הם אמנם דומים, עד כדי כך שיש כאלה שנוטים להתבלבל ביניהם, אבל למעשה הם בדיוק דבר והיפוכו.
אם דבר שתלוי במזל הוא בעל סיכוי של אחד למיליון, הרי דבר שבגורל הוא אחד לאחד. בלתי נמנע.
אם מזל הוא הדרך שמתקבלת בעקבות מאה הכרעות, בכל צומת וצומת, וכל הכרעה מביאה לתוצאה אחרת, ולמקום אחר, והדרך היחידה לקבל את התוצאה המסוימת הזאת היא לעשות את כל המהלכים ולבחור את הבחירות המדויקות עם אפס טעויות, הרי שגורל הוא ההיפך הגמור לא משנה באיזה דרך הולכים ואיזה בחירה עושים וכמה טועים או לא טועים – התוצאה היא אחת ויחידה.
גורל תמיד נקבע מראש. ומזל, כל כוחו בעולם של מקריות ואי ודאות
גורל הולך אחורה, מהסוף להתחלה.
מזל קורה קדימה, בדרך אל הלא נודע.
אגב, גם חידות של מבוכים, בדרך כלל קל יותר לפתור אם הולכים מהסוף להתחלה.
עריכה ואחרית דבר:
נדמה לי שעבור חלק מהקוראים היווה המבוך הזה, בהיותו חסר מטרה, קושי מסויים. לטובתם, הנה מבוך יותר קל, שאין לו את הבעייה הזאת.
תאגיד הרשע מונסנטו ממציא חומרי הדברה גאוניים. למשל ראונדאפ (שאני זוכר שעלה הון כשהיה מוגן בפטנט), שמשמיד עשבים בלי לסכן אותנו. משפג הפטנט, והחברה נזקקה לרענן את מקורות ההכנסה, הצליחו ליצור מוצר גאוני נוסף. צמחים עמידים לראונדאפ. ע"י הנדסה גנטית הם יודעים לייצר זרעים של צמחים עמידים. כעת, ניתן לרסס בקלי קלות ואין צורך להיזהר פן יפגע הריסוס בעשב גם בעגבניות שלהן הוא מזיק ומפריע. לא ניכנס כאן לאופן בו הם מנצלים לרעה את המצאתם (למשל, מגישים תביעות ענק נגד חקלאים שזרעי מונסנטו נבטו בשדותיהם מבלי שניקנו בכסף רב מהחברה), ונדבר בשבחי ההמצאה (בראשיתה) ובגיהנום אליו מובילות הכוונות הטובות. כי הרעיון, חייבים להודות, הוא נפלא.
נשק קטלני שפוגע רק ברעים.
אפילו אלוהים לא חשב על (ובטח לא המציא) נשק כזה (ע"ע סדום).
תארו לכם, טרוריסטים מחזיקים בבני ערובה. כוחות החילוץ מגיעים ומפגיזים בפצצות נקשפר"ר (נשק קטלני שפוגע רק ברעים). הטרוריסטים מתים ובני הערובה אפילו לא נשרטים.
או, ההשפעה על סחר הנשק העולמי. כל יום הרי שומעים טענות בגנות ישראל או שאר המדינות יצרניות הנשק, שהן מלבות סיכסוכים ומחמשות משטרים אפלים. חסל סדר קטל. כל הנשק שימכר יהיה כזה שהורג רק את הרעים.
אבל, כמו תמיד, מגיע הרגע שבו ההמצאה מנוצלת לרעה, וכמו כלב מאולף, הנשק מציית ומשרת רק את בעליו, ללא כל תהיה על מוסר. ואני לא ממציא שום דבר. חיילים מקבלים חיסון מיוחד נגד גז קטלני ואז מרססים את כל שדה הקרב. נחשו מי מת?
התסריט הזה, לא רק שאיננו דמיוני אלא אינו חדש. היום מתברר דבר שלא היה ידוע פעם, שהאדם האירופאי כבש את יבשת אמריקה בעזרת קומץ חיילים, אבל גם בזכות חופן חיידקים ומלחמה ביולוגית סמוייה. בני אירופה היו נגועים כולם בחיידקים ומחלות אשר לא נודעו בארצות אמריקה. האמריקאים הילידים שנדבקו במחלות, לא יכלו לעמוד כנגדן ונכחדו במליונים. הכובשים, שנשאו את גורם המחלה כל ימיהם, היו כבר מחוסנים ולא הרגישו בה.
