כל הדברים גדולים כקטנים

תרגיל בדמיון מודרך. נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה:

בשבוע הבא יערך תרגיל משולב של פיקוד העורף, משטרת ישראל, וכלל משרדי הממשלה. מטרת התרגיל – תרגול האזרחים להתנהגות בשעת הפיכה ואיום על השלטון והיציבות במדינה.

במסגרת התרגיל, ינקטו הפעולות הבאות.

1.לא יהיה אינטרנט, משום סוג.

2.יופסקו שידורי הכבלים והלווין, פרט לערוץ 1.

3.ערוץ 1 יתורגל מסירת הודעות לאזרחים -  הן מטעם הממשלה והן מטעם המהפכנים. בשאר הזמן ישודרו פרקים נבחרים מהתכנית פסוקו של יום.

4.תופסק פעילותן של כל רשתות הסלולאר. אולי גם רשתות הטלפון. יהיה חשמל.

התרגיל ימשך 24 שעות בדיוק.

אם דמיינתם ממש כמו שצריך, הרי זה יום נורא למדי. קטסטרופה.  בסה"כ יום אחד ללא שום אמצעי תקשורת.

מצד שני, קחו את יום כיפור. ככה נראה יום כיפור למרבית האזרחים. ואז זה דווקא לא נורא. אפילו נעים למדי. איך דבר יכול להיות נורא ונעים כאחד? כי במקרה הראשון הוא נוחת בהפתעה, ובשני ציפית לו, וגם הצדקת אותו מראש.

המסקנה: חשוב שהממשלה תערוך את התרגיל ותודיע מראש. הם כנראה כבר עובדים על זה. הקשבתם לתשדיר על רעידת האדמה?

שידורי המהפכה

הרתעה

כשמאזן הכוחות ברור לשני הצדדים, וברור מי החזק ומי החלש, המאבק מוכרע ללא שפיכות דמים. זאת בדיוק משמעותה של הרתעה. כח שאין צורך להפעיל. כל שני כלבים שנפגשים ומרחרחים ברחוב מבינים את הדבר הפשוט הזה. כשכח מופעל סימן שההרתעה לא פועלת. זאת בדיוק הסיבה שההפיכה בלבנון עברה בקלות ובמהירות.

כשהצד החלש לכאורה תוקף זה סימן שאין הרתעה. זאת מתקפה שמאתגרת את הלכאורה חזק ומחייבת אותו להוכיח את כוחו. כל אריה זקן ביער מבין את הדבר הפשוט הזה.

קונספירציה

חיזבאללה יזם את המלחמה ב-2006 כדי ליצור הרתעה מול ישראל ולמנוע ממנה כל נסיון להתערב בנעשה בלבנון כאשר הוא משתלט עליה. בשנות השבעים התערבה ישראל במלחמת האזרחים. לא עוד.

אובדן

כל עוד הוא נמצא אתה לא שם לב. לוקח אותו כמובן מאליו. אפילו מזלזל בו. לא מעריך אותו. רוצה משהו יותר טוב. רק כשהוא פתאום נעלם, נגמר, אתה מרגיש את המקום והחשיבות שהיו לו כל הזמן. למשל השלום עם מצרים. למשל המדינה.

זמן

הפיכות קורות מהר. בפתאומיות. כמו רעש אדמה, או רצפה שקורסת. מהר מכדי שאפשר יהיה להגיב. אין הפיכה איטית, כמו שלא כורתים אצבע באיטיות. מהפכה איטית היא דבר אחר. היא מלחמת אזרחים. אין קשר בין המהירות בה מתרחשת ההפיכה, ההתמוטטות, ובין מה שנדמה היה כעצמתו וגדלו של המבנה שקרס. הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה קרס תוך חודש. הבורסות בעולם יכולות לקרוס ביום. המגדלים התאומים קרסו בעשר שניות.

חידה מתמטית

מה שקורה בפתאומיות הוא תוצאה של תהליך הכנה ממושך.

הנה חידה:

בתוך כוס יש חיידק. בכל שניה כל חיידק מתפצל לשניים. כעבור שניה יהיו שני חיידקים. כעבור שניה נוספת יהיו כבר ארבעה, וכן הלאה. ובכן, בתום שעה, התמלאה הכוס בחיידקים. השאלה היא – מתי הייתה הכוס מלאה עד חציה? יש כאלה שיתפתו לומר "בתום חצי שעה". התשובה הנכונה היא – שניה אחת בדיוק לפני תם השעה. חצי הכוס, תהפוך בעוד שניה לכוס מלאה. התהליך הפתאומי, המהיר, של הפיכה המתרחשת בתוך שניה, הוא תוצאה של דגירה של שעה שלמה, פחות שניה.

