בכל רגע אני שומע על סוג חדש של תראפיה
עיסוקית.
טיפול בגינון, באמנות לסוגיה, בקריאה ובכתיבה, בתנועה בתיאטרון ובמוסיקה, במגע, בצחוק,
בליטוף (בעלי חיים), במסעות, בטיפוס על עצים ובמשחקי ילדים.
יש גם, לא בדיוק תראפיה ולא בדיוק
עיסוק, אבל תשובה לאנשים ש"יש להם הכל" והפתרון לריק הקיומי המכרסם בהם
הוא חשיפה להרפתקה וסכנה, החל מהמעשה בספרו של ז'ול ורן "הרפתקאותיו של סיני
בקיסרות השמיים" (ספר לא מוכר, שהיה אצלי על המדף יחד עם שאר ספריית "מפרש"),
ועד לסרט "המשחק" בכיכובו
של מייקל דאגלס.
המשותף לכל אלה, בהכרח ובהגדרה, הוא
שימוש בדבר – חוויה, מפגש או פעילות, אשר אינו חלק מחייו של ה"מקולקל" (נקרא
לו כך), כדי לנסות לתקן אותו.
ואי אפשר שלא לחשוב, שאילו אותם דברים
היו שם מלכתחילה, נוכחים בחיים, לא היה דבר מתקלקל מלכתחילה, ולא היה דורש תקנה.
על כן, חיים בריאים של רפואה מונעת
דורשים משהו מכל אלה – צחוק ומשחק, תנועה ומוסיקה, קריאה וכתיבה, עבודה בגינה,
גידול בעלי חיים, וגם כנראה, מידה של סכנה והרפתקה*.
ואף אחד מאלה לא נמצא בישיבה מול המסך.
ובאופן מוחשי יותר, זה ממש כמו מי שאוכל בצורה
מאוזנת ואינו נזקק להשלמות ותוספי מזון (ואם צריך אנלוגיה למרכיב הסכנה, תמיד אפשר לסיים בכוס יין, קפה, ואפילו סיגריה).
כשהקומקום החשמלי לא היה תקין, השתמשנו
בקומקום מהסוג הישן, על להבה. ושם, הטירחה גדולה לא רק בעת ההדלקה (למרות שמדובר
בהצתה חשמלית ואין צורך בגפרורים), אלא בעיקר בעת הכיבוי שאיננו אוטומטי. נורא
ואיום אני אומר לכם. ותארו לכם, נניח, מזגן ללא שלט. ואם רוצים להדליק או לכבות
צריך לקום ולגשת. לא יעלה על הדעת. חינוך לעצלות עובר בקלות ובהצלחה רבה.
בפעם הכמה וכמה אני מעלה כאן לקט חכמות
מפייסבוק. והשאלה העולה היא מדוע פייסבוק מקדים את הבלוג הזה? והתשובה העיקרית
נמצאת בקטע הפתיחה. כתיבת בלוג (עבורי) דורשת השקעה מרובה יחסית (נניח, כמו להדליק
להבת גז עם גפרורים), ופייסבוק הוא מקדם עצלות. זה אולי חלק מסוד ההצלחה שלו –
עידן העצלות.
במה דברים אמורים? ראשית, הכניסה לארץ
הבלוגים כמוה ככניסה לבית שדלתו נעולה, ששבים אליו בסוף היום. צריך להצטייד במפתח,
ולבוא אל הדלת. ואז, כשנכנסים, ממש כמו בערב, צריך להדליק את האור, ואם קיץ וחם
ומחניק – לפתוח חלון, ואם חרפי וקר, לאפשר למזגן לעשות. ובינתיים, פושטים את המעיל
(בחורף) או הנעליים (בקיץ), מניחים את התיק בפינה הרגילה שלו, משתינים, שמים מים
לקפה (בקומקום החשמלי). עד שיושבים לכתוב עוברים דרך טקס מלא ועמוס. ופייסבוק? הוא
כמו לחיצה על השלט.
כגודל ההכנה, גודל ההשקעה (בהמשך).
כגודל ההשקעה, גודל ההמתנה (עד לפעם הבאה). כגודל ההמתנה גודל המחויבות. ומה
שנכתב, למרות שנכתב על גבי הרוח האלקטרונית, נשאר מונח במקומו, חי ומוצק ונגיש.
