כל הדברים גדולים כקטנים

אחרי שחירייה הפכה לפארק אריאל שרון ואחרי רמת-חובב,

אחרי שהעבירו את בסיסי צה"ל לנגב,

אחרי הצפיפות והדחיפות, הלכלוך האש והעשן,

לא הגיע הזמן לפנות את ל"ג בעמר ולהעביר את עצמות רבי שמעון בר-יוחאי?

יחד עם כל קברות הצדיקים והצדקנים?

תוקם קרית-הצדיקים בנגב (שמה יהיה קרית-הקודש אבל בין חברים אתם רשאים לקרוא לה "בית הקברות").

וגם את יושבי (שוכבי) מערת המכפלה (שאני יודע, נקנתה בכסף מלא, עם תעודות. אז יתנו להם פצוי הולם. יש תקדימים). בינינו, אברהם ושרה ירגישו הרבה יותר בבית בבאר-שבע. ויוסף משכם כבר רגיל בטלטולי עצמות.

ואחרי כל הקדושים והנביאים כמובן נביא גם את נחמן מאומן וקפקא מפראג ואיינשטיין מיפן יחד עם כל שאר גדולי עמנו מכל כנפות תבל.

זה WIN-WIN-WIN-WIN-WIN. לפחות.

• גם פרוק כל מוקדי הנפיצות והנזק (ביריחו ובית-לחם ושכם וחברון) באבחה אחת, כמו חזון אחרית-ימים עדכני, של אמנת פרוק נשק פלאית. אין דרך יפה מזו לציין את יובל החמישים (1967-2017) הקם עלינו בימים אלה.
• גם השבת החיים הנורמלים לתושבי הגליל העליון שיוכלו סוף סוף להגיע הביתה ולנשום אוויר הרים צלול, כמו שחלמו אלפיים שנה (וגם לאומן, למרות ש"שילכו לעזאזל, אנטישמים").
• גם הגשמת חלומם וחזונם של דורי-דורות של צדיקים להקבר באדמת ארץ ישראל.
• גם סוף-סוף הפרחת הנגב, ועם טוויסט עכשוי ועדכני - נצחון קברי הצדיקים על חזון בן-גוריון.
• וגם, הקמת מרכז כל כך מרוכז וכל כך קדוש, שהקרינה ממנו תאפיל על הכור מדימונה שממילא יהיה מיותר כי אי אפשר בכלל להשוות את כוחם ההגנתי.

ולכן, כך - יסגר הכור, ועל אדמתו תוקם קרית הקודש.

אפילו ימחזרו את הכיפה ולא יצטרכו להרוס שום דבר. ויש גם צריח למסגד, כי צדיקים, כידוע לא מבחינים בין דת לדת.

(סליחה ממי שכבר קרא בפייסבוק)

________________________________________________________________________

הפלייליסט:
(לשיר אין קשר לכתבה) 

Bob Weir - One More River to Cross

איפה אפי

ושוב, למען המעטים שמחוץ לפייסבוק, הנה לקט מהשבועות האחרונים. למען הרבים, מסתתר כאן משפט אחד חדש.

אלוהים

-

עץ הדעת מזמן נעקר, נטחן לנייר. הדפיסו עליו סיפור על אלוהים אחד שנבהל מטעם מהפרי וגרש את כולם. הוא לא הבין שהשפעה היא זמנית, בלי שום התמכרות או תופעות לוואי.
היום כבר אין ביקוש וישוב הדעת נטוש.
מסתפקים בתחליפים גרועים כמו סיפור על אלוהים.

-

"זה שאתה עושה משהו, משהו גדול, ואז מגיע איזה מתחזה וגונב את הקרדיט לעצמו ועוד מבקש תמורה - זה מילא. אבל כשאתה עובד על משהו מיליארד שנה, ועוד מיליארד, וכל הזמן מתקן ומשפר, ואז מגיע שרלטן שאומר שלקח לו שבוע עבודה, זה כבר מוציא מהכלים".

