כל הדברים גדולים כקטנים

ובכן, מרגע שנתגלו אוצרות חדשים של אנשים ויטרובים אני נאלץ לפתוח בכמה השלמות.

הנה כמה תופעות מעניינות.

זאת הטכנולוגיה שהייתה חסרה לליאנרדו

תרגילים של ציירים מוכשרים יותר ופחות

               עם עלה התאנה בגירסא הקנדית                                             בלי עלה תאנה בגירסה נשית

                       גירסה ביישנית                                        גירסה לא ביישנית

ועוד כמה כל מיני.

והנה ליאנרדו המתמטיקאי. פגשנו בו בחלק הראשון אבל הנה עוד שפע רב של חיפושים אחר סודות גיאומטריים. צופן דה-וינצ'י?

אז הנה חזרנו לוויטרוביה. כיאה לכל אייקון, הוא משמש מודל לשימוש אישי. דלת להכניס את עצמך אל היכל הנצח. הנה כמה דוגמאות.

שימו לב כמה מעט דרוש כדי להיות אדם וויטרובי.

כעת נעבור לכמה שימושים בציור לצורך יצירת אמנות כזאת או אחרת, או לכל מטרה שימושית או לא.

הנה מטבע של יורו. בכל מדינות אירופה מטבעות דומים, אך בצד של ה"עץ" כל אחת בוחרת ציור משלה. המטבע בתמונה היא כמובן האיטלקית. כך תמיד אפשר לנחש באיזה מדינה אתה נמצא.

אז זה מה שקרה. את הפוסטים בכל פרק של פרוייקט האייקונים הגדול פרסמתי תמיד ברצף, כדי לשמור על קשר. וכאן הרצף נשבר. מה שקרה הוא שלאחר עבודת עריכה קשה ומייגעת, עם בחירות, ועימוד וסידור וקטעי קישור, ברגע שבקשתי לשמור קיבלתי הודעת שגיאה וכל עמלי ירד לטמיון. זה בערך כמו התמוטטות מגדל קלפים בעת הנחת הקלף האחרון. זה מוציא את המיץ ואת החשק.

אבל את התמונות כבר אספתי והן רק מחכות לעלות לשידור. וכל כך קשה למצוא את הרגע המתאים. אז הנה. עכשיו וזהו.

בשל אותו פוסט שהלך לאיבוד החלטתי לקמץ ולוותר על רב קטעי הקישור ולתת לתמונות לדבר בעד עצמן.

אבל לפני כן, נזכרתי במשהו. ראשיתו של הפוסט הזכירה לי משהו. סרטון שפעם קיבלתי באימייל. באופן לא מפתיע מצאתי אותו בקלי קלות. השילוש הקדוש - גוגל, ויקיפדיה ויוטיוב לא הכזיב. אפשר להוסיף אליהם את imdb. מכל מקום מצאתי בקלות את הסרטון, שהוא בלי ספק אחד בסרטוני הפרסומת הטובים ביותר שראיתי. אז הפוסט הזה יתן לסרט לדבר, והאדם הוויטרובי ישוב בפרק הבא.

הפעם, מעת שצפיתי בפתיחה, נשארתי וראיתי לא מעט שידורים כשנתאפשר. מהנה ומתיש. מה פירוש מהנה ומתיש? שבניגוד להתמכרות, שבה אתה פתאום נשאר חסר וריק, כאן אתה מרגיש הקלה.

שעת הסיכומים אם כן. אבל קצת אחרת. לא גבוה יותר, לא מהר יותר ולא חזק יותר.

מפחיד יותר

• קפיצה למים מגובה עשרה מטר. מפחיד בכל מקרה. ועוד עם סלטות כאלה ואחרות משפת המקפצה. ועוד כשיודעים שמספיק קופצים דפקו שם את הראש, כולל האלוף שבאלופים.
• אופני בי.אמ.אקס. הסתערות מטורפת על מסלול מלא מהמורות ופיתולים כשבכל מקצה נופלים, מתנגשים ומעופפים זה על גבי זה.
• התעמלות מכשירים. סאלטות על הקורה, ובאוויר מעל למתח, וגם כאן כבר ראינו מה יכול לקרות.
• איבוד שליטה עם משקולת של מאתיים קילו מעל הראש, כאשר צריך בזריזות להפטר מהמשקולת ולברוח הצידה, או להמחץ.
• הכי מפחיד - מודד הטלות. כידון, פטיש, כדור ברזל ודיסקוס. השופטים עומדים ופשוט מניחים לכלי הנשק האימתניים לנחות במרחק סנטימטרים ספורים מהם. קצת כמו לעמוד בטרמפיאדה על שפת הכביש, ולסמוך על הנהגים.