ופייסבוק נכתב ברוח הנושבת, על קרן הצבי. היה ואיננו, כמו חולות נודדים. במובן
מסויים, המלל בפייסבוק חי ומת בזמן. וכאן, ההקפדה, וההגהה, והתמונה (שלעיתים
החיפוש והבחירה (לבדם) דורשים השקעה כמו כל הכתיבה כולה, ופס הקול. הכל עשוי
באהבה, אבל למי יש זמן לאהבה בעידן העצלות.
הסטטוס, צעיר, זריז, אנרגטי, פעלתן
ותוקפן, כמו להקת זאבים אל מול הפוסט הגדול, הזקן והגאה כמו עץ. אין כבוד לזקנים.
עושים לו טובה כשנותנים לו ללקט כמה סטטוסים.
הנה מבחר קטן מהחודש שעבר.
אהבה בת 60
קראתי בחדשות ידיעה כלשהי על אשה בת 60
מתוך הרגל הבנתי שהיא זקנה
מתוך הבנה התרגלתי שאני קרוב מאד
ויחד עם זאת, אמנם מזמן הפסקתי להסתובב כשמישהו קורא
"ילד"
אבל זה לא אומר שום דבר
כשהאורנים מדברים סינית
באופן אישי, כשהבן שלי מעלה כל יום
תמונות מדהימות מסין, אני מרגיש בנוף הזה סוג של בית. צילום יפה של מייק הולמן (זה
מכאן, לא מפיסבוק :) ).
(ויש לי המון נימוקים לקביעה הזאת, אבל זה
העניין, שבפייסבוק מצטמצמים. אם זה היה נכתב כאן אין ספק שהייתי מפרט ומנמק)
הצעת חוק בזמן מענה טלפוני אוטומטי לא תושמע שום פרסומת או הצעה
של נותן השרות ל-פ-נ-י שהגעת ליעד המבוקש.
פרסומת או הצעה שיושמעו בדרך ליעד, על חשבון זמנו היקר של
המתקשר, תהיה כרוכה בתשלום דמי-פרסום אשר ישולמו למנוי.
טעיתי
חשבתי שמנסים לתפוס שקיעה במצלמה בגלל
הצבע
מעבר לאוקינוס...
העובדה שאין עד היום יחסים דיפלומטיים
בין ישראל לקובה היא ההוכחה הניצחת והחותכת לרפיסותה של מדיניות ישראל בבואה להתעמת עם ארה"ב. יותר
מהעובדה שג'ונתן פולארד יושב
שלושים שנה בכלא.
...יש אהבה
קשה לי להסביר את זה אבל באהבה אין
הסברים
קובה היא אחת משלוש המדינות האהובות עלי
דווקא לנוכח הדיבורים הבלתי פוסקים על הגרעין האיראני וסכנותיו, והחיים הבלתי אפשריים בצילו, כדאי להזכר בצמד המדינות החיות בצורה כזאת ממש – בצילה של הפצצה, עם מטורף ליד הכפתור. לפני ימים אחדים השתולל המטורף והבטיח שהוא עומד ללחוץ על הכפתור. שוויון הנפש בו התקבלה ודווחה הידיעה בארץ לא פחות ממדהים (אם נמצליח לשמור על אדישות כזאת גם לנוכח הפצצה האיראנית מובטחים לנו חיים רגועים וארוכים). הממשל האמריקני, לעומת זאת, לוקח את האיום ברצינות רבה, והתחיל לנקוט באמצעים כנגדו. הנה לפניכם, בידיעה בלעדית, הירייה הראשונה, כפי שהגיעה לידי.
פיצ'ר פיצ'ר פיצ'ר טיומקין כהן ושות' (ע"ר)
אל: קים ג'ונג און, קוריאה הצפונית
מאת: עו"ד ג'רום פיצ'ר, מנהל אכיפת פטנטים, משרד המשפטים, ארה"ב
א.נ.
בשם לקוחותי, הוסמכתי להודיעך כדלקמן:
הובא לידיעתי כי אתה, או אחרים הפועלים מטעמך ובשמך, מתקינים ומשתמשים במתקן ביקוע גרעיני המוכר גם בשם "פצצת אטום". ככל הידוע לנו, הרכבת עד היום עשרים מתקנים כנ"ל ועשית שימוש בשלושה מהם.
הריני להזהירך כי במעשיך אתה מפר את חוקי הפטנטים של ארה"ב.