(אלוהים האמיתי)

-

לא נכון הסיפור על אלוהים שגרש את אדם וחווה כדי שלא יטעמו גם מעץ החיים. טעמוּ גם טעמו.ּ ואלוהים כמובן ידע זאת היטב והגרוש היה בבחינת "לנעול את האורווה אחרי שהסוסים ברחו". אדם וחווה לדורותיהם זכו בחיי נצח - כל עוד יחפצו בכך ופיתוייו של מלאך המוות אינם יעילים כמו אלו של הנחש. לא קל לפתות מי שטעם מעץ הדעת. הגירוש, והעונש המוזר "בעצב תלדי בנים" היו תרגיל הטעיה מתוחכם. השיטה האמיתית של אלוהים היתה המאסת החיים. והיא עובדת, עד עצב היום הזה.

-

אלוהים, יצאת בלעם.
"בזיעת אפיך תאכל לחם" היא קללה?
היא המשובח שבתבלינים.

דת

-

פעם חשבתי שביהדות מתקיימת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל (ופעם, בעברה המפואר, הלכה היתה כבית הלל).

אחר כך חשבתי שבעבר היתה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, והיום ידו של בית שמאי על העליונה (ובית הלל נכחד לכדי הערת שוליים).

עכשיו הבנתי שהיהדות של ימינו היא מחלוקת בין בית שמאי ובית פנחס. והלכה כבית פנחס.

-

למען אחדות העם. למען קרוב לבבות.

בין דתיים וחילוניים בארץ הולך ונוצר קרע. כל אחד מתבצר בביתו והריחוק מוליד התבדלות שסופה רע. על כן יש לפתוח מיד במסע של פתיחת הלב ושיתוף וארוח.
אני פונה למשפחות החילוניות לפתוח את ביתן בפני אחיהם הדתיים. אני קורא לאחי הדתיים לבוא ולהתארח לשבת אצל משפחה חילונית. להכיר ולחוות מקרוב את אורח חייה ביום המנוחה של כולנו. לשבת אתה לארוחה, לעשות יחד על האש, לנסוע לים, או לאיצטדיון, אם אתם חובבי כדורגל. אולי, אם אתם צעירים ברוחכם, לצאת בערב לפאב או לסרט, ואם בוגרים ומיושבים יותר, לצפות יחד בטלוויזיה. לא חייבים לאהוב או להסכים אבל חשוב להכיר ולהתנסות, כי כמו שכולנו יודעים - שום קירבה אינה שקולה לזו של אנשים שאכלו יחד מאותו המסטינג.
כי את הקרע הזה חייבים לאחות.

-

"היחליף נחש עורו, זיקית חברבורותיה"?

כן.

-

מָחְשבון

עין תחת עין
שן תחת שן
נפש תחת נפש
לזה קוראים "חשבון נפש"
לא תודה

-

מיום שחרב בית המקדש - הנבואה ניתנה לשוטים
כדי שיחרב בית-המקדש - ההגה ניתן לעשבים שוטים

-

ארנה פורת הלכה לעולמה. לא הייתי ער מספיק לעברה. ילדה גרמניה בעולם נאצי שהחליטה לנקוט עמדה ולהצטרף ליהודים. זאת בהחלט דרך ראויה והרואית לתמיכה ולהזדהות עם החלש והנרדף.

לו היה הדבר ניתן, הייתי הופך להומוסקסואל.
אילו היה לי אומץ, הייתי מתנצר.

...ופוליטיקה

-

חוק האכלה בכפיה – "אם לא תאכל יבוא שוטר"

-

"אנרכיסטים משיחיים"
איזה אוקסימורון מפואר. אחד הגדולים בכל הזמנים.

-

"תֵן בִי אֵת הַשַלְוָוה - לְקָבֵל אֵת הַדְבָרִים שֶאֵין בִיכוֹלתִי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִיכוֹלתִי,
וְאֵת הַתְבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵינֵיהֶם."