יפה יותר (הרשימה לא מדורגת לפי סדר כלשהו)

• כדורעף. פשוט ספורט מהנה לצפיה. אתלטי. קבוצתי. לא מהיר כמו פינג פונג. לא אלים כמו כדורגל. מרתק. הפכפך. נהניתי.
• אתלטים שריריים, שחומים, מיוזעים, בשיא הכח והמרץ, בקלואז אפ, בסלואו מושן.
• אתלטיות, חטובות, בתלבושות חשופות, בקלואז אפ, בסלואו מושן. במיוחד הקופצות לגובה – אצילות למראה, דקיקות, גבוהות, ארוכות רגליים. צל"ש מיוחד לאתלטית מברזיל, בחוטיני שהביך את הצלמים והבמאים שניסו לדלג במקום להתעכב. או שכך היה נדמה לי.
• ההמנון הרוסי. זה שפעם היה של ברה"מ, בימים שזכו ברב המדליות, שהוחלף בהמנון חדש עם הפרוק וחזר לרוסיה עם מילים אחרות, לא חשוב איזה.
• הצילומים ממקצועות החתירה – קיאקים, קאנו וסירות משוטים. צילומים נפלאים של חלקת המים, האדווה המצטיירת עליהם, השתקפות השמיים, הנוף והחותרים, החתירה הקצובה, בעיקר במקצי הזוגות והרביעיות ותנועת הסירות החלקה.

זקן יותר - מקבץ מקרי

• דארה טורז, בת 41, שחתה בשש אולימפיאדות מאז 1984. באולימפיאדה הנוכחית התחרתה בבריכה הצפופה בשלושה משחי שליחים וזכתה בשלוש מדליות כסף.
• הירושי הוקצו, רוכב סוסים יפני השתתף לראשונה באולימאפידת טוקיו, 1964. היום, בגיל 67 הצליח להגיע רק למקום ה-35, ולמקום ה-10 בתחרות הקבוצתית. הוקצו היה זקן המשתתפים באולימפיאדה האחרונה. אגף, תחרויות הרכיבה והקליעה ריכזו את עיקר הקשישים, בני החמישים פלוס פלוס.
• ג'ני לונגו, רוכבת אופניים צרפתיה בת 50, משתתפת באולימיאדה בפעם השביעית, מאז 1984, השנה הראשונה בה החלו תחרויות הרכיבה לנשים. באמתחתה מדליות מכל הצבעים, אך הפעם הסתפקה רק במקום הרביעי.
• היילה סטאין, הרץ האתיופי שלנו, הגיע למקום ה-69 במרוץ המרתון. הדיווחים התייחסו אליו ככשלון לאחר שבאתונה הגיע למקום ה-20. משום מה לא הדגישו שמדובר בספורטאי בן 53.
• ג'יוזפה אידם, חותרת קייקים בת 44 מאיטליה, היא אמא לשניים. השתתפה בכל האוליפיאדות מאז 1984 וזכתה בכל סוגי המדליות. בביג'ין זכתה בכסף כאשר פיגרה ב-4 אלפיות(!) השנייה אחר הראשונה.

לילה טוב.

יום אחד נסעתי לחברה שלי. מתל-אביב לחיפה באוטובוס. שעה, שעה וחצי נסיעה. ארזתי כמה חפצים וגם ספר לדרך. הכנסתי לתיק ספר מקצועי באנגלית שהייתי חייב לקרוא, אבל לא הייתי בטוח שתהיה לי סבלנות להתעמק בו. הוספתי לתיק את הספר שקראתי באותו זמן, "נשים אוהבות",  אלא שהייתי ממש קרוב לסיומו. חשבתי שהוא יסתיים באמצע הנסיעה והחלטתי לקחת עוד ספר.  הוספתי לתיק את "עריסת חתול", אבל לא היית בטוח שאתחבר אליו, לפחות בתחילה. קשה להכנס ככה לספר חדש, ועוד באווירה שונה כל כך.  צריך ספר שאפשר לעיין בו טיפין טיפין. הוספתי גם את "ארוס וציווילזיה" לתיק. ספר מאד מעניין (כנראה), אבל באף אחד מהנסיונות הרבים לא ממש הצלחתי להתמיד. ליתר בטחון הוספתי את "הרוח בערבי הנחל".

