כל הדברים גדולים כקטנים

שלי, שלך, שלנו

כאשר מימנה חברת הכנסת וסגנית השר לשעבר, נעמי בלומנטל, על חשבונה, יום כיף לאנשי הליכוד בסוויטה המפוארת בסיטי טאוור ערב הבחירות הפנימיות, היא הואשמה במתן שוחד ונידונה לשמונה חדשי מאסר. אבל, כאשר הכסף יוצא לא מהכיס הפרטי אלא מהציבורי זה כנראה בסדר. בימים אלה, כאשר לא מעט אנשים רעבים ללחם, מוציא ראש הממשלה מכיסנו 80,000 שקלים על ארוחת ערב לחברי הקואליציה – 200 מוזמנים, 400 שקל למנה.*.

לא כתוב בעיתון

* כך על פי כתבה מפורטת  ב"ידיעות אחרונות". לא הצלחתי למצוא לכך סימוכין בשום מקום אחר. אפילו לא ב-Ynet. בגלובס מדובר על חצי המלכות בלבד – 40000 שקל. ב"ישראל היום" אין שום איזכור. גם לא ב"הארץ" או "מעריב". מוזר מאד. או ש"ידיעות אחרונות" פישלו, או שהם היחידים שעושים את העבודה. במקרה הזה, אני נוטה להאמין ל"ידיעות" שמביא בפירוט את ההתכתבות בין מבקר המדינה ולשכת ראשהממשלה והליכוד.

העיקר הכוונה

הדבר היחיד שאפשר לומר להגנתו של ראש הממשלה היא כי הארוחה בוטלה (נכון יותר – צומצמה ב-70%), וזאת לאחר שהדבר נודע למבקר המדינה וזה הוציא מכתב חריף ללשכת ראש הממשלה. ועולה שאלה מאד עקרונית – האם העובדה שהארוחה בוטלה בגלל הביקורת של המבקר מפחיתה במשהו את חומרת העניין – את האטימות, קלות הדעת, החוצפה והגסות? האם אנחנו צריכים לשפוט על פי הכוונה או על פי התוצאה. כי באותם מקרים בהם המעשה והתוצאה אינם עולים בקנה אחד, מדובר בהתערבות של אלת המזל. מה המקום שלה בשיפוט? האם רוצח שירה שלושה קליעים לעבר אזרח שעבר במקרה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון צריך לקבל הנחה רק משום שהכדורים החטיאו את העורק הראשי בשני ס"מ? האם מפקד חיל הים בזמן מלחמת לבנון צריך להשאר בתפקידו רק משום שהטיל החטיא בכמה ס"מ וספינת הדגל של החיל לא טובעה? האם המהנדס היפני שבנה חומה נגד צונמי בגובה של "רק ששה מטר" צריך לבצע ספוקו? האם מי שהטמין מטען חבלה באוטובוס צריך להשפט רק לחמש שנים משום שהמטען לא התפוצץ?

התוצאה גלויה וברורה, והכוונה סמויה וחמקמקה, ולכן קל יותר לשפוט רק על סמך התוצאה. ואני אומר – לפעמים גם הכוונה גלויה. 

מלכת אנגליה הולכת למכולת

כשראיתי את שיירת המכוניות אטומת החלונות, עם הג'יפים והצ'קלקה דוהרת לכיוון קיסריה נפל לי האסימון. זה ממש לא משנה מה גובה משכורתו של ראש הממשלה. הוא חי ברמה ששום שכיר, גם מנכ"ל פרטנר, לא מרשה לעצמו. מי חוץ מאלופי האוליגרכים נוסע ברכב שרד עם נהג מלווה בשני ג'יפים עם שומרים חמושים? מי טס לחו"ל במטוס פרטי עם אנשיו, ומתגורר בקומת הסוויטות הכי יוקרתית? מי מזמין מאות חברים, ככה סתם, לארוחה של 100 דולר למנה? אין שום קשר בין ההכנסה שמייצר התפקיד ובין חיי הפאר שהוא מאפשר. ולכן, אין זה משנה, איך נראה ההון הפרטי שלו. הוא לא זקוק לא להון ולא למשכורת.