(יגאל עמיר)

-

כמעט מילים נרדפות:
האינטרס הציבורי
והאינטרס הלאומי
כשטובת הכלל גוברת
ושמשהו חשוב ממה שאתה חושב
כשצריכים גם אם לא רוצים
כשמסתכלים בתמונה הכוללת
ועל העתיד

האינטרס הלאומי
האינטרס הציבורי
כמעט מילים נרדפות
ומה בכל זאת מבדיל ביניהן?
שבשם האינטרס הלאומי
תמיד עושים משהו רע
ומישהו נדפק בגדול

-

"צודק כל הדרך לגיהנום"

-

ובימים אלה
כשרואי השחורות צודקים
ומלאי התקוות מתרוקן
דרושה הסבה מקצועית
מאופטימיסט לאופטומטריסט

-

הודעה לאזרחי תל אביב: אל תדאגו. אם האיראנים יפתחו את הפצצה ויזרקו אותה על תל-אביב אתם תהיו הראשונים לדעת

ושטויות (אבל לא רק)

פרחי הרוע: אמנות קונספטואלית - עלי שלכת, מכבש לא דפוס, ואספלט בריח גיהנום

-

קווים מקבילים נפגשים רק בסתר
מתחת לאופק
מאימת המשפחות

קווים מקבילים נפגשים רק בחושך
בחדרי מדרגות
נצמדים לקירות

קויים מקבילים תמיד נפגשים
בבית הקברות

בעיניהם,

כל הסוציאליסטים בעולם שווים זה לזה.
אבל הפאשיסטים - כל אחד והפאשיזם שלו.

-

אז מה בעצם ההבדל בין בעל חיים וצמח?

-

למה חוקי הבניה אוסרים לבנות 100 מטר מהחוף? או 300? הרבה יותר יפה לבנות בקו המים ומעבר לו. תראו את ונצ-יה

-

הפוגה לשם שנוי:
לראשונה מאז החלה המדידות נרשמו היום במישור החוף מעל ל-100 אחוזי לחות.

-

תמיד אומרים – "כולם מדברים על מזג האוויר אבל לא עושים שם דבר בנושא"

ומה עם ההתחממות הגלובלית? למה לא מפרגנים?

___________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

לא רק השירים, לאו דווקא הביצוע

התאריך הלא ידוע של תחיית הצמד, שעל פי התמונות התרחשה ממש לאחרונה, ואני לא ידעתי

סיימון וגרפיקל - שבעים פלוס מינוס

בכל פעם שבאים לספריה ועוברים על פני המדפים, ומתעורר הרצון, התשוקה, לקרוא את הכל, או לפחות את כל מה שראוי, ולנוכח הזמן הקצר מדי, אני הולך לקרוא בספרים (אך לא תמיד מגיע). והתמורה, האיכות והערך, שאין להם שיעור, הופכים את הזמן למנוצל בחכמה. מעל ומעבר לכל מיני עיסוקים אחרים (נניח מריחת הזמן בפייסבוק).

