כל הדברים גדולים כקטנים

הנה אני מסתכן לא רק בפרשנות פוליטית (נושא שהקשר היחיד שלי אליו הוא היותו קורבן, כמותכם), אלא גם בנבואה.

כשאריאל שרון שלט במדינה ביד רמה ובוטחת, חילק פה ושם מינויים וכיבודים. כך נהיה אהוד אולמרט לשר התמ"ת (דומני) וממלא מקום ראש הממשלה. שיהיה. כך לפתע, באופן לא מתוכנן יצא שרון מהמשחק ואולמרט נכנס ללשכה, מנסה למלא את מקומו (הרבה מקום). כך, מכוחה של אינרציה, חלק מאלו שכבר החליטו להשאיר את השלטון בידיו של שרון, הצביעו למפלגה שהקים, בראשות מי שלא יהיה, ואהוד אולמרט נבחר לראשות הממשלה.

בכוחה של אותה מקריות, הגיעה ציפי ליבני לתפקיד שרת החוץ, ובלי לעשות דבר הנה היא כבר מועמדת לראשות קדומה, (אם כי דיכטר עדיין רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה) עם זכייתה הבאה של קדימה בבחירות.

הנה הנבואה שלי. קדימה במקרה הטוב, תזכה למספר חד ספרתי של מנדטים. אולי היא תצורף לממשלה ותזכה שם בתיק וחצי. העבודה תשמור על כוחה, כמעט. מרץ גם, כמעט. שתי אלה יאבדו משהו. המפלגות החרדיות ירדו ל 100% הצבעה בלבד, כך שכוחם ישמר. השאלה הפתוחה הגדולה היא אחוז ההצבעה אצל הערבים, שיכול להוסיף או לגרוע כמה מנדטים. חד"ש תתחזק, בגלל דב חנין. הזוכים הגדולים יהיו ליברמן והליכוד שיגדילו את כוחם במידה רבה ויזכו יחד כמעט בחמישים מנדטים. על הגימלאים לא צריך לכתוב, אבל עלה ירוק סוף סוף יכנסו לכנסת. אלה התוצאות, וכמעט לא משנה מתי יהיו הבחירות ומה יתרחש בינתיים, אלא אם אריה דרעי יחזור פתאום לפוליטיקה או שרון יתעורר או הפתעות מהגודל הזה.

בסופו של דבר, הליכוד ינצח. מי שקצת נרגע והספיק לשכוח את מרכז הליכוד, את סילבן שלום, לימור לבנת, ישראל (האווז) כ"ץ ודומיהם - שיכנס למגננה ויגנוז את מצב הרוח. אלה האנשים שישלטו בכם, יפעילו אתכם, יגידו לכם מה לעשות ואיך לעשות.

כשיסתבר שצדקתי, אעלה את הפוסט הזה על ראש שמחתכם. (במקרה ההפוך, היא ימחק ויושמד).

אולמרט. מקווה בשבילך שלא תגיע לכלא (הוא לא אנס אף אחת). שתפרוש, ותזכה לתחושת הקלה שאין כמוה. עזוב אותך מפוליטיקה. באמת ניסית. בא ליציע. ממה ששמעתי וקראתי, אתה אחלה, חבר ואיש רעים להתרועע. יאללה, בירה.

סוד שאני לא מגלה. באחד הישובים בארץ, גרה אשה שמכינה גבינות ויוגורט מחלב עיזים. בחצר הבית יש מקרר. על הדלת מופיעים מחירי המוצרים ובתוך המקרר – גבינות, יוגורט וגם קופסת מפלסטיק. מי שמגיע לשם, נכנס לחצר, פותח את המקרר ולוקח מה שירצה. אחר כך הוא מניח את התשלום בקופסה. אם צריך, הוא לוקח לעצמו עודף. הכל אמת לאמיתה, ואני לא מספר איפה.