מלכת אנגליה היא אחת הנשים העשירות באנגליה ובעולם כולו. אתם מדמיינים אותה הולכת למכולת? ואם היא הולכת למכולת, אתם חושבים שהיא צריכה לשלם? בסרט הוותיק שטר בן מליון, מסתבר שעצם העובדה שאתה מחזיק בשטר בן מליון פאונד מאפשר לך להסתדר בלי להוציא ולו פני שחוק. מלכת אנגליה משלמת רק על הכובעים. ראש הממשלה, גם זה לא.

ומדוע באנגליה צילום של נסיך ונסיכה בעירום הם שערוריה גדולה יותר מצילומי הכובעים של בית-המלוכה? כי הם רגילים?

המתקפה על המעשנים מגיעה לשיאים מכוערים עם אשפוזו של צביקה הדר.

הם אומרים ממש כך:

הוא מעשן סיגרים, וכל אחד מאיתנו מממן לו את הטיפולים, האשפוזים והתרופות

ואני נאלץ להגיב.

ראשית אמנם הדר מעשן, אבל, כפי שמראהו מעיד, הוא כנראה אוהב גם לאכול. אם תשאלו את גארי יורופסקי, ודאי יאמר לכם שצריכת הבשר והגבינות שלו הם אלה שסתמו את עורקיו. אחרים יאמרו אולי שהמתח הכרוך בחיי הסלבריטאים הוא הסיבה. ואולי (מישהו שם בדק?) זאת ירושה מאבא?

הטענה שנטל הטיפול הרפואי נופל עלינו (ובמשתמע – שצריך לשלול אותו) היא מאד בעייתית. הביטוח הרפואי הוא אחד משרידיו האחרונים של הסוציאליזם החברתי – כל אחד משלם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. הקריאה המרומזת ל"הפרטת" האחריות, תשלול את הביטוח הרפואי מכל עולה חדש מבוגר, שהגיע לארץ עם שלל המחלות שלו, ומתרפא על חשבוננו. מערכת הבריאות תשתנה כל יום בעקבות המחקר האחרון – יין בריא/לא בריא/בריא/לא בריא, קפה, שוקולד, סלולר, גבינה, סוכר, סקס.  ומה עם כל הנהגים שנפצעו בגלל נהיגה פרועה, או סתם לא זהירה, ועבריינים ואסירים שלא רק שפגעו באחרים, עכשיו צריך לטפל בהם, על חשבוננו.

כעת, נניח שהמשפטים האחרונים שלי דווקא שיכנעו אתכם שכן, ובמערכת הביטוח הרפואי אכן צריך להיות מנגנון שכר ועונש, וממחר נפסיק לממן את הטיפול היקר במעשני הסיגרים (מה גם שבענף ביטוחי החיים הדבר כבר נהוג וידוע – מעשנים משלמים יותר). האם אנו יוצרים סוף סוף מערכת הוגנת?

ההגינות אומרת שאנחנו נפסיק לממן את המעשנים, אבל גם שהמעשנים יפסיקו לממן אותנו. כי רובו המוחלט של תקציב הסיגריות נכנס לכיסו של גובה המיסים. בארצנו הקטנה מדובר בהרבה מיליארדים בכל שנה. האם אלה מספיקים לממן את אישפוזו של צביקה הדר? (על פי ויקיפדיה, ההכנסות המדינה ממס על סיגריות עמדו ב־2009 על 4.1 מיליארד שקלים, כאשר עלות העישון למערכת הבריאות עומד על 1.75 מיליארד שקלים).

אבל, המיליארדים האלה הם הכסף הקטן. שאלו כל מומחה לכלכלה – מהי פצצת הזמן הכלכלית הגדולה ביותר המונחת לפתחנו? הם יענו – הפנסיה. כי היום, לאחר ארבעים שנות עבודה יצרנית אנו הופכים לפנסיונרים – זקנים, חולים, מעוטי הכנסות ועתירי הוצאות. היום אנו חיים בממוצע כמעט מעשרים שנה אחרי גיל הפרישה, אך עם השיפור המתמיד בשרותי הרפואה עולה תוחלת החיים ועולה. כל החסכונות הפנסיונים שנצבור לא יספיקו לפרנס אותנו  בדור שיאריך ימים עד גיל תשעים.

ומי יכול להקל על הקטסטרופה? המעשנים! הנה, אומרים עליהם הרוב מתים בגילאי ה-60 שלהם. זהו הגיל המושלם. בדיוק בגיל הפרישה. בדיוק כאשר סיימו את השלב היצרני, בונה החסכונות, ולפני שהספיקו להנות אפילו משקל אחד שצברו. גם חברות הביטוח כאמור ערות לכך, והפרמיות הגבוהות מעידות על כך שמעשנים מתים צעירים. מן המפורסמות הוא שלחברת הביטוח משתלם יותר שנמות מהר מאשר נזדקק לטיפולים ארוכים. מעשן ממוצע חוסך למערכת הפנסיה יותר ממיליון שקל. במדינה יש כמיליון מעשנים. העישון רווחי יותר מכל מאגרי הגז שהתגלו מול חופי הארץ.

ובכן, אם אתם דואגים לכיסכם, לקופת המדינה או לתקציב הבריאות – זה הזמן לומר תודה למעשנים.

גלוי נאות – הכותב אינו מעשן.

האם מותר להגיד שהיהודים הלכו כצאן לטבח אבל אסור להגיד שהצאן הולך לטבח כמו היהודים?

בלי קשר לשאלה האם ההרצאה של גארי יורופסקי היא אכן "הטובה ביותר שתשמעו אי פעם", וגם בלי להכנס לשאלה האם הוא צודק* והאם "העובדות" שלו אכן נכונות, אחת הטענות הקשות נגד יורופסקי היא ההשוואה שהוא עושה בין טבח הפרות לבין השואה. אבל, דווקא כאן, עובדתית, הוא צודק. ואת זה, לא הוא אומר אלא אנחנו.

כי השאלה שהוא מעלה איננה האם יהודי שווה יותר מפרה.

השאלה היא האם אנחנו עושים לפרות מה שהגרמנים עשו ליהודים. והתשובה, היא כן. ומי שמספק אותה איננו יורופסקי, אלא דווקא אנחנו, כלומר כל הקורבנות, וכל אדם שמזועזע ממה שנעשה בשואה. כי מה אנחנו אומרים? אנחנו אלה שאומרים שהגרמנים עשו ליהודים מה שאנחנו עושים לפרות, החל מכליאה בצפיפות איומה, דרך הסעה אכזרית בקרונות בקר(!) אטומים, ועד ניצול אכזרי וקיצוני לאורך כל הדרך, לפני הרצח ואחריו (ותבינו שאני לא רוצה לפרט).

כלומר, אין ויכוח על כך שהמעשים אותם מעשים. הויכוח הוא האם, ולמי, מותר לנו לעשות, ובאיזה זכות.

נדמה לי, למשל, שמיליארד ורבע הודים (שישית האנושות) חושבים שאסור לפגוע בפרות.

אפילו אצלנו, בעבר, היה נהוג להסס לפני ששוחטים פרות קדושות.

וזאת הזדמנות מצויינת לצטט מתוך ספרו הנפלא של מייסד "מעריב" עזריאל קריבך** על הודו. העיתונאי הנסיך, שביקר בהודו בשנות החמישים, הביא את המבט והניחוחות שעד היום רק מעטים מצליחים להבין. כאן הוא מביא שיחה , בעקבות תלונה שלו באזני מארחיו על הפרות המשוטטות בכל מקום ומציקות, הקופים החצופים והגנבים, והנחשים המסוכנים -

  "אנשי הקבוצה, כולם הודים, נראו כנעלבים.

  'עליכם לסלוח לו', אמר בעל הבית והצביע עלי, 'הוא בא מארץ נחשלת מאד. גם לנו בהודו, היו שבטים פרימיטיביים כאלה – לפני מאות בשנים. בעודנו יושבים בג'ונגל. אל תבואו עמו בדין. הוא אינו אשם. בארצו שלו עדיין אין ציביליזציה'...