אבל בדרכי החוצה, אל הספסל המוצל בשמש, אני נתקל בחסרונו הגדול של הספר בשעת הקריאה. הניתוק מן העולם, זה שממשיך בדרכו כמו נהר זורם ואינו משתהה איתנו. ממש כפי שתמיד העדפתי את ההאזנה לרדיו על פני התקליט לסוגיו, בין היתר, או בעיקר, משום החיבור הרציף לעולם. והנה לכאורה, החיבור, הוא שמוליך לפייסבוק. אך מהכיוון ההוא, חיבור, חבר, חברים, הרי פייסבוק מושמץ בצדק וכבר נדרש לפנות את מקומו לטובת חיבור אמיתי, מוצלח ונכון יותר – חברים באמת. כי לשבת עם חבר, זה עיסוק של פנים אל פנים, יד, עיניים, קול, דקויות מבע, הקשבה, מה לא. הרי ברור שעדיף לשבת עם חבר בבית קפה אמיתי, או במרפסת. אז זהו, שיש כאן בעייה. כי בפגישה עם חבר, שנעשית עם כוונה מיוחדת, ובפרט פגישה עם לאו-דווקא-החבר-הכי-טוב, ולא עם מי שפוגשים פעמיים ביום, בפגישה כזאת מדברים ועושים, כמו בתוך "המילה האחרונה". לא יושבים בשקט ומניחים לזמן לעבור על פנינו כמו האנשים ברחוב. האפשרות של לשתוק ביחד, ולהעיר משהו רק בשעת הצורך, במיוחד כשהיא באה מהנאה וברצון, שמורה ליחסים מאד מיוחדים. אולי רק לזוגות שחיים ונמצאים ביחד די והותר. או לחברים על ארבע. ולא רק לשתוק ולהקשיב, אלא אם עולה דבר שתרצה להשמיע, יש מי שישמע (ואין צורך לרשום בפנקס הקטן, לשימוש מאוחר). הנה, דווקא במקום הזה מתגלה כוחו של פייסבוק. כי אפשר לשבת בין חברים, עוברים ושבים לנגד עינינו, ועדיין אפשר לשתוק כשרוצים, ולשוחח אם בוחרים, ולהעיר דבר, ולהגיב, ולהיות בשקט. ואיפה עוד אפשר כך, ועד כדי כך? גם זה, כמו בית קפה שיש בו תמיד מוסיקה טובה, הופך מקום למזמין לבוא ונעים להשאר. אני חושב שזאת הסיבה העיקרית לכך שנח לי להשמיע דווקא שם. באותה הזדמנות, פייסבוק עצמו הופך לפנקס, עם כל חסרונותיו (ארוך, לא ערוך, לא ברור) ויתרונותיו (מפרספקטיבה של זמן אפשר לברור את המוץ מהתבן).

ובכן, הנה, מבחר קטן מהחודש האחרון (ערוך, מסונן, ומסודר לפי נושאים). במחשבה נוספת, זה יותר מדי. הנה רק כמה דברים אקטואליים כמו מזג האוויר ההפכפך והסדר הקרב ובא

1

חבל על השרב שנשבר
הוא היה כל כך קרוב
עכשיו הוא שבור בצד הדרך

2

בסך הכל שבוע
וכבר, קול הגשם
הבוקר, אומר
געגוע
ואיך נעבור את ארבעים השנה
של מדבריות הקיץ?
זה פשוט: אני מתגעגע גם לחומה של החמה

3

הערה לסדר: (21/3 יום השוויון)
הבוקר החל אמנם עם רוחות עזות וגשמים, אבל באופן כללי, למרות הלקוי הזמני (השמש לקתה מעט בזמן ההוא), אני שמח להיווכח ולבשר שהשמש זורחת במועד הרגיל, וגם שוקעת, כאן, שם, בכל העולם, והיום, יותר מבכל יום אחר, הזמן לחגוג את שוויון הנפש

4

וכשתשאלו את ארבע הקושיות, שימו לב מה הן עונות השנה

5

(סוף העונה)
(ובינתיים) מדענים ביפן גילו את קיומה של עונה חמישית.
  בינתיים היא מופיעה רק בתנאי מעבדה, וברמה המולקולארית בלבד ועדיין לא ברורות ההשלכות של התגלית, אבל היא מעוררת עניין רב בקרב בני כל הגילאים.

פינת הקלישאות. והפעם: "הכדור הוא עגול"

רגע לפני הפלייליסט

אם מדברים על הפער בין ההתנשאות והזלזול בו התקבלה אוכלוסיה של עולים ממדינה כלשהי (ובהתאם התדמית בה צוירה של אותה מדינה) ובין היותה ארץ זבת חלב ודבש, שופעת עושר תרבותי ואיכות, אני חושב שגיאורגיה (ע"ע גרוזינים) מועמדת ראויה למקום הראשון.