הנה – זה כוחו של החיסון. ואותו חיסון נרכש בדרך אחת – מגע עם גורם המחלה. והתקיים בהם הכתוב – מה שלא מחסל אותך מחסן אותך. הרעיון של החיסון עונה על הבעייה. חיידק או נגיף מוחלש. כלומר כן להחשף לגורם הסיכון, אך להחליש אותו באופן כזה שאכן לא יצליח לחסל אותך.
(הדרך האחרת להתגונן היא להתבצר מאחורי חומות. ליצור סביבה נקייה וסטרילית ולמנוע מראש כל מגע עם גורמי המחלה או הסכנה. אפשר להגיד שהיום, במידה רבה, זאת גישה רווחת. בכל דרך אנחנו מנסים להימנע מסכנה, ובעיקר להרחיק אותה מילדים. הקפדה קיצונית על היגיינה - לא לאכול מהרצפה, לא לשתות מפה לפה, לא לקיים יחסים בלי קונדום, כל אלה משאירים אותנו מוגנים. מצד שני, אולי, פחות חסינים.
ביום פקודה, כשיפלו החומות, כדאי להיות מחוסן).
הדברים תקפים כמובן לא רק לגבי מחלות. הבטוי הצבאי השגוי "קשה באימונים – קל בקרב" מדבר בדיוק על אותו הדבר. (מה ששגוי בביטוי הוא העובדה שחיסון הוא תמיד איום מוחלש (ובטוח). האיום האמיתי תמיד גדול מהחיסון. לעולם יהא הקרב קשה יותר מהאימון (מה גם שלמרות שהאימון מחשל אותך, הקרב עדיין יכול להרוג אותך)). האימון מחסן מפני עצמת הקרב.
או האוכלוסיה החרדית המגינה על בניה מפני תאוות הנשים על ידי בידוד, הסתרה והפרדה. מחיצות וגדרות וחציצות והסחות דעת ורק לא לעמוד פנים אל פנים מול הפתוי. מה הפלא שברגע האמת, אפילו תמונת ילדה לבושה בשק יכולה למוטט את כל החומה. החיים ללא חיסון הם הליכה על חבל ללא רשת ביטחון.
אחרי שחגגנו את יום השואה ויום הזיכרון ועברנו בחטף ליום העצמאות כדאי להזכיר את היום החשוב ביותר בתולדות העם היהודי, שלמרבה האירוניה מצוין בתאריך לגמרי לועזי. אמנם אין הסכמה מוחלטת על התאריך, אבל אני דבק בגירסת מדינת ישראל של פעם ולא פחות בברית המועצות של פעם.
9 במאי, ועדיין לא שבעים שנה.
ביום הזה, שאחר לבוא, נעצרה סופית המכונה הגרמנית.
אלוהים בקול צרוד התעורר פתאום וצרח "אל תשלח ידך אל הנער, אל תשלח ידך אל הנער!". אחר כך, מרוב בושה, כשראה את גודל הזוועה, התאבד בבונקר.
המלחמה היתה כל כך עצומה, בלתי נתפסת, שהשואה היא רק פרק קטן בתוכה. בכל פעם אני לומד דברים חדשים שמפתיעים אותי. למשל "המלחמה המדומה", שבאנגלית מכונה Phoney War, ודווקא בגרמנית זכתה לכנוי הקולע ביותר – Sitzkrieg זיצקריג (הסברים למי שנצרך – בויקיפדיה).
זה הפרק הראשון של המלחמה האיומה שנמשכה שש שנים. מסתבר שהוא היווה את אחת התקופות השקטות שידעה אדמת אירופה. הגרמנים פלשו לפולין ב-1 בספטמבר. בתגובה הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה. זאת תחילתה של מלחמת העולם השניה.
אחר כך, תוך כמה שבועות, סיימה גרמניה, שהיתה ערוכה ומוכנה, לכבוש את פולין. ברית המועצות סיפחה את חלקה ומאוחר יותר הוסיפה את פינלנד. אבל היבשת שקטה. אנגליה וצרפת, הכריזו על מלחמה, אך לא היו ערוכות, ובעיקר, למי בכלל יש חשק למלחמה? צרפת פלשה לגרמניה, אך לאחר כמה ימים וקילומטרים החליטה שלא. בבריטניה נפסלו על הסף רעיונות כמו הפצצת תעשיית הנשק הגרמנית – בעיקר משום שמדובר בעסקים בבעלות פרטית. קיצורו של דבר, למעלה מחצי שנה שקטה היבשת כמעט לחלוטין (בניגוד לים שהיה סוער למדי). המומחים אומרים שאילו היתה באמת מתחילה מלחמה, גרמניה היתה מובסת מייד. אין ספק שזה מה שהיה קורה אילו.