סוד שאני כן מגלה. באחד הישובים בארץ, באזור חקלאי, יש חווה קטנה לצד הכביש. גדר לבנה נמוכה תוחמת את החצר, וכמו פעם, אין שום מדרכה. בחצר מספר מבנים ושלושה עצי פיקוס. שלא כמו העצים העירוניים, העצים האלה לא נגזמו מעולם, צומחים ככל שרוחם טובה עליהם. העץ המרכזי, גזעו בקוטר כשני מטר, עטוי שורשים. ראשו – בשמיים. הוא מכסה את החצר הענקית, ובדרך אגב, כהערת שוליים, מצל על כל הכביש ועובר בקלות גם לעברו השני. המראה של נוף כפרי מהמאות הקודמות, כזה שרואים בציורים, צילומים או סרטים. ענק מגמד אך לא מאיים אלא מצל ומגן. לא עץ פראי של יער וטבע, אלא עץ כפרי, נטוע, שלש שורשים.  אין דברים כאלה במציאות. בטח לא בארץ. התרשמתי עמוקות. העץ נמצא במושב בית חנן, סמוך לנס-ציונה.

הייתי בחתונה במקום שנקרא "האחוזה". מקום מאד יפה, מטופח, עטור היסטוריה, טוב טעם ושאר רוח. מבנה ישן, משופץ מרוהט ומקושט בסגנון ראשית ההתיישבות. חצר גדולה ומטופחת, עצים, דשאים, פינות ישיבה לרב. החופה תחת סוכת גפנים מרשימה, והכל על גבעה המשקיפה לכל עבר על מרחבי שדות. בכלל, הייתה אחלה חתונה שהשאירה טעם טוב. "האחוזה" נמצאת במושב בית-חנן, סמוך לנס ציונה. יש שילוט. החווה והעץ נמצאים מול הכניסה. לא צריך לרוץ. הוא ישאר שם הרבה אחריכם.

הנה, ביום רגיל, הגעתי לחוף ים לא רגיל, והרשיתי למצלמה שבסלולרי לצפות עימי בנוף. כבר הבאתי טעימה מאותו יום. הנה עוד כמה מנות.

הקלישאה אומרת שכאן נפגשים ישן וחדש. רק הים אותו ים מיני אז (וגם זה לא נכון אומרים הארכיאולוגים. הוא עלה וכיסה שרידים עתיקים רבים). יש קסם מיוחד במפגש בין טבע חופשי לסודות שותקים של תושבים קדמונים. תל דור, וצפונה משם מזמנים מפגש כזה.

בראש גבעה צופה לים, נחשפים שנה אחר שנה סודות חדשים. לא מעט אנשים נהנים לבוא ולחפור בעבר. 

אחרים, מעדיפים לחיות רק בהווה. כאן ועכשיו.

להתחבר לעבר בדרכים אחרות, של אורח חיים.

ליצור צורת ישוב חדשה ישנה.

ששרידיה יחקרו אולי ע"י ארכיאולוגים מהעתיד.

מונופול.

העובדים מגיעים לעבודה,  עובדים לאט, בנחת. קוראים עיתון. מדברים. בכל משמרת יושבים יחד ארבע עובדים. מקבלים תנאים נוחים ומשכורות גבוהות ככל שרק ניתן לבזבז. יש כמה שמקבלים משכורות גבוהות מאד. יש אבטלה סמויה. מעסיקים אנשים למרות שהם לא נחוצים ומשלמים להם משכורות ע"ח הרווחים. לא משנה מה יקרה, העסק ימשיך לפעול.

תחרות.

העובדים יעילים וחרוצים. לא מקדישים זמן לענינים פרטיים. במשמרת יושב עובד יחיד. מקבלים שכר נמוך ככל שניתן להרשות. יש כמה שמקבלים משכורות גבוהות מאד. העובדים המיותרים הולכים הביתה. המתחרה עלול בכל רגע לנצח וכל העסק יכול לקרוס, אלא אם ישקיע עוד בתחרות, בהתייעלות, בהבראה, בחסכון.

מונופול זה רע. תחרות זה טוב. מי בכלל רוצה לעבוד במונופול.

מונופול.

יש רק לוח מודעות אחד. כולם מפרסמים רק שם. כל מי שמוכר ומי שקונה ומי שמחפש, כולם תחת קורת גג אחת. כולם קוראים רק שם.

תחרות.

עשרה לוחות מודעות. כל אחד מפרסם באיזה שירצה. כל מי שמחפש, יעבור על פני עשרה לוחות, או יוותר על חלק מהם.