________________________________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

Hamlet Gonashvili - Gaprindi Shavo Merckhalo

כמה הרהורי טרום בחירות. אחר כך לא יהיה זמן (שזה אבסורד, כי היום הוא הזמן להכריע את מערכת הבחירות שתהיה (אם תהיה) בעוד 20 שנה. דעתם של המצביעים בעוד 20 שנה מתעצבת היום. בגן הילדים, בבית הספר, בטלוויזיה, באינטרנט, ברחוב, בבית ובחדר. כל מערכת בחירות מחלקת דיווידנד לדור שנולד לפני 20 שנה. בכל מערכת בחירות מתחלפים כמעט 10% מהבוחרים! (שזה כמעט כמו אחוז האנשים המשנים את דעתם. אבל המשנים-את-דעתם הם תמיד אותם בוחרים. הנולדים והמתים הם (כמעט) תמיד חדשים).

דין התנועה

מה משותף לד"ש, ל"מפלגת המרכז", ל"יש עתיד" ועוד כמה וכמה מפלגות דומות? כולן קמו כמעט יש מאין, זכו להישג אדיר בבחירות, ואז הצטרפו לממשלה, וסיימו בקול נפיחה פוליטית חלושה. משום מה, תמיד צצה מפלגה עם הבטחה חדשה, זוכה לאמון הבוחרים, אך ברגע ההכרעה מעדיפה את אפשרות "ההשפעה מבפנים", מצטרפת לממשלת השיטה הישנה, והופכת טרף קל בפיהם של פוליטיקאים מנוסים. היאך מעולם לא קמה מפלגה כזאת, שהצליחה לשכנע בהבטחות, ולנוכח הפער בין המצוי ורצוי העדיפה להשאר מחוץ לממשלה? מדוע לא קמה מפלגה כזאת שהעומד בראשה מצהיר בגאווה – אני אהיה אלוף העולם באופוזיציה? כמו שר המקבל את המשרד לאיכות הסביבה שרואה בו רק מקפצה לקידום, ולעולם לא תפקיד בעל חשיבות ויעוד, אין מי שחושב שהאופוזיציה היא יעוד? כל אחד רוצה להיות מנכ"ל להיות מזכ"ל להיות מפכ"ל כל אחד רוצה להיות - משהו, מישהו. מה רע בראש האופוזיציה? ראש ממשלה צריך להיות רק מי שנכנע ללחץ גדול מאד של דין-התנועה.

כוכב הכחלון

עוד כוכב לעתיד הוא כחלון שיעמוד בראש מפלגה שעדיין לא הקים ויזכה בעשרה מנדטים. על שום מה? מה עשה כחלון שמצדיק כזאת אהדה ותמיכה? דבר אחד ויחיד עשה. קיצץ את כנפי חברות הסלולר, הזרוע המבצעת של הברונים השודדים, הטייקונים. מעשה אחד, לתת בראש לחברות הסלולר, ומובטחים לך עשרה מנדטים. צא ולמד כמה רב התסכול, חוסר האונים, הדיכוי והאנטגוניזם שזרעו כאן אותם טייקונים. וכמה אהבה מובטחת למי שיִפּטר מאויב שנוא שכזה. קחו אויב – חברת החשמל, הביטוח הלאומי, מנהל מקרקעי ישראל. תראו איזה פוטנציאל אלקטוראלי הוא טומן בחובו. פעם אחת להפוך דיבורים למעשים ומובטחים לכם תהילת עולם ועשרה מנדטים.

הגנת הצרכן

לאור התוצאות של כל מערכות הבחירות שאני זוכר, הנה תיקון הכרחי לחוק הבחירות. בעזרת הנדסה גנטית יש להשתיל בחוק מִקטע ד.נ.א מחוק הגנת הצרכן – ביטול עיסקה. לכל אזרח מובטחת הזכות להתחרט ולבטל עיסקה תוך 14 יום, בפרט כאשר מדובר בעיסקה מבוססת רוכלות והבטחות שווא. ומה יותר "הבטחות שווא" מתעמולת הבחירות. וכמה אזרחים מתעוררים המומים בבוקר שאחרי הבחירות? וכמה מהם היו מצביעים אחרת? עם החוק החדש, החלום יתגשם. כל אזרח יוכל להתחרט ולהצביע אחרת תוך 14 יום. איזה ממשלה נהדרת נוכל לקבל.

