כל הדברים גדולים כקטנים

הנה מה שקורא למי שמתעסק יותר מדי במוצא האדם. אתמול ראיתי לתומי שלט ברחוב, אבל לא, זה לא יכול להיות סתם שלט. מכל עבר צצות ועולות עוד דוגמאות לאייקון שלנו.

 וכאו יש אמירה מעניינת - לא מוכרחים למצוא אותו אצל מי שהתכוון לכך ועשה את שלו בכוונה. מספיק שאנחנו כצופים ערים לדקויות ומוצאים את מה שאנחנו מחפשים תחת כל פנס. ובהמשך הפוסט הנוכחי נחזור לעסוק בכך.

אם תהיתם מי הן אותן דמויות היוצאות לטיול שורשים בעקבות אביהן הקדמון הנה התשובה.

אם שתיתם מספיק אפשר להמשיך. נראה שהספקנו לבדוק את האייקון בכל כיוון אפשרי, אבל נשאר עדיין אחד רחב וחשוב. השימוש במצלמה ליצירת דמוי, מה שמאפשר לכל אחד לביים, או לגלות,  את מוצא האדם משל עצמו.

גם כאן, קיימים גבולות. האם כמו ארבעת המופלאים, יש איכות לכמות? האם ריבוי משתתפים או מיעוטם יכול לפגום בזהוי התמונה שלנו? אני חושב שכן. הנה כמה דוגמאות.

שימו לב לתמונה האחרונה. בגלל התנוחה (והלבוש) היא הייתה יכולה להיות בחירה אידיאלית לפרוייקט שלנו (ונווכח בכך בהמשך), אבל מוצא האדם משמעותו - שרשרת. כדי להסתפק בחוליה אחת, היא חייבת להייות נאמנה יותר למקור.

התמונות הבאות יכולות להתאים יותר, אם כי הן לא ממש מתארות את הבריאה שלנו.

התמונה האחרונה הייתה יכולה להשתלב באגף אבי רואד שזאת אבולוציה מיד שניה (אולי אבולוציה של אייקון?).

נעבור אם כן ונתבונן במחר תמונות מבוימות, שנעשו ממש כדי לכבד את הציור שלנו. התמונות מעניינות במיוחד מכיוון שיש בהן, תמיד, מספר משתתפים (לפחות שלושה - אלא אם משתמשים בטריקים של צילום) ונדרשת ממש עבודה של במוי, חלוקת תפקידים ומשחק. אין ספק שכל מי שלקח חלק ביצירת תמונה כזאת - שיחק ונהנה.

צאו גם אתם ליער, וצרו את בריאת האדם שלכם.

בכל זאת, נסיים בתמונות שכנראה נוצרו במקרה. כמו שנאמר בראשית הפרק, אין חובה שהצילום יהיה מבוים ומכוון. כאשר אתם ערים ומצפים, תוכלו למצא כל דבר בכל מקום, ובפרט את תולדות האדם. דווקא משום כך, הצילומים האלה, המסיימים את הסידרה, אהובים עלי במיוחד.

התמונה האחרונה נפלאה במיוחד. היא מדגימה בדיוק עד להיכן הגיעה התפתחות האדם, שיכול לראות אנשים צועדים בשלג, ולהבין דבר אחר לחלוטין.

ובכן, תם פרוייקט מוצא האדם, ואולי פרוייקט האייקונים הגדול כולו. לא נשלם כי צפוי בהמשך דיון נוסף בהשתתפותי שמתוך נושאים אחרים לגמרי יגיע להולדת הפרוייקט.

חוץ מזה, (כמעט) שכחתי, אבל הבלוג הזה הוא בדיוק בן שנתיים ועוד כמה ימים. וחג שמח. חג חרות שמח.

קישור לפרק הקודם.

בואו נראה דברים יפים. הנה עצוב מרשים של פורטרטים.

את הרעיון העיצובי ניקח הלאה, לקונספט קצת שונה של משמעות ציר הזמן.

נמשוך את העבודה לקצה רעיוני, ותוך כדי - נשתחרר לגמרי מהדמוי הויזואלי הראשוני. לא חייבים לשמר את שיירת הצועדים.

או נשמור על הקשר הצורני וניקח את הדימוי לשדה השימוש המתאים לנו.

במידה ומנסים לעסוק ביופי, זה הזמן לנטוש כל משמעות, כל דמוי, כל רעיון, וליצור צורות. לראות את הצועדים. כאן אנו מתייחסים לגיבורי המצעד כדמויות לכל דבר, דמויות מפורסמות, ויוצרים מעשה אמנותי בצלמם ובדמותם.