עם חמישה ספרים בתיקי יצאתי לנסיעה מתל-אביב לחיפה. כמו תמיד בנסיעות, כשאני לא נוהג, ביליתי בהתבוננות מבעד לחלון. אפילו כשחוזרים על אותה נסיעה יום יום, אף פעם לא משעמם מבעד לחלון.

העיתונאים והפרשנים כבר הכינו את הכתבה המסכמת על האולימפיאדה ועל חלקם של הספורטאים הישראלים.

"האולימפיאדה היתה הצלחה בלתי רגילה. השחיינים התעלו על עצמם ושברו בכל משחה את שיאם האישי והישראלי. ספורטאים רבים עברו לשלבים הגבוהים ואפילו עד לשלבי הגמר. בשחיה, בהתעמלות, בג'ודו, בשייט, בקיאקים. בכולם הגענו לצמרת העולמית. הטופ שבטופ. והשיא כמובן הוא הזכיה המרגשת במדליה"

ועוד נאום הם הכינו.

"האולימפיאדה הייתה לכשלון מהדהד. למרות ההשקעות הגדולות והצפיות הגבוהות לא הצלחנו לללכת עד הסוף בשום שלב. החל מהכשלונות הצורבים של הטניסאים והסייפים ודרך כל הספורטאים שמול הצמרת העולמית חזרו לגודלם הטבעי. עשרות ספורטאים, מליוני שקלים, ואפילו לא מדליה אולימפית אחת."

שני הנאומים מוכנים בכיס. מחר נראה מה עם שחר צוברי. אם תהיה מדליה, נפרסם את הנאום הראשון, ואם לא אז השני. הכל עומד על חודה של נקודה.

בדיוק כמו פוליטקאי שרץ לבחירות עם שני נאומים בכיסו. אחד לניצחון ואחד להפסד. את שניהם הוא מכין מראש. בשניהם כתוב "ידעתי. כל הזמן ידעתי".

ואם יסתבר שכו-לם משתמשים בסמים וממריצים, ורק אנחנו לא, האם גם אז נבוא בטענות לספורטאים שלנו? האם נדרוש מהם לצרוך חומרים שמחזקים את הגוף אבל פוגעים בבריאותם רק כדי שיביאו לנו מדליה? ואם יסתבר שכו-לם מתאמנים אימונים מאד קשים, שמונה שעות ביום, שמחזקים את הגוף אבל פוגעים בבריאות, שוחקים את המפרקים וקורעים את הרצועות, האם נדרוש זאת גם מהספורטאים שלנו, רק שיביאו לנו מדליה? ואם יסתבר שכו-לם מאתרים את הילדים המוכשרים כבר בגיל ארבע ומכניסים אותם למחנות אימונים עד גיל שמונה עשרה, ורק הילדים שלנו הלכו גם לחוגים ויצאו לטיולים, האם נדרוש מהם לוותר על הכל רק כדי שיביאו לנו מדליה?

אני אף פעם לא הייתי "ספורטאי". תמיד היו ספורטאים בכתה. הם היו ממש טובים. והיו כמה בבית הספר, בשכבה הבוגרת, והם היו ממש מצוינים. מה, לא?

דרך אגב, ברשימת המתחרים שלא הצליחו לזכות במדליות מופיעים מיטב הספורטאים כולל  אלופים ושיאני עולם. רשימה שכבוד להיות חלק ממנה. אבל אף אחד לא הולך לכתוב את הרשימה הזאת.

אם כל כך רוצים, הנה הדרך הקלה למדליה. לגלות בג'מייקה את עשרת השבטים האבודים. אפילו לא צריך לגייר. הם רק צריכים לעלות, לקבל אזרחות, לחזור, לשמור על האזרחות, להתאמן, לנסוע לאולימפיאדה והביא לנן מדליות.

אולי אין כל כך קשר בין האולימפיאדה, הספורטאים והאומות אותן הם מייצגים? אפילו האולימפיאדה עצמה תמיד נקראת על שם העיר. דווקא האירוע שמקדם יותר מכל את אחוות העמים מעניק את הזריקה הכי משמעותית לפטריוטיזם ולגאווה הלאומית של כל אחד. כבר אמרתי שאין הנאה בלי הזדהות. לא לצופים.

אליפות ישראל