מלך המשיח

אם הלובאביצ'ער יכול, אז גם בן-גוריון. זה שהוא מת לא צריך להפריע לאיש. (להיפך). גם אחרי 40 שנה בקבר, בן-גוריון עדיף על כל מועמד אחר (כלומר בבחירות אין ספק שיפסיד (ראה סעיף ראשון), אבל מבחינת היכולת והמנהיגות אין מה להשוות). בן-גוריון לשלטון.

בעולם הפוך

___________________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

הצריף הקטן: רבקה רז

הייתי כבן שבע. היה כמעט פסח והשלג הפשיר. אבי הוליך אותי לאחד מכפרי הנוצרים. שיחקו שם ילדים מבני המקום ולאחר שעה קלה הצטרפתי אליהם. כבר הכרתי את הילדים בשמם, ואפילו התחברתי לאחד, שמו אלי. לבקשת אבי הזמנתי אותו להצטרף אלינו. הוא צעד איתנו לכפר ובמרתף שתחת המאפיה חיכו לנו אופי המצות והשוחט. קמח, מים, מלח, דם. זאת היתה המצה הכשרה הראשונה שאפיתי במו ידי. ברוך הבא לעם היהודי ברכו אותי הזקנים, חג-שמח.

___________________________________________________________________

הפלייליסט:

עובדיה חממה: אנא בכח

לפני מספר חדשים רשמתי בפייסבוק סטטוס שנראה כמו

בבית הקפה: "תכירו, זה האקס החדש שלי"

והנה, זמן מה לאחר מכן, שמעתי את הגיבור ב"רוחות רפאים", סיפור של פול אוסטר, מספר על "אשתי לעתיד-לשעבר" (כלומר ארוסתו עד שנעלם מחייה), וחשבתי שזה ממש דומה, וגם חמוד מאד (גם הרעיון וגם המשחק בין צירי השפה והזמן וגם העובדה שהוא עלה כאן וגם כאן).

אחר כך (או שמא קודם לכן) נתקלתי במחזה מוזר של גרסיה לורקה ששמו (של המחזה) "ככלות חמש שנים", ושם מתנהל בין היתר הדיאלוג הבא:

הזקן: (בהתרוממות רוח) וכי באותו רגע ממש, לו הודתה שבגדה בך, שאינה אוהבת אותך, היו הקמטוטים הופכים לורד הענוג ביותר בעולם?

הצעיר: (בהתרוממות רוח) כן.

הזקן: והיית אוהב אותה יותר, דווקא בשל כך?

הצעיר: כן, כן.

והלא אני, שנים קודם לכן, רשמתי את המשפט ""וכשאני בוגדת בך, אתה אוהב יותר יותר?" וחשבתי שהוא ודאי יכול להשתלב בספר. הפעם אם כן, כבר לא השתעשעתי אלא הרגשתי אי נוחות קלה, כאילו מישהו נכנס וקורא בפתקים הסודיים שלי.

ועכשיו השיא, כשקראתי את "המטוטלת של פוקו*" (שתנודתה קצת ארוכה מדי) והגעתי לתיאור הזה:

"וקצות פטמותייך שכבר רפרף עליהן ענוגות המכחול שבידי שפחתך המָלָבַּרִית הטבול באותו צבע השני הצובע את שפתייך בדם, הופך אותן למזמינות כמו פצע!"

והרי אצלי רשום כבר שנים "מביטה במראה ומורחת שפתון אדום סביב הפטמה". בפעם השלישית מישהו מעתיק ממני.

בהתחשב בכך שהמוקדם שבמעתיקים נכתב לפני שמונים שנה, ההסבר היחיד הוא שהפתקים שלי דולפים לתוך מכונת זמן.

לכאורה, מסע אל העתיד מסובך יותר ממסע אל העבר. כך נדמה לנו. והסיבה היא שהעבר כבר היה, וקל יותר לנסוע למקום שהיה, מאשר לכזה שאולי יהיה ואולי לא.

