כל הדברים גדולים כקטנים

רבים עמדו על כך שאלמלא התשתית של קופות החולים ישראל לא היתה יכולה להפוך לאלופת העולם בחיסונים. אבל כמו בכל צבא מאומן, יש חשיבות גדולה להחלטה של האיש שעומד בראשו. ובעניין הזה העובדות ברורות. ישראל מתחסנת בגלל ובזכות החלטה של איש אחד שבלעדיו זה לא היה קורה, - האיש העומד בראש מערכת הבריאות. וכאן נחשפת הבעיה הגדולה של מדינת ישראל. האיש העומד בראש מערכת הבריאות ומשמש כשר הבריאות בפועל, שהוא גם האיש שעומד בפועל בראש משרד האוצר, ממש כמו במשרד לביטחון פנים, וכמו בכל רשויות המדינה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו הוא השליט היחיד והמלך האבסולוטי אשר מציב אנשי קש ("קופים" בפי ארגוני הפשע) בכל המשרות שנהוג לאייש במשטר דמוקרטי. אין רשויות ואין הפרדת רשויות. הוא מאייש את תפקידי השרים, חברי הכנסת, השופטים ועורכי העיתונים באנשים שתפקידם מצטמצם בחבישת כובע, מינוי מקורבים וחתימה על ניירות. בחלק מהתפקידים האיוש כבר נעשה והושלם, ועל החלק הנותר הוא ממשיך לעבוד במרץ. לרשויות המופרדות – המחוקקת, המבצעת, השופטת והמדווחת אין יותר שום משמעות. רק למלך ולאנשי החצר. המעבר מרפובליקה למלכות כמעט הושלם. מלבד כמה מינויים נשאר רק להחליף את השם – מ"מדינת ישראל" ל"מלכות יהודה בראשות בנימין נתניהו".

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Mark Kopfler / Redbud Tree (Priveteering

בצבא האדום של סטאלין הייתה משמעת. החיילים הפשוטים צייתו לסמל. הסמלים צייתו לקפיטן והקפיטנים לקולונל. ומעל כולם, זה שקבע את המילה הראשונה ובעיקר את המילה האחרונה עמד הפוליטרוק. הפוליטרוק לא היה איש צבא או לוחם מנוסה. הוא לא הבין שום דבר בלחימה. אבל הוא היה נציג השליט והמפלגה, "בא-כוחו" פשוטו כמשמעו, וזה היה העיקר. כך דואגים שהצבא יהיה לא רק ממושמע אלא גם נאמן.
עד לאחרונה הדבר הקרוב היותר לפוליטרוק בצה"ל היה מערך הרבנות ומשגיחי הכשרות לסוגיה (ממזון, דרך לבוש, ממילוי טפסים ועד לשימוש במכשיר חשמלי). הרבנות הייתה כפופה ישירות לאל ולמפלגתו והקולונלים והקפיטנים בצה"ל צייתו לכל גחמותיה. אבל עברנו את השלב הזה והתקדמנו הלאה.
השלב הבא היה למנות ליחידה צבאית פוליטרוק ישיר מטעם השליט. נציג אישי של נתניהו שיושב ביחידה צבאית, למרות שאין לו שום מומחיות או הכשרה בתחום פעילותה, ולפקח ולקבוע כיצד תתנהל היחידה למרות שאין לו שום מעמד רשמי בהירארכיה. לא ברור בכמה יחידות בצבא מתנהל הסידור החדש הזה. אין לי מידע אלא מה שגלוי בתקשורת. על כן אני מכיר בינתיים רק מקרה אחד, ביחידה צבאית אחת, שעוסקת בנושא שבעיני נתניהו הוא הכי חשוב והכי רגיש – התקשורת. ליחידה קוראים גלי צה"ל. לפוליטרוק של נתניהו קוראים ברדוגו.
כמה ברדוגו נוספים הציב נתניהו ביחידות אחרות בצה"ל? אין לי מושג. אבל בימים אלה ממש, כאשר נתניהו ועושי דברו עסוקים רק במלחמה בהפגנות, נשלחו לראשונה כוחות צבא סדיר להגביל מחאה של אזרחים ברחובות הערים בישראל (ולא, למי שלא מתמצא, לא מדובר במהומות, מעשי ביזה, הצתת מכונית והקמת בריקדות בצירי התנועה (למרות שחשוב לזכור שגם במקרים כאלה, בשום דמוקרטיה מתוקנת לא שולחים יחידות צבא סדירות נגד אזרחי המדינה (אפילו לא אצלנו))).

