כל הדברים גדולים כקטנים

על רקע הציפיה המוטעית שהנה אנו מגיעים לאחרית הימים – המלחמות הולכות ודועכות, הרפואה משתפרת, ההשכלה והקידמה מחליפות את האמונות והדעות הקדומות, התחילו לחשוב שהמוות איבד מאחיזתו בעולם. אבל לא היתה אשליה גדולה מזו. מספר המתים גאה, המלאכה הפכה בלתי נסבלת ואלוהים הגיע לסף התמוטטות עצבים. הרישום בספר החיים, גזרי הדין, הביטולים, התיקונים וכל האישורים והחתימות הפכו לגיהינום. הוא ביקש להתפטר והמשבר נמנע בקושי כאשר מלאך המוות מפיס את דעתו ומציע פתרון – מיקור חוץ. אין שום סיבה שאלוהים יטריח את עצמו בכל המלאכה הפקידותית הזאת, וראוי שמלאכתו תעשה בידי אחרים. לא עברו ימים רבים והתפרסם המכרז מטעם אלוהים ומלאך המוות, וזו לשונו

אלוהים ומלאך המוות פונים בזה לקבלת הצעות כדלקמן:

מכרז מס' 666  - מועמד לתפקיד הממונה על החיים ועל המוות

תאור התפקיד:

הממונה ינהל רישום מסודר של כל בני האדם החיים
בראשית כל שנה יוקצו כך וכך מיליונים, כפי שיקבע מעת לעת, שנגזרו למיתה, להלן הנבחרים. שמם של הנבחרים ירשם בספר, ותוך לא יאוחר מ-10 ימים יחתם דינם על ידי מי שימונה מטעם הממונה. תינתן אפשרות בקשה, ערעור ודחייה ל-2% מהנבחרים, וגזר דינם ידחה להערכה מחודשת בשנה הבאה.
הממונה יבחר את המוות המיועד לכל נבחר. יקבעו לא פחות מ-25 סוגי מיתות, לרבות אך לא רק במים, באש, ברעש, במגפה, בחיה ובחרב. כמו כן יקבע הממונה מי ימות בשלווה ומי יתייסר, מי ישפל ומי ירום.
הממונה ירשום ויתעד את כל השמות והזמנים ובשעת הצורך ידע להציג את הנתונים בפני המבקרים.
הממונה יטפל בבני כל העמים אך יקדיש תשומת לב מיוחדת לעם הנבחר.
הממונה יאמן ויכשיר אנשי מקצוע מצוינים, יבנה את כל המתקנים הדרושים ויכין את כל האמצעים הנדרשים לביצוע התפקיד.
הממונה יקדיש למשימה את מלא המאמץ ויבצע את תפקידו באחריות ובמסירות, גם על חשבון משימות אחרות שיעמדו בפניו.

הכישורים הנדרשים:

על המועמד להיות בעל הכישורים הבאים -
סדר: יכולת לנהל רישום מסודר של כל פעולותיו ומעשיו
ארגון: יכול לנהל ארגון גדול ומורכב באופן הירארכי
מצוינות: יכולת ארגונית, מקצועית וטכנולוגית מהמעלה הראשונה.
יעילות: יכולת לנהל תהליך מבוקר ומסודר של המתה בקנה מידה של מיליונים
קשיחות: בעל עמידות בפני דמעות, בקשות ותחינות מעבר למה שיקבע במיכסה.
אין צורך בהשכלה מיוחדת אך דרוש ניסיון מוכח בכל התחומים.

דרישות נוספות רצויות:

כושר שכנוע
יכולת להשליט סדר ומשמעת
משימתיות
"משוגע לדבר"

שכר ותגמול:
הממונה יהיה רשאי לרשת את כל רכושם של הנבחרים, לרבות גופם על כל חלקיו ותכולתו.

הזוכה במכרז יתמנה לתפקיד לתקופה של חמש שנים.
מועד אחרון להגשה 31.12.1941 שעה 23:59.