הולנד

חלקים נרחבים בהולנד נמוכים יותר מפני הים. סוללות מקיפות אותה ומגינות עליה מפני הים. מזמן לא דמתה ישראל כדי כך להולנד.

תוניסיה

לפני שבוע חשבתם שזה רחוק, נכון?

ירדן

המצב בירדן שונה. ירדן מורכבת משתי קבוצות אוכלוסין שאחת מהן אוחזת בשלטון. הקרב על השלטון הוא לא של העם מול הממשלה. ב-1970, אכן התרחשה בירדן מלחמת אזרחים. ההרתעה עובדת.

קידמה

לפני עשור או שניים, למדו הן השליטים והן המהפכנים כי האתר החשוב ביותר לכיבוש השלטון המדינה הוא אולפן הטלוויזיה. המידע – נכון או לא, הוא הכח. התקדמנו. היום, האתר הראשון הוא האינטרנט.

מה יהיה

כל עוד ימשך פיצוץ האוכלוסין, יהיו עוני ואבטלה. זה חומר הבערה. ויש מי שיסית ויש מי שיצית אותו. עוני, בורות ואלימות. זה מה שיהיה. בשפע.

אהבתי אותו

פעם ראשונה משהו ממני בדפוס, בגליון החדש של עיתון77

אני מקווה שתרמתי לעצים ככל שגרעתי מהם.

בעונת הגשמים אני נוטש את חוף הים ופונה להרים. בהליכות אלה פוגשים את הפרחים. זאת פגישה שנקבעה מזמן, עוד בשנה שעברה, ואנחנו מקפידים לקיים אותה. כל פרח עולה בתורו על הבמה. תחילה, אחרי היורה, מופיעים הסתוונית וחברה הביישן, הכרכום. אחר כך מגיעים הנרקיס, זה המלך שבמפגש עמו אני כורע ברך ומגיש אליו את אפי, אחריו הרקפת והכלנית  וכן הלאה. השנה, עם הקיץ שנמתח לתוך דצמבר המשכתי לפקוד את החופים ולהנות באנוכיות ממזג האוויר ואת הפגישה דחיתי בינתיים. וכשבאו הקור והגשמים (מועטים, אך בכל זאת גשמים) מיהרתי והתייצבתי, ולפליאתי לא החמצתי דבר, שכן גם מיודעי הפרחים ניצלו את מזג האוויר החמים והשתהו היכן שהשתהו והגיעו לפגישה יחד איתי. כך, בהליכה אחת, הופיעו בזה אחר זה הסתוונית והכרכום, הנרקיס והרקפת, ושמחנו זה לקראת זה. כך התיישרו כולם בקו הגשם, המאחרים והמדייקים, ועשו את המוטל עליהם (אם כי, בהחלט אפשר שפרח שלא פורח במועד מחמיץ את ההזדמנות ויאלץ לקוות לחורף הבא).

כל אותם ימים, כמו שהתעכב החורף, גם אני התעכבתי ולא כתבתי. לא שלא היה לי מה. אלא שביום אחד קרסו האוטו (אל דאגה, יש עוד) והמחשב (אל דאגה, יש עוד) כאחד והשאילו נשמתם לבורא ותחום העיסוק שלי השתנה בן רגע. עד שחזרו הדברים לקדמותם, הם כבר לא חזרו לקדמותם, ומה שלא נכתב המשיך לא להכתב. כל הזרעים נשארו טמונים ברשימות, ולא פרחו רשימות, ולא כתבתי מה דעתי לא על ד"ר אורלי אינס והמשטרה,  ולא על האנס מבית הנשיא, על הבית של חוסייני בירושלים, ותמלוגי הגז והמשכורת של ביבי והמשבר בלבנון ועוד המון דברים שהיו לי לומר. חלק אולי יאמר, כנראה שלא, כי תמיד יש דברים חדשים, וחשוב ורצוי לא להתקע ולדבוק בדברים שהחמצנו אלא להמשיך מכאן. ובפגישה עם הפרחים אנחנו לא מדברים על מה שהיה או לא אלא על הריחות והצבעים היפים.

אשוב בעוד יום-יומיים.

תמונה שצולמה בחורף כתיקונו במקום שהיום כולו מכוסה באספלט שחור