מתקן הביקוע הגרעיני, המוכר גם בשם "פצצת אטום", מוגן על ידי סדרה של פטנטים ולפיכך העתקה ו/או כל שימוש אחר בהם, אשר נעשה ללא הרשאה כתובה, ומראש, על ידי בעל הזכויות בפטנט, מפרים את הפטנטים הרשומים ומהווה עבירה על החוק הפדרלי.
לפיכך הנך נדרש לחדול לאלתר מכל מעשה אשר מביא להפרה כאמור.
הנך נדרש להפסיק לבנות מתקני ביקוע גרעיני המוכרים גם בשם "פצצת אטום".
כן הנך נדרש לפרק בתוך שבעה ימים מקבלת דרישה זאת את כל המתקנים אשר ברשותך, אשר כאמור הינם בחזקת מפירי זכויות של בעל הפטנט. באם לא תפרק את כל המתקנים כאמור, נאלץ לנקוט נגדך בכל האמצעים העומדים לרשותנו, לרבות הטלת קנסות בגין הפרה מתמשכת.
כמו כן, בגין שלושת המתקנים אותם הפעלת כאמור, ואשר על כן אינך יכול לפרק, הנך נדרש להעביר מיידית תגמולים כנהוג במקרה זה, בתוספת הצמדה וריבית. באם לא תעביר את התמלוגים כנדרש בחוק, נאלץ לנקוט נגדך בכל האמצעים העומדים לרשותנו, לרבות הטלת קנסות בגין שימוש לא מאושר במתקן המבוסס על פטנט ללא קבלת אישור מתאים מבעל הזכויות.
כמו כן הנך נדרש להתחייב לחדול ולהמנע מהפרה דומה של זכויות בפטנטים אלה ובפטנטים אחרים באופן הנוגד את החוק ופוגע בבעלי הזכויות בפטנט.
כמו כן הנך נדרש להעביר מיידית סך $4000000 ( ארבעה מליון דולר ) בתוספת מע"מ כחוק לפקודת משרד עורכי דין פיצ'ר פיצ'ר פיצ'ר טיומקין כהן ושות' (ע"ר), כתשלום שכ"ט עבור הטיפול בתלונה.
אי הענות מיידית לכל תביעותינו תביא לפתיחת הליכים משפטיים כנגדך.
בכבוד רב,
עו"ד ג'רום פיצ'ר
פיצ'ר פיצ'ר פיצ'ר טיומקין כהן ושות' (ע"ר)
(אותו לא תתפסו בצילום עם משקפת מכוסה)
נ.ב. הנושא החם בישראבלוג הוא "המכתב שלא נשלח". מאד רציתי לצרף את הפוסט הזה, אבל אז עלול להשתמע שהמכתב שלעיל לא נשלח. ומנין לי לדעת שלא נשלח?
שיר הנושא מתוך הסרט מ.א.ש. הסרט הסאטירי, מ-1970, הביע ביקורת עקיפה על מלחמת ויאטנאם, כאשר עדיין לא יצרו סרטים שהתנגדו למלחמה. על כן, עלילת הסרט מתרחשת דווקא במלחמת קוריאה
משום מה, רק כעת נודעו לי, מפוסט של אחד מחבריי לפייסבוק, העובדות הבאות:
זהו שיר הנושא מתוך מ.א.ש. המילים לשיר נכתבו על ידי בנו של רוברט אלטמן, הבמאי. הבן, הרוויח מהתמלוגים על השמעת השיר $1000000 ( מיליון דולר !) (בעוד שאביו הבמאי הסתפק ברווח של $70000 מהסרט).
צפון קוריאה לא שילמה אפילו סנט אחד.
ועוד משהו, שלמדתי מפיו של מורי, רפי וייכרט:
השורות "מלחמה שאף פעם לא די לה / היא עכשיו במקום אחר" בשירו של יהודה עמיחי, נכתבו אודות מלחמת קוריאה.
ועוד משהו שלמדתי אתמול:
המשורר רפי וייכרט זכה השנה (יחד עם יונתן ברג) בפרס יהודה עמיחי לשירה עברית . ברכותי גם מכאן.
הייתי מאחל לרפי גם ששירו יולחן כהלכה ויופיע בסרט מצליח, אבל זה קורה רק בארץ הרחוקה ההיא.
יש סיפור יפה על איש מערב משכיל, שעלה לרגל לחכם זן גדול כדי שילמדהו מחכמת המזרח.