כידוע, אדולף היטלר זכה במכרז, והתחיל למלא את תפקידו במרץ, אך משפעל בחריצות יתרה ובהצלחה מרובה עורר את קנאתם של האדונים והוא הוזז הצידה והעסק חזר לידיהם כמימים ימימה. רוב האנשים כלל לא הרגישו.

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

Leonard Cohen: Who by Fire (Live in London

שמאלנים מכינים מצות

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Joni Mitchel - Both Sides Now

והם מתייצבים, איש איש בעמדתו, ממתין לפקודה, אחד שותק, אחד מדבר - והנה זה בא (תמלול מסליל ההקלטות):
"חברה. חשבנו שצפוי לנו יום שבתון. טעינו. בגדול טעינו. הגיעו הדיווחים האחרונים – הולכת לפרוץ מלחמה. בוודאות. היום בשעה שתיים. בשתי חזיתות. והיא תמשך הפעם יותר מששה ימים. וזה אומר הרבה מאד עבודה היום – דווקא בגלל שיום כיפור. ואתם יודעים, חייבים להכין ולסיים הכל בזמן. אז שימו לב כולם – להוציא מהמדפים את כ-ל הכרכים של ספר החיים, גם את אלה שכבר חתמתי, ולעדכן מחדש. צריך לכתוב מחדש וצריך לחתום מחדש. יש לנו שלושת אלפים שמות להוסיף עד הערב. שתיים שלוש זווז!"
מאז הופקו לקחים, נערפו ראשים, שופדו קודקודים, נכתבו תפילות חדשות ושופרו המון דברים ושוב זה לא יכול לקרות.
אבל את הטרוף של אותו היום, יום כיפור 1973, לא שוכחים שם עד היום.

שלא כמנהגי, תוספת עריכה.

את הפוסט שלמעלה שיתפחי בפייסבוק וזה מה שרשמתי שם (וגם שם, יש תוספת עריכה):

ביום כיפור 1973 קרה משהו
אחת התוצאות היא שהיום הזה הפסיק להיות יום של אלוהים וצום ותפילות והפך ליום של מלחמה וזכרון. 
יום של סליחות הפך ליום של אין-סליחה.

ונדמה לי, כן נדמה, שעוד תופעת לוואי של ההדתה שכולם מדברים עליה, היא מחיקה של המלחמה וחזרה ליום ה"יהודי" הותיק. לא שיש משהו רע במחיקה של טראומות. אבל משהו רע במחיקה הולכת ונמשכת של מדינה שהיתה.

_________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

על דעת המקום - מירי אלוני

אתמול כתבתי כך(בפייסבוק)  -
שאלה לחידות טריוויה של שעשועוני טלוויזיה:
מי הי סבא של יריב?
שאלה ל-20 השאלות של "הארץ":
מי היה אבא של יריב?

והיום המשכתי - 
מכיוון שמצאתי את עצמי מעיין בויקיפדיה (צריך להמציא לזה מילה. דחוף. כמו מגגל, אבל רק בויקיפדיה) בעניינו של יריב בן אליעזר, מאד הצחיק אותי שהתמונה שבחרו לשים היא דווקא זאת. ההקשר הכי חסר הקשר שניתן לשער.

הזכיר לי את האלבומים שהיינו מכינים בבית הספר היסודי (שלי, בלי אינטרנט/מחשב/מדפסת) על כל מיני מדינות והתמונות שהיינו גוזרים ומדביקים שם ומאיפה היינו מגרדים אותן (חוץ מאלה של האוסף הגיאורפי היפה של מרגרינה גולד-בנד, עם דף קטן לכל מדינה). למשל אם באלבום על איטליה כתוב שמגדלים זיתים אז צריך למצוא תמונה של זיתים שאפשר גם לגזור אותה. נראה לכם פשוט - הפתרון במקרה הזה היה לקחת מעטיפה של צנצנת או של קופסאות שימורים. מדבקה על קופסת שימורים - גם זה שייך לטכנולוגיה עתיקה. מי שלא מכיר אותה לא יבין את הסיפור על רוני ארנון מירושלים, בחור חמד יצירתי ומבריק שכשכעס על אמו בילדותו ורצה להעניש אותה קילף את הניירות מכל קופסאות השימורים שהיו בבית. למרבה המזל, רוני הספיק להפוך לאגדה בגיל כל כך צעיר, כי גיל אחר כמעט לא היה לו, וזמן קצר לאחר שסיים את קורס טייס נהרג באחת התאונות הכי מיותרות ומטופשות שאפשר להעלות על הדעת.