החל מהעמדה בנאלית לגמרי

כרעיון פיסולי

תלת מימדי

וכביצוע. הנה העבודה של צדוק בן-דוד שהביאה אותנו אל הסדרה הנוכחית.

ורעיון דומה - באמנות עממית. בחצר.

כאשר עוסקים בעשייה קונקרטית - יצירות פיסול המבוססות על היצירה, המיקוד גורם לכך שיצירות שהיו נסלחות ומתקבלות בהקשר אחר (וראו את המרחק שעברנו באבי רואד) לא עוברות כעת את הסף וקרוב לודאי שלא יתקבלו לסדרה של מוצא האדם.

לסדרה שלנו צריך, ואפשר, להיות יותר נאמן למקור. ולקור. ולחם.

היצירה העממית המצוירת היא פשוטה יותר לביצוע, ולכן, בדרך כלל, מרשימה פחות. בציור הקיר הבא, רבוי המשתתפים אינו מפריע. ברור מה הם מחפשים שם.

כאן לעומת זאת, אנחנו מתרחקים מעט, ומתקרבים לרעיונות אחרים, שהם בפרק הזה - מחוץ לתחום. אבל הביצוע מרשים.

ובכל זאת, שימו לב לקטע הזה, ועצרו, וחשבו מעט.

מקום טוב לאמנות עממית - קרוב לגוף, קרוב מאד.

אבל האמא של היצירה העממית, בציור - היא הגראפיטי. ראינו כמה על הקיר בדרך לכאן והנה עוד כמה דוגמאות יפות.

הגברת הזאת, לא ממש שייכת, אני חושב. אבל אין לה משהו אחר לעשות, אז היא באה לכאן.

שתי התמונות הבאות בהחלט שייכות, ובעיני גם מקוריות ומרשימות.

את התמונה האחרונה בפרק הנוכחי לא תצליחו לראות כאן. אולי אפס קצה. תצטרכו ללחוץ עליה ולהגיע לקישור. כדאי.

המשך יבוא.

קישור לפרק הקודם.

ראינו עד כה את תרשים האבולציה כהצהרה צורנית - של דמוית צועדות (וכמעט נפלט לי אנשים צועדים, ויש המון אנושיות בצעדה הזאת, שבה רק בן אנוש אחד), וכשפה סימבולית של תאור מימד הזמן. אך מעבר לאותו תיאור יש לתרשים משמעות עמוקה. משמעות זאת, של מוצא האדם, נתפסת בעיני רבים כמתריסה, מתגרה ובלתי מתקבלת על הדעת (למרות שכאשר אני נתקל בטענה שזאת דעתי עליה אין הדעה מתלווה בזעם עם נטייה לאלימות, ובפרט אם משמיע הטענה מחיל אותה גם על עצמו ולא רק עלי). המשמעות, הכופרת, מעוררת תגובות, גם בדמות ווריאציות על הציור. 

ראשית, כהתקוממות על הטענה, אפשר להציג אותה בכיוון ההפוך.

למרות שאם הופכים את הכיוון, לא בטוח שנחזור למקום ממנו הגענו

המתנגדים לאבולוציה מנסים ללעוג לה. האדם המודרני הצועד כאן בראש השורה מתואר כ"גאון" החושב שמוצאו מהקוף.

האבולוציה, מה לעשות, דורשת סבלנות מרובה

תמונת האבולוציה ההפוכה, הנסיגה, יכולה כמובן לשמש כדי ללעוג למתנגדים.

כדאי לנצל את ההזדמנות ולפגוש את העימות בין שתי התיאוריות המתחרות - האבולוציה והבריאתנות.

כך נתפש השוני ביניהן.

וזו תוצאתה של הברירה הטבעית בין התיאוריות

יש מי שרואה מפגש פסגה בין השתיים

אך הדרכים סופן להפרד (ועוד נחזור לתמונה הזאת בסיום)

כי דו הקיום ביניהן הוא פרדוקסלי

אם כי יש להודות שהוא מחולל יצירתיות גאונית

כאן המועד הנכון להציץ איך משמש הציור שלנו, בעל המשמעות האסוציאטיבית המוכרת, כמצע ורעיון לקריקטורות מכל הסוגים.

פוליטיקה

 תעודת "אייקון מאושר"

השימוש בבננה הוא בעצמו בעל ערך

ועוד דברים המתפתחים בהדרגה

רעיונות מצחיקים ומבריקים יותר או פחות, עם מילים, או ללא

וכאלה שמצליחות ליצור חיוך רחב בזכות כישרון ציור עצום

וגם אל הצמד האחרון עוד נשוב.