הושיב אותו החכם ליד השולחן, הניח לפניו ספל והתחיל למזוג לתוכו תה. מזג ומזג ולא הפסיק גם כשהכוס עלתה על גדותיה והתה החל להשפך על השולחן.
כאשר שאל האורח מדוע הוא מוזג כך ומניח לתה להשפך, ענה לו – אי אפשר למזוג לתוך ספל מלא. את בא אלי כדי שאלמד אותך, אבל אתה מלא כמו הספל הזה. אם אתה רוצה ללמוד משהו חדש, תחילה יהיה עליך להתרוקן ולפנות מקום.
המשל היפה ומעורר ההשראה מצוטט ברשת בעשרות גירסאות ונוסחים. בין היתר באתר "הידברות" ששם לו למטרה לקרב את היהדות ליהודים ואת היהודים ליהדות. יש בכך אירוניה מסוימת אם אסביר מדוע מלכתחילה נזכרתי במשל הזה.
נזכרתי בסיפור היפה הזה בגלל שנמאס לי לשמוע את טענת ההבל בדבר "העגלה הריקה". את הבטוי הקבוע להתנשאות של "נציגי היהדות" כלפי הריקות החילונית. הבטוי שנשמע שוב ושוב בדיונים בדבר נאום ההכתרה של הח"כית החדשה הד"ר רות קלדרון.
אם רוצים לבוא אלינו בפתגמים ומשלים, אז אולי הגיע הזמן לפנות מקום בעגלה, להפטר מכמה חפצים עבשים, להניח במיכל המיחזור, לתרום לנזקקים, לפנות מקום, לנקות ולאוורר. לא חייבים לחכות שהנכדים יזמינו אלטע-זאכען אחרי הלוויה.
עגלה ריקה קלה יותר, זריזה יותר, פחות מעייפת את הסוסים, ויש בה מקום לכל דבר מעניין שיקרה בדרך.
ועוד משהו - מאז ומעולם, בתור לקופה בסופר, בין אנשים מנומסים או איכפתיים, נהוג שבעל העגלה המלאה מוותר ומניח לבעל העגלה הריקה להדחק לפניו.
ביוטיוב, קטע (כנראה דיסק שלם) שנקרא Sounds to Fall asleep. הקטע באורך של שעה ועשרים ושמונה דקות. אם אני הייתי מנסה למכור צלילים שמרדימים, הייתי שם מכסימום חמש דקות.
בנק המטרות
כל ההורים שביננו מכירים את "בנק ההערות" המופיע בתעודה ("אתה מבין את החומר הנלמד אך ממעט להשתתף בשיעור"). האם ההכרזות של הפוליטיקאים ואנשי הצבא לא נלקחו מאותו בנק ("נשיב את ההרתעה")?
מרבה חכמה
ביטוי יהודי עתיק, מן התנ"ך, מדבר בגנות המלחמה ושואל: "הלנצח תאכל חרב?". בתוך כך הוא מביע גם מסר אופטימי. כדי לאכול חרב לנצח צריך לשרוד ולשרוד ולשרוד.
ברכה סינית עתיקה אומרת: "שאבא שלך ימות, שאתה תמות, שהבן שלך ימות" (וכמובן שהחכמה, והברכה, הן הסדר הנכון).
ושילוב החכמה של שני העמים העתיקים עם הכרת המציאות מוליד את הברכה המקומית:
הנה דברים שכתבתי לפני כמה שבועות בעניין הגרעין האיראני אבל לא פרסמתי. עכשיו אני נאלץ להוסיף כמה הערות שוליים.
מה, לא?
הסנקציות הן צעד יעיל ומוכח. עובדה.
מה שפעל על מדינה קטנה, מבודדת ודלת תשתיות כמו צפון קוריאה לא יפעל על מדינה גדולה ומפותחת יחסית כמו איראן? מה שפעל על דיקטטורה קומוניסטית אלימה כמו צפון קוריאה לא יפעל על מדינה דתית פנאטית וטרוריסטית כמו איראן? בטח יפעל. בדיוק כמו שפעל בצפון קוריאה.
בינתיים, צפון קוריאה הפסיקה את הנסויים הגרעיניים, תמורת מזון. וכך, כל הפרשנות שלי נזרקה לפח, כמו אוכל שנשאר מאתמול. מזל שלא פרסמתי. אבל רגע, מה אומר הקטע הבא?