וכאן הסיפור היה יכול להסתיים, אלמלא התגובה שקיבלתי מאחת החברות שלי בפייסבוק -
"רוני היה החבר הכי קרוב שלי כל התיכון."

_________________________________________________________________________

הפלייליסט:

The Carpenters - Yesterday Once More

אם אתם חובבי הוכחות בגימטריה וירקות אחרים ממין זה, אז הנה -
עוד מימי אדם הראשון, הדעת היא זו מקדמת את האנושות. עץ הדעת פקח את עיניו, שנאמר, מיד לאחר שטעמו מן הפרי "ותיפקחנה, עיני שניהם, ויידעו, כי עירומים הם" (בראשית, ג, פסוק זין (כמה אירוני)). 
הדעת תמיד מבקשת מאתנו לפקוח עיניים ולראות, להביט ולחקור, להתבונן וללמוד. 
ועצימת העיניים היא ההיפך מדעת. היא חשכה ובורות. היא עיוורון שלא מאפשר תנועה עצמאית אלא מחייב תלות והסתמכות על אחרים. 
לכן, כאשר לוקחים את הדעת ומעלימים ממנה את העי"ן, מקבלים דת. 
ד(ע)ת - מה יותר ברור מזה.

נקמתה של הדת בדעת

* שוב, הבכורה ניתנה לפייסבוק, אבל זה קטע שבנשמה שלו שייך לכאן

_________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

Wallace Collectin Daydream

המושלים בכיפה

בכל שני וחמישי עולה לזירה פרשן תורן ומנסה להסביר מה צריך השמאל לעשות כדי לשוב לשלטון (וכמובן מאשים את אנשי השמאל שאינם מבינים זאת ולכן לעולם לא יוכלו לשוב ולשלוט).
וסוף הסבר-למעשה בהבנת המצב תחילה – כלומר, מדוע השמאל נכשל. ומספר התרוצים וההסברים עולה כבר על מספר מצביעי השמאל עצמם.