פה אחד

 ______________________________________________________________________

הפלייליסט:

John Cage's 4'33

שמאלנים מכינים מצות

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Joni Mitchel - Both Sides Now

עקב השמועות שהשמועות על מות ישראבלוג היו מוגזמות ומה שצריך זה קצת דם, חמצן, אולי כליה, הנה אני מנסה להחיות. אולי הנשמה מלאכותית, אבל גם הנשמה כזאת משיבה חיים ורוח.

בינתיים נראה חי ואולי בריא יותר מאי פעם, בלי תקיעות ובלי תקלות.

בינתיים רק ממחזר מפייסבוק (שהשתלט על הבית בהעדרי, אבל מייצר תמורה).

ובכן - פוליטקה עכשיו

______________________________________________________________________________

זה לא אני אמרתי, זה אומר כל אינטלקטואל ערבי (בדרך כלל גולה) במאמר לעיתון חשוב שמתורגם לעברית ומתפרסם בארץ (בתמהיל של תקווה ושמחה לאיד). 
במאמר הוא מסביר מדוע העמים הערבים נמצאים כיום במצב כל כך ירוד ומדוע מרבית מדינות ערב כל כך נחשלות ונכשלות. הוא יצביע על שלוש סיבות עקריות -
1.שחיתות שלטונית
2.השפעת הדת על המדינה
3.מעמד האשה
הוא כמובן יסביר שהדרך היחידה לשיפור המצב הוא שינוי משמעותי בשלושת התחומים. רק שינוי עקבי ומתמיד יוכל לרפא את החברה מתחלואיה.
ולמה כל זה מעניין אותנו?
כי בכל שלושת התחומים - השחיתות, ההשפעת הדת ומעמד האשה אנו רואים שינוי עקבי ומתמיד גם אצלנו במדינה. זה טוב?
הבעייה היא שאצלנו הכל מתקדם בדיוק בכיוון ההפוך. אז למישהו יש ספק לאן אנו הולכים?

ויש כאלה שרואים בזה החזרת עטרה ליושנה. 

עבר מפואר

אני יודע שאילו אני הייתי מנוי לבלוג ופתאום, אחרי למעלה משנה הייתי מקבל הודעה על פוסט חדש הייתי שמח, אפילו קצת נרגש. מי לא ישמח לצעד, ולו קטנטן, נגד כיוון נהר הזמן שסוחף אותנו אל האין הגדול? (בעצם אני מנוי. גם אני אקבל. אחייך, אבל כבר לא אתרגש).

_____________________________________________________________________________________________

כאן היה הפלייליסט.

Surah Al Baqarah

אם אתם חובבי הוכחות בגימטריה וירקות אחרים ממין זה, אז הנה -
עוד מימי אדם הראשון, הדעת היא זו מקדמת את האנושות. עץ הדעת פקח את עיניו, שנאמר, מיד לאחר שטעמו מן הפרי "ותיפקחנה, עיני שניהם, ויידעו, כי עירומים הם" (בראשית, ג, פסוק זין (כמה אירוני)). 
הדעת תמיד מבקשת מאתנו לפקוח עיניים ולראות, להביט ולחקור, להתבונן וללמוד. 
ועצימת העיניים היא ההיפך מדעת. היא חשכה ובורות. היא עיוורון שלא מאפשר תנועה עצמאית אלא מחייב תלות והסתמכות על אחרים. 
לכן, כאשר לוקחים את הדעת ומעלימים ממנה את העי"ן, מקבלים דת. 
ד(ע)ת - מה יותר ברור מזה.