המשך יבוא.

קישור לפרק הקודם.

מאד מפתה לראות בציר ההתפתחות את המסלול המקצועי שצופנת הקריירה.

כל מקצוע, והמסלול שלו.

ההתפתחות בשלבים אינה עניין לבני אדם לבדם אלא גם לחפצים שהם מייצרים. אפשר למצוא כאן תחילתן של הברקות.

לא קשה לנחש כי האייקון שלנו קורץ למעצבים למיניהם בואם לעצב שער לז'ורנאל, עטיפת ספר, כרזה ואולי זוג חפתים.

הכרזה שלמעלה יכולה להצביע על תת-ז'אנר. רעיון של משחק, אשר כפי הנראה עלה בדעתם של רבים וטובים. מעניין שהרעיון הזה יכול לשמש בכל אחד מהאייקונים שפגשנו עד כאן (ואמנם פגשנו כאלה), אך במקרה הנוכחי ניתן לומר שהוא ממש מתבקש. קבלו אותם - שלדים כבקשתכם.

למרות הכל - המשך יבוא.

קישור לפרק הקודם.

המסר הרעיוני של תרשים התפתחות האדם הוא התקדמות על ציר הזמן, למן ההתחלה ועד היום. הפתוי המתבקש הוא משהו בנוסח "השלם את הסדרה". הנה מספר השערות בדבר השלב הבא בהקו ההתפתחות.

מה צופן עתיד המין האנושי.

אפשר לצפות במספר אסכולות. העתיד הרחוק נראה טכנולוגי או רוחני. או אחר...

בעתיד הקרוב יותר, מעבר לפינה. מחר, או בשבוע הבא. האם נרבה לעסוק בספורט?

או שנעדיף את המחשב והבידור האלקטרוני?

 לאשה, כל זה לא משנה

ואולי כן?

האלטרנטיבה לספורט היא אכילה ושתיה ספורטיבית, עם סוף ידו מראש.

ותמיד, האלטרנטיבה של הסיום הבלתי נמנע. במספר גרסאות שונות.

ורק כדי להשאר אופטימיים עד לפרק הבא, הנה צורת ראיה מעגלית ומקבלת.

המשך יבוא.

קישור לפרק הקודם.

נחזור אם כן מהסטיה הזמנית לאבי רואד. או שלא?

כן. ראינו את הצעידה בשורה, זה אחר זה. הצעידה בטור עורפי מייצגת כאן את מהלכו של הזמן. התמונות בציר הזמן מספרות סיפור. הרעיון שביסוד השיטה הוא עתיק למדי, אך כדאי לחשוב שזהו בדיוק הרעיון העומד בבסיס הקולנוע. אלא שכאן, כל הסיפור כולו נפרש לפנינו במבט אחד. נוף המשקיף על כל הזמן כולו. בצורתו התמציתית ביותר, נספר סיפור כזה בשתי תמונות. קו הזמן הוא העובר דרך שתי נקודות. זה כל מה שנדרש כדי לספר סיפור. נפוצות במיוחד אותן תמונות של לפני אחרי - שנוהגים לפרסם מכוני יופי, אלא שאני חס על הקוראים ועל עצמי. הנה כמה דוגמאות נעימות יותר לצפיה, ובעלות אמירה מסוימת. כפי שניווכח בהמשך, מהלך הזמן בתרשים המקורי שלנו, של התפתחות האדם, משמש לעיתים קרובות כאמצעי לאמירה. אמירה על התהליך. אמירה על מה קורה לנו בדרך עד לכאן, ואיך ממשיכים הלאה.

נחזור לסדרות הארוכות יותר ולמוצא האדם, אך נבצע שוב סטיה קטנה. בסדרה שאנו עוסקים בה מומחשת האבולציה על ידי תאור השלבים השונים בהתפתחות האדם. אפשר להצביע על סדרה דומה, אך בעלת מרחב זמן והתפתחות גדולים הרבה יותר. האבולוציה מאז התהוות החיים, בדמות סדרה של יצורים העולים ובאים מן הים. סדרה זאת מוכרת דיה כדי לשמש מקור ונקודת התייחסות לוריאצות ובדיחות שונות או משונות.

וכדאי בהזדמנות זאת  לבקר בקטע הפתיחה (עם הספה) הארוך ביותר של הסימפסונ'ס.

נחזור כעת לתרשים המקורי וננסה להתרענן בכמה אפשרויות וכיוונים.

כל אלה רק טעימות ראשונות של מנות ראשונות.

המשך יבוא.

קישור לפרק הקודם.