השמאל מנותק מהקול המזרחי
השמאל לא שכנע את המצביעים כמה הממשלה הנוכחית רעה ופגעת בו
השמאל מתבצר במגדלי השיניים במקום להתחבר לפריפריה
השמאל מפנה עורף לציבור הערבי
השמאל שמאלי מדי ומזוהה עם בצלם
השמאל איבד את זהותו ומציג עמדה מטושטשת, ימין-לייט
לשמאל אין אג'נדה בטחונית
השמאל מפוצל מדי ונלחם נגד עצמו
רשימה חלקית.
מה משותף לכל הסעיפים ברשימה? בכולם יש מידה של אמת, אבל אף אחד מהם אינו מצביע על הסיבה האמיתית. כי הטעות הגדולה היא המחשבה שהשמאל מתמודד נגד הימין כאידאולוגיה (אולי כמסקנה מוטעית מהעובדה ששלטון הימין משסה את הציבור בשמאל).
התשובה הנכונה היא שהשמאל עומד מול אלוקים (זה שם החיבה שהציבור שלעולם לא יצביע לשמאל נתן לאלוהים). והמפלגה של אלוקים היא הדת, בכל רבדיה, סוגיה וניואנסיה. ובכל הדרכים המשונות שינסו להסביר מהו שמאל, תמיד התשובה המהותית והאמיתית היא "כי באדם אאמין". כי לשמאל אין אלוהים. ומי שבצד של אלוהים לעולם לא יצביע לשמאל (ואל תתלו בשגיאה סטטיסטית נוסח צדיק בסדום). ו"העם" היום מאמין באדם רק אם הוא משוח מטעם האל. נכון שאפשר למצוא גם קורלציה לחלוקה מזרחים/אשכנזים ובמידה מסוימת מרכז/פריפריה, ונשמעים דיבורים על כלכלה ואבטלה, אבל הדבר שקובע הוא חשיבותה של הדת (ולכן, אף הערבים שבאוטובוסים, שבפי המסיתים מימין הם חבריו של השמאל, לא יצביעו עבורו אלא במספרים קטנים אף יותר). והיום יותר מאי פעם מאז קום המדינה, ובכל יום יותר, כאשר 80% מהאזרחים מאמינים לאלוהים כל מחשבה על מהפך פוליטי-דמוקרטי מופרכת מיסודה (וכנראה שיאיר לפיד מבין את זה ולכן התחיל להפריש חלה). כמו הקיבוצים, שהם היום פחות מ-2% מתושבי המדינה (כמו אחוז היהודים בארה"ב), כמו "דבר" ו"על המשמר", השמאל נכחד יחד עם החילוניות (וזה לפני שהזכרנו שגם חלק מהציבור החילוני ואפילו זה הקיבוצי הוא לא בדיוק מה שהייתי מכנה "שמאל").
המצב הנוכחי הוא רק זמני (כי הוא ימשיך להקצין בהתמדה) משתי סיבות. אלו שתי הסיבות שהביאונו עד הלום. הדמוגרפיה והחינוך.
הדמוגרפיה אינה דורש הסבר ולכן כדאי להקדיש כמה מילים לחינוך. כי המהפך האמיתי ב-77 לא היה נצחון בגין הליכוד. בתחום הזה, הפוליטי, אכן התרחשה תנועת מטוטלת שיצרה את האשליה כי על השלטון נאבקים שני גושים גדולים, פעם זה גובר ופעם זה. המהפך האמיתי והמשמעותי היה החלטתו של בגין לוותר על תיק החינוך ולהפקי(ד/ר) אותו בידי זבולון המר, איש המפד"ל – המפלגה הדתית-לאומית  (לעתיד "הבית היהודי"). ב-77 התחילה ההדתה במערכת החינוך, ועם כל מיעוט הערך שאנו לעיתים מייחסים לה, היא הצליחה לאורך זמן לייצר עם דתי יותר ויותר. הרגל הגסה בה מחסל היום משרד החינוך של ה"בית היהודי" את השאריות האחרונות של החינוך החילוני הוא רק שלב וידוא ההריגה (שלב מיותר, כאשר המערכת כבר פועלת באופן עצמוני, מטעם ההורים) כאשר החינוך המכונה ממלכתי ממילא הולך ומתכווץ.
ומה שסימן כיוון מאז 1977 הפך בחלוף 40 שנה לעובדה מוגמרת.
אני (לשמחתי) רחוק מחוגי השלטון, אך כל מבט בחדשות המצולמות מסביבת ראש הממשלה מגלה כיפות, כיפות וכיפות (ומקבילותיהן הנשיות) חלקן על ראשים מוכרים לכל ורובן רק ליודעי דבר. אבל זו המציאות.

המושלים – בכיפה.

כיפה בסלע

אנחנו עדיין לא תורכיה אבל הכיוון דומה. התחושה של רבים וטובים ממני ש"לקחו" לנו את המדינה משקפת את המציאות, בעיקר משום שאותו שמאל הוא זה שהקים אותה בדמו ובדמותו.
עכשיו מאוחר מדי, אבל לטובת הפעם הבאה, אם מנסים לחשוב "איפה טעינו?" התשובה שלי עד לא מזמן היתה "חוקה". אילו טרחו והתעקשו המייסדים לנסח חוקה אשר תגדיר באופן מחייב את המדינה ואת ערכיה, היה נשמר חוט השדרה שלה במקום להשבר. בא משאל העם בתורכיה והוכיח שגם בזה טעיתי.

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

להקת הנח"ל - הבן יקיר לי