נקמתה של הדת בדעת

* שוב, הבכורה ניתנה לפייסבוק, אבל זה קטע שבנשמה שלו שייך לכאן

_________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

Wallace Collectin Daydream

אמנת ג'נבה, וחוקי המלחמה בכלל – במובן של מותר ואסור, הם דבר והיפוכו. מנסים לאכוף כללי מוסר והגינות בעולם שכולו מוות אכזרי ורצח המוני.  אין פלא שכמעט כל גבול שהם מנסים להציב נראה מלאכותי ומופרך ונוגד את האינסטינקט הבסיסי (זה הרצחני, אבל גם זה השרדותי (ואם לרגע נראה כאילו אני מתחיל להכשיר את אלאור אזריה אל דאגה, זה יגמר בהכשרת החמאס)).

מותר להרוג לובשי מדים – גם אם הם טירונים שהתגייסו לפני שעתיים ואין להם מושג מאיזה צד יורה הרובה, אבל אסור לפגוע בנערים שיהפכו ללובשי מדים בעוד שעתיים, או ילדים שיאחזו בנשק בעוד שנתיים. מותר להפציץ מטבח צבאי שמאכיל חיילים אבל אסור להפציץ מאפיה או מחסני מזון בעיר. מותר לירות בחיילים אבל אסור לירות באמא שלהם. ההגיון מאחורי כל זה הוא יחיד – לנסות להפוך את המלחמה לתחרות הגונה והוגנת. לחייב את כולם לפעול לפי אותם כללים ולא לאפשר בעיטה מתחת לחגורה, כאילו מדובר בספורט אולימפי וכאילו יש פרס ניחומים לזוכה במקום השני.

הבעייה שאם מאמצים את ההגיון הזה, של הקרב-ההוגן, הוא חייב לחול גם על האמצעים. ואני לא מדבר, למרות האקטואליה, על נשק כימי. רק על הדדיות. כמו שכל חובב מערבונים יודע, כשמישהו נלחם באגרופים, חייבים להלחם נגדו באגרופים ואת האקדח מניחים בצד. מלחמה שבה לאחד הצדדים יש אמצעי שובר שוויון היא פסולה. היא שבירת כלים. היא מחייבת גם את הצד השני לשבור. אחרת מקבלים את כיבוש יבשת אמריקה בכח של מאה רובים.

השיא של אי השוויון הוא הטכנולוגיה, וגולת הכותרת שלו – הרובוטים, החיילים הלא אנושיים, המושלמים, היעילים, חסרי החסרונות והרחמים. אין שום אפשרות להלחם בהם ולנצח אותם במגרש שלהם. אלפי סרטים, ממאטריקס ועד אווטאר, ממלחמת הכוכבים ועד שר הטבעות, הוכיחו זאת שוב ושוב. המוצא היחיד היא לנסות לשנות את כל הכללים – להגיע בדרך עוקפת לא דרך, באמצעים פשוטים ומיושנים (ואנושיים במהותם, פחות או יותר) למוקד וללב המערכת, לאותו עקב אכילס שתמיד קיים, ולהכות שם.

לכן, כאשר באים בטנקים ובמטוסים להכות בארגון טרור אך טבעי הוא שאנשיו לא ילבשו מדים ושינסו בכל דרך להכות באזרחים שבעורף. לכן, ברוח המלחמה ההוגנת אני חושב שאמנת ג'נבה חייבת לאסור שימוש ברובוטים. כאשר צד אחד נלחם ומוצא מולו חלליות לייזר, רובוטריקים חכמים וכטב"מים קטלניים התגובה האפשרית היחידה היא להכות בנקודה הרכה היחידה – באזרחים, ואם אפשר במרכזי השלטון והכח, במלך ובבנותיו. זה הכרח מתמטי ממש.

להרצח בידי רובוט (אפילו שאין לו ידיים) זאת השפלה שאי אפשר להכיל. את הזעם, בסופו של דבר, חייבים להוציא על בני אדם. לא בכדי אמר החוק הראשון של הרובוטים (ע"ע)  "לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם". אם מוכרחים לגייס את הרובוטים למאמץ המלחמתי, שיושיבו אותם ללמוד תורה. הם יעשו את זה הכי טוב.

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Pink Floyd - Welcome to the Machine