כשניוטון ברא את העולם הוא אמנם לא היה
פשוט, אך היה מסודר. כל דבר במקומו. הכל ידוע ומציית לחוקים. בא איינשטיין וזרע
ספקות ופער סדקים וסיבך ובילבל ועולמו של ניוטון נשאר בגדר מקרה פרטי למקורבים,
נפוץ ויומיומי אמנם, אך חסר בלעדיות או יחוד.
נדמה לי שזה קרה גם לעולם החברתי. גבר מתחתן
עם אשה. נולדים ילדים. הבעל הולך לעבודה, אופה או רופא – אחת היא. האשה בבית,
מטפלת בילדים, מנקה ומבשלת ומתקנת גרביים. כאשר האויב זומם מעבר לגבול ומאיים
נקראים הבעל או הבן לצבא. נלחמים, מגינים בגופם על העם, לפעמים משלמים בחיים. מן החלונות
מציצים אלמנות ויתומים. זו האמת, כל האמת ורק האמת.
בא איינשטיין וניפץ הכל. גבר אוהב גבר,
אשה מנהלת בנק, ילד נולד במבחנה, לאויב יש ילדים ואמא, המלחמה מיותרת, ילדה קופצת
ממגדל, אלוהים מת, הכל מותר. ומה לעשות בדעות הישנות, והקדומות, ובקברים שבהרי
ירושלים?
(כן, מכיל גם שאריות פייסבוק. אבל זה חשוב. ותמיד אקטואלי)
1.
אני מודה לא קראתי בכל ספרי הקודש בקושי במיעוטם ולא הקשבתי תמיד כשאלוהים דיבר ובהחלט יתכן שפשוט פיספסתי כן, כנראה שפיספתי כי לא יתכן ובלתי נתפס שעד עצם היום הזה אלוהים עדין לא ביקש סליחה
(לא שהייתי סולח
אבל ראבק)
ואפשר גם
2.
מודה אני לפניך רק כדי לתת דוגמא אישית, עכשיו תורך מודה אתה בטעות, באשמה
כי אחד בשנה הוא יום אשמתנו
ושאר שס"ד כולה שלך
יופי כפי שרק אלוהים ואדם יכולים לברוא (כנסיה ביער, ליד קרקוב, פולין)
עוד לקט, פחות או יותר פייסבוקי, מהשבועות האחרונים, בעיקר למי שהחמיץ (ע"ע בצק)
והפעם, אלוהים, כאן שם ובכל מקום, כמעט (חוץ מהיכן שבאמת צריך אותו)
מחשבות על מוצא האדם: (הדרך בה הוא הולך היא ללא מוצא)
לא-טובהיות האדם לבדו;
ויעשה-לו עזר, כנגדו.
וייצר לו יהוה אלוהים מן-האדמה
מחשבה שניהעל מנשקי הקמיעות:
אם כבר מדברים על אלוהים,
אני מעדיף עובדי אלילים, עגלי זהב,
עובדי אדמה עובדי שדות ועצים ואבנים.
איפה הם, עובדי האלילים כולם?
אלוהים שחט אותם
אם כבר מדברים על אלוהים.
Event
כולם מוזמנים לטקס החגיגי של שריפת
מכשפות
היכן? בכיכר
על הפרק - שריפות
מכשפות
ספרים
סופרים
כופרים
משיחצילצל ביקש להודיע שלא יבוא
ובינתיים, בקברו
אלוהים שוב מתהפך
ויש אומרים
צוחק
בחלום
שור לא געה
זה שזה צילום נפלא ומעורר מחשבה, זה
ברור
אז הנה מחשבה שהתעוררה
הצילום הזה, אם הוא אותנטי, משרה חסד ונראה כאילו אלוהים
מדבר מתוכו
אולם, גם האפשרות שהוא מבויים אומרת את אותם הדברים בדיוק
אך בנוסף לכך, בהיות הסצנה פרי רוחו של האמן,
אף כוחה של אמנות וגדולתה של הרוח האנושית באות לידי בטוי
רגע האמת של האדם החושב
יהודי טוב, חשוב שיברך לפני כל ארוחה: "ברוך אתה אדוני אלהינו מלך העולם, המוציא לחם מן
הפריזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