הידיד הטוב
איראן תכנע לסנקציות ותוותר על התכנית הגרעינית. מה היא צריכה את הגרעין הזה? הגרעין זה אמסטף. מדינה עם נשק גרעינית זה כמו בחור שמסתובב עם אמסטף. אפילו בחור רזה וחלש יכול ללכת עם אמסטף. לא מתעסקים אתו. לא מאיימים עליו. לא מתחילים איתו. אפילו אם האמסטף שקט וקשור ברצועה.
אם כך, חייבים להתמיד, לא להכנע, בכל מחיר, עד שמצליחים להרכיב את הפצצה הראשונה. ברגע שכבר יש לך נשק גרעיני, אין שום בעיה להפסיק. הבעיה היא איך עושים rewind?
אה, כן?
הרי אי אפשר להשתמש באמת בנשק גרעיני. עובדה, להרבה מדינות יש נשק גרעיני, אבל אף פעם, אף מדינה לא העיזה להשתמש בו.
ואם משתמשים, אז רק נגד מי שעדיין אין לו וגם לא יהיה לו. כשלאיראנים יהיה, הנשק שלנו ישאר באמת חסר שימוש ונצטרך לזרוק אותו...
דוגמא חינוכית
עכשיו האיראנים קברו את המתקנים כל כך עמוק באדמה שאין פצצה שיכולה לפגוע בהם, אפילו לא הפצצות חודרות הבונקרים. הדרך היחידה לפגוע בהם, מסבירים המומחים, היא נשק גרעיני. כלומר הדרך היחידה לגרום לאיראנים להבין שאסור לפתח נשק גרעיני תהיה להפעיל נגדם נשק גרעיני. רק כך הם יבינו סוף סוף שנשק גרעיני זה משהו אסור. שאסור לפתח, אסור להחזיק ובטח שאסור להשתמש.
טוב, אז נצטרך לזרוק אותו...
אחד משניים
הדבר המטריד בכל הסיפור זה שאם בעזרת נשק גרעיני כן אפשר לפגוע במתקנים האיראנים שקבורים עמוק באדמה, או בבטן ההר, עם דלתות פלדה כפולות בעובי שני מטר, מה שווים המקלטים הגרעיניים שבנינו בחצר? (מצד שני, בכל מקרה אחת האפשרויות מרגיעה. או האפשרות שהמקלטים בכל זאת עמידים, או שתמיד אפשר לחסל את הגרעין האיראני).
ליתר בטחון, צריך לבדוק קודם את האופציה הקונבנציונלית.
סדום ועמורה
פצצת האטום היא נשק יום הדין של הצדק. היא הכלי ששמור למי שצודק. כי לנוכח הרע ההולך ופושה בעולם, הנשק הגרעיני הוא הדרך היחידה להפעיל כח אדיר להשגת צדק, נקמה והרתעה. לכן היא צריכה להיות נתונה רק לידיהם של אלו הצודקים. כי לאלוהים מותר. רק לאלוהים, בשמותיו השונים, נגיד אמריקה. (מה שלא הבנתי זה למה תמיד זה בא בזוגות - סדום ועמורה, הירושימה ונגסקי, ...).
אבל אמריקה, נתנה את האוסקר דווקא לאיראנים. אז יש אלוהים?!
אבק
בכלל, אטום זה הדבר הכי קטן, לא? והגרעין, זה הבפנים של האטום, עוד הרבה יותר קטן. אז מה הביג-דיל? נשק גרעיני עאלק.
הבעייה שיש המון. כמו סינים. מסתבר, שהמפתח לכל הבעיות, גם באיראן וגם בצפון קוריאה, נמצא בידי הסינים.
לילות שקטים
רגע לפני שמצליחים לסרס את חתולי הרחוב האחרונים, שימו לב לקרבות הליליים בין הזכרים. אלה שמדירים שינה מעינינו. שעה ארוכה עומדים ללא תנועה זה מול זה ומאיימים בקול מעצבן. אף אחד לא זוכר מתי ואיך זה נפסק, עד שזה מתחיל מחדש. שיהיה לנו לילה שקט.
טוב, אז צפון קוריאה הפסיקה. תמורת מזון. אפשר לקרוא לזה "הפסקת אוכל". אחרי הצלצול כולם חוזרים לכתה.
לסיכום, טוב לדעת שתמורת כמה אוניות מזון, אפשר לאלף חיה מסוכנת כמו צפון קוריאה. מצד שני, תתחילו לדמיין מה יקרה בעולם כשהמחסור במזון יזלוג מאפריקה שבמרתף אל הקומות העליונות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