מונופול זה רע. תחרות זה טוב. למה להסתפק בלוח מודעות אחד כשאפשר עשרה?

מונופול

לא יעיל. מערכות כפולות. יש עובדים מיותרים. אם מכונה נעצרת או אם עובד נעדר בקושי מרגישים בחסרונם. מחצית הזמן המערכות מושבתות ונחות. רק בתקופת עומס מופעל כל הציוד ומוכפלת התפוקה.

תחרות

מערכת בריאה ורזה. כל עובד הכרחי. כל המערכות מנוצלות במלואן. אי אפשר להגביר את התפוקה. תקלה קטנה תוקעת את המערכת.

מונופול זה רע. תחרות זה טוב. על מערכת תחרותית אפשר לסמוך.

הכלכלה העולמית היום מאד תחרותית, יעילה ובריאה. כל המערכות עובדות במלוא התפוקה. וזה ממש מצוין.

______________________________________________________________________________

ולסיום חידה (לא קשור).

מי האשה בתמונה? מה דעתכם עליה?

פתרון בשבוע הבא

הזכרתי כאן התלבטות בין שתי אופציות שבמקרה הקיצוני הן הפכים גמורים.

האחת, להשאיר חותם ברור. לעשות, ליצור, לבנות כך שמעשה ידינו ישאר כאן הרבה אחרינו. זהו בעצם מעשה של שנוי העולם. נגיעה באלוהות. מעל לכל יש בה חיי נצח. גל אבנים פשוט שאַרים בעצמי או שיונח על קברי, ישאר על עמדו אלפי שנים. נצח. גל אבנים מפואר יתבלט על פני האחרים. פירמידה ענקית, ארמון מפואר, חומה אדירה, תעלה עצומה. מפעל אנושי המשאיר את חותמו יפנה ישירות לכל דור בעתיד. זאת הדרך לנצח את זמניותם של החיים.

האחרת היא ההיפך הגמור. מתוך קבלה שלמה של הארעיות שלנו. מתוך הכנעה אל הסביבה, אל העולם המקבל אותנו אליו כשאנו נולדים, אנחנו מחזירים אותו כפי שקיבלנו. נזהרים שלא להשאיר שריטה או סימן. כמו חדש. ברוח הפתגם האומר "לא קיבלנו את העולם בירושה מהורינו אלא בהשאלה מילדינו".

מעשה הבריאה של חותם לדורות הוא כל כך משמעותי שבימינו הוא משמש כאחד מסממני השלטון והריבונות. אפילו מרפסת אסור לסגור בלי היתר מהשלטון. אנו עולים לרֶגל אל הר שנוסעים קדמונים חרתו עליו את שמם אך אסור לנו לחרות עליו את שמנו. ניסע לארץ רחוקה לחזות בעיר מערות שנחצבו בהר ושמשו למגורים, אך נסו לחצוב לכם היום מערה למגורים. האיסורים הללו לא באים  חלילה כדי לתמוך בגישה האחרת, של שמירת המצב הקיים. תחת דגל הריבונות מתבצעים מפעלים אדירים שיעמדו לדורות, גם אם יהוו בכיה לדורות. מנהרות וגשרים, סכרים ומגדלים, מחצבות ומה לא. מעולם לא רשמנו, בני האדם, את קורותינו בצורה ברורה ובולטת כל כך.

מה יכולים להציג האנשים ללא נצח? איזה עדות לדורות הקודמים? אין להם ארמונות מפוארים. רק ארמונות חול שנשטפים עם הגלים למחרת היום. כמה יערות, בעלי חיים, מעיינות ונחלים זורמים, אויר נקי. זהו בערך. 

הנטיה הראשונה שלנו היא לבחור באפשרות הראשונה. קשה מאד לקבל ולחיות בשלום עם השניה. החלק הקשה ביותר הוא להסכים להכריז על עצמנו כבני חלוף. אם נצליח, כבר לא נצטרך להתאמץ כדי לשמור על העולם של ילדינו.

פוסט תמונות. פוסט תגובות. בקיץ, כשחם, אפשר להזכר בים של החורף.

יש מי שמעדיף ים כזה, מה לעשות. אבל לים כזה מוכרחים, ממש מוכרחים, בית. בית חם לחזור אליו.