבצם והמשיכו בכל מלאכתם אשר קפאה"

בשורות טובות: השיח כמעט מת אך הודות לטיפול מסור והשקיה נדיבה הוא עכשיו במצב של צמח

כתוב בספרים

פנקס מהודר בחנות, עם כריכה מעוטרת,
עולה כמו ספר חדש
מה אם כן הערך של כל מה שנכתב?

שלילי אומר המומחה, הערך שלילי
כשהדפים היו עדיין ריקים
יכולתי לרשום דברים חדשים

"אני רוצה לעשות איתך מה שעושים לך השירים של נרודה" (למחפשים תרגום - שיר אהבה מס 14 - "כל הימים את משחקת")

בגן עדן – יום או לילה? גשם או שרב? בגן עדן הכל על פי הרצון. יושב לו יחד זוג מאוהב. היא מביטה בשקיעה והוא סופר כוכבים ברקיע (או שבגן העדן הכוכבים הם למטה?)

_____________________________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

והפעם - פרסומת סמויה

ההופעה הקרובה - במבו וילאג' - חוף פולג - יום א' 26/7 בשעה 20:00 (ולא ב-19:00)

כמה הערות קטנות בעקבות קריאה ברב-המכר "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי (444 עמודים).

דרושים

דרוש הספר "קיצור קיצור תולדות האנושות" (80 עמודים)

חידה

במי מדבר הציטוט הבא?

"הוא פסגת הסובלנות האנושית. סובלני יותר מהשפה האנושית, מחוקי המדינה, מקודים תרבותיים, מאמונות דתיות, וממנהגים חברתיים. הוא מערכת האמון היחידה שיצרו בני האדם שמסוגלת לגשר על פני כמעט כל פער תרבותי; שאינה מפלה על רקע של דת, מין, גזע, גיל או נטייה מינית; ואשר מייחסת ערך שווה לאמונותיהם ולערכיהם של כל בני אדם באשר הם". (עמ' 189)

(תשובה למטה)

תרגיל מחשבתי

דבר מעניין שלא הייתי ער לגביו. יש נטייה לבלבל בין הופעת הסוג אדם לפני כ-2.5 מליון שנה במזרח אפריקה ובין המין הומו-סאפיינס שהופיע באותו מקום לפני כ-100 עד 200 אלף שנה. מינים רבים נמנו על הסוג אדם. חלקם אלמונים כמו הומו רודולפנזיס, הומו ארגסטר והומו פלורסיינזיס, ואחרים מוכרים כמו הומו ארקטוס, הומו האביליס, הומו ניאדרתלנזיס וכמובן ההומו סאפיינס. הנקודה היא שמינים אלה אינם מייצגים סדר התפתחותי מסויים, בו מחליף בכל פעם מין מפותח יותר את זה שקדם לו, כאשר אנחנו, ההומו-סאפיינס, בראש הפירמידה, אלא שמינים שונים של הסוג אדם התקיימו בו זמנית במקומות שונים, ולעיתים באותו מקום, ממש כפי שהיום קיימים (עדיין, בינתיים, לקראת הכחדה) מינים שונים של חיות מהסוג פנתר שבמשפחת החתולים כמו אריה, נמר, ויגואר.

בראשית ימיו של ההומו-סאפיינס עדיין התקיימו גם מיני אדם אחרים. בינתיים נכחדו כולם.

האפשרות לקיומם המקביל של מיני אדם אחרים, אחים לסוג, מסעירה את הדמיון. מחיקתה ממחישה סוג (או מין) של אובדן ומחשבות של מה היה אילו. במובנים מסויימים הכל היה אולי אותו הדבר. אבל הכל היה אחרת. ממש אחרת.

לא יכולתי להתחמק מהאסוציאציה של השואה. של המחשבה על דודות ודודים ובני דודים רבים שלא הכרתי, ואיך היה הכל נראה אילו הייתה לי משפחה גדולה ונרחבת.

נ.ב., התשובה לחידה: כסף

הפער בין שמחת הקרנבל, עם התחפושות, הצבע על הפנים, הדגלים והריקודים שלפני המשחק ומפח הנפש והבכי של המפלה וקיפול הדגל הוא עצום.

הארץ מלאה עמותות ופעילים למען בעלי חיים נטושים. בעיקר כלבים. השמיכה קצרה מאד. הכלבים מגיעים בגדודים והתקציבים בזרזיף דקיק. היכולת לתת מענה והצלה למירב הכלבים תלויה בסופו של דבר בהתנהלות תקציבית שקולה ונכונה. כאשר עלות אחזקת כלב היא 100 ₪ לחודש, אפשר ב-10000 ₪ להחזיק מאה כלבים. כאשר כלב אחד עולה 10000 ₪, פירוש הדבר, מניעת הטיפול ב-100 כלבים אחרים. מתי עולה הטיפול בכלב אחד 10000 ₪? למשל, כאשר מצילים כלב שנפגע קשה בתאונה, עם שברים ופגיעות פנימיות. כלב שבנסיבות אחרות היה מת תוך שעתיים, ניצל בזכות טיפול נמרץ, ערויי דם, סדרת ניתוחים והשתלות. בסופו של דבר, הוא ישוב ללכת (אמנם על שלוש רגליים), ועדיין יראה (בעין אחת) ויזדקק לתרופות (וטרינריות יקרות) לשארית ימיו, אבל חייו ניצלו והוא יכול להמתין לאימוץ ולחיות בביטחון ובאושר. ובינתיים, מאה כלבים שהיו יכולים להינצל נשארו ברחוב. כי שיקול הדעת, גם לגבי כלבים, צריך להיות אחר מאשר "החיים הם ערך עליון בכל מחיר".

או נניח שבכלביה יש מקום ל-100 כלבים. הכלבים החמודים, הבריאים, הנחמדים, הנוחים לבריות מגיעים ותוך יומיים מוצאים להם משפחה מאמצת, מניבים תרומה קטנה, ומפנים מקום בכלביה לכלב חדש. אבל אלה שמסיבה זו או אחרת הפכו לתוקפנים, נבחנים, חשדנים גדולים, אלה הסובלים ממחלות כרוניות, הקשישים למיניהם, אלה שאף אחד לא יאמץ, נשארים שם, חודש, שנה, עשר. וכל כלב כזה שמגיע ונשאר (באופן מעשי לצמיתות), תופס מקום שכבר לא מתפנה לכלב אחר, ועולה כמה שעולה, ולעולם לא מייצר הכנסה (כלומר תרומה של אימוץ). כמו הרדיקלים החופשיים בגופנו, או כל חומר בעייתי אחר הם רק מצטברים ונשארים, ובסופו של דבר, הופכת הכלביה מקום מגורים ל-100 כלבים בעייתיים, שאיש לא רוצה לאמץ, והם חיים במקום, עד שהכלביה נסגרת מחוסר תקציב. זאת הסיבה שאותם מקומות מעדיפים לבחור בפתרון של המתת חסד. אלא שאותן המתות חסד משמשות מקום לניגוח, האשמות כבדות והשמצות חריפות, עד כדי כך שהן פסקו, והתוצאה שהכלביות נחנקות ומפסיקות לתפקד. כי שיקול הדעת, גם לגבי כלבים, צריך להיות אחר מאשר "החיים הם ערך עליון בכל מחיר".

בינתיים, הפתרונות הקיימים הולכים ו"נחנקים".

לתת לחיות, פירושו לפעמים לתת למות.

הכלביה של "תנו לחיות לחיות - חיפה" על סף סגירה וזקוקה לתרומות. אפילו 10 ₪ בחודש יעזרו.