זכיתי לקבל שרביט קצת מביך (שרביט הפעם הראשונה), שדווקא הזכיר לי מחול "בן לוקח בת" (שכמובן איני זוכר מתי חוללתי בפעם הראשונה). כל יום הוא כלי חדש. מה בעצם עשיתי פעמיים? הנה התשובה שהצלחתי לקושש.
שיכחון:
את הפעם הראשונה ששכחתי את עצמי כבר איני זוכר
כל כך הרבה שכחונות נשטפו אחריה, כמו בגשם אחרי יום אבק
מהו אותו דבר ראשון שנמחק, נמחה מנבכי ממוחי, שלא נשאר ממנו זכר, שמפנה עצמו לריק
כל יום שמשתכח משאיר אותי עם ערב באותו מקום של בוקר, רק יותר חשוך
נניח שאתם יושבים באיזה מקום, לבדכם, אתה ואת, תחת כיפת השמיים. עכשיו לילה והשמיים שחורים בחלקם ומכוכבים, ופחות שחורים בחלק שבכיוון הישוב הקרוב, שם הם נצבעים בערפול ורדרד. די שקט וקולות הלילה נשמעים - אם אתם על הים יהיה זה רחש הגלים, בפאתי השדה - שירת הצרצרים, ואם העונה עדיין לא יבשה ויש מקווה מים בסביבה (כפי שיעידו מיד עקיצות היתושות) - קרקור הקרפדים (ואלו גם אלו, הצרצר והקרפד שרים מלוא גרון, או יד, מנסים נואשות לפתות נקבה לחברתם (ואשריך שאתה פטור, ואינך צריך לשיר כך, ואתה יכול להביט בשתיקה) (ואת מי מנסה הים למשוך בגליו?)))))
פתאום בשמים מה שנראה כמו כוכב נופל, מרהיב, בהיר כדי להאיר לרגע את פניכם, ושלא כדרכם של כוכבים, אינו נופל אלא משתהה, כאילו בכוונתו לומר דבר מה, אך בינתיים הוא מתעייף ודועך, אלא שאז מצטרפים אליו עשרות כוכבים צבעוניים, במופע זיקוקים מרהיב שהופיע, ללא הסבר, באותו שום מקום, ויצר (אם כי לא באמת, לא לגמרי, יש מאין) חג פרטי.
ואז, בקרב הסקרנים שביניכם, עולה השאלה בדבר ההסבר לאותו פלא לא מוסבר. אפשרות אחת היא שהמעשה כולו מעשה ידיך, והוא מעיד אם כן על נטיה רומנטית-דרמטית וכישורים לוגיסטיים מיוחדים וקשרים טובים (או, במקרה הפחות סביר, על כוחות על). האפשרות השניה, שלךָ עצמך אין כל יד בדבר, ולגמרי במקרה החליט מישהו לערוך מופע זיקוקים דווקא באותו מקום ובאותו רגע. ואם ברגע הראשון האפשרות הזאת עלולה אולי לאכזב, הרי שיש בה הרבה מאד, שכן היא מצביעה על הנכס החשוב ביותר שיכול להיות לו לאדם – המזל (או, במקרה הפחות סביר, התערבות שמיימית (בשמיים שמעל לרום הזיקוקים, ואולי אף מעל לכוכבים), שבמקרה הזה אומרת שאתם לא לגמרי לבדכם, ושיש לכם שותף, והוא שותף רצוי מאד).
כי כשיש מזל – למי נחוצים כוחות על?
ואיזה הסבר, אילו יכולתם לבחור, הייתם מעדיפים?
כוכב נופל ואינו נופל
ענייני זוגות:
מכיוון שעסקנו בזוגות, מכיוון שיום העצמאות היום, ומכיוון שיום העצמאות הוא יומו של סאלח שבתי (מה גם שהשנה היא השנה של אריק איינשטיין), הנה צמד שירים, שאינם דומים, אבל יש ביניהם דמיון רב, והוא נתפס לא באוזן אלא בחוש המחשבה (ומכל מקום, בחוש המחשבה שלי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