אבל לעולם לא ימציאו מכונת זמן שחוזרת לעבר. עובדה (לא פגשנו אף אחד שקפץ לביקור מהעתיד)  

"לא עובדה" יגיד מי שיגיד. למה אתה חושב שיחזרו דווקא לזמן שלך? זה הרי סוג של אגוצנטריות.

אבל אני מכיר אותם. כשימציאו את מכונת הזמן, הם יסעו לכל מקום. יתחילו בזמנים המעניינים (קולומבוס מגיע לאמריקה, סוקרטס עושה קניות בשוק, עקידת יצחק) אבל מהר מאד, בשם הסקרנות והמדע, לא ישאירו יום אחד בהיסטוריה שלא היו לו אורחים מהעתיד.

מה שמחדד שאלה אחרת – כשחוזרים לעבר, השאלה החשובה היא שאלת המקום. לאן חוזרים? לאותו מקום בדיוק? מהו אותו מקום בדיוק?

המדען הראשון שחזר לעבר, במעבדת אוניברסיטת פנסילבניה שבקומה העשירית בבניין איינשטיין נהרג כאשר נפל מגובה של חמישים מטר על אדמת פנסילבניה הסלעית. (לא ברורה עדיין טכניקת החזרה במקרה שמתים (לא כל שכן במקרה שגם מתפזרים)). ובמקרה שחיים? איך בדיוק מחזירים לכאן ועכשיו מישהו שנמצא ב-1942 ואין לו מכונת זמן בסביבה? האם יש בו יחוד מולקולרי המבדיל אותו משכניו לשנה? ואם לא, אפשר באותה מידה לשאוב כל אחד אחר שנמצא אז, ואין אפילו צורך להגיע לשם תחילה (אני יודע שדרושה מנהרה, עם שני פתחים, וכולם יודעים שדרך הפתח מסתננים לפעמים גם גורמים לא רצויים (כמו מברג שנשכח בתא הטייס של מטוס קרב, ובשעת תמרון חריף, עם ג'י שלילי, הוא מתחיל לרחף בתא ומחולל נזקים)).

ועוד בעניין המקום. השאלה כאמור לאן בדיוק חוזרים? האם הזמן יחסי לכדור הארץ? כלומר, אם ניסוג אלף שנה בזמן מבלי לזוז מהמקום היכן נהיה? באותו מקום במפה? הרי כדור הארץ, יחד עם מערכת השמש כולה, נעים כל הזמן. הנסיעה עלולה להביא אותנו דווקא לליבו של כוכב צדק (צדק פואטי?), או סביר יותר, לאור ריקנותו של היקום – לשום מקום קר ואפל. או שמא, כמו כל המסעות לחלל מאז הנחיתה על הירח (כאשר היעד הוא הירח ביום בו יגיעו אליו ולא המקום בו הוא נמצא כעת), מָחשבים עומדים ומֶחשבים את קץ המסע ומשנים את מקום היעד כדי לפגוש את כדור הארץ בימים ההם בזמן ההוא. אם כן מסע בזמן הוא בהכרח מסע בזמן-מרחב.

ונניח שאכן אנו יודעים לכוון למקום ולזמן הרצוי, נניח לכסאו של לואי השש-עשרה. מה יקרה אם המלך יושב על הכסא ברגע ההופעה? ואם הכסא פנוי, מה עם מולקולות האוויר המרחפות מעליו, וגרגרי האבק והחיידקים?

רק אלוהים יכול. רק אלוהים יכול להתחרות במכונת הזמן כשמדובר בנפלאוּת ובמופרכוֹת.

אבל אם הקטע הזה יופיע פתאום בספר שנכתב ב-1959, זה בכל זאת מוכיח משהו, לא כן?

*היה לי פעם רעיון לכתוב ספר "פסבדו-מדעי-אזוטרי" המסביר בנוסחאות ובחישובים כי החיים הם לא פחות ולא יותר מאשר המימד החמישי. אבל גם את הרעיון לתיאוריה פיקטיבית גנב ממני אומברטו אקו.

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

ניצוצות: ברי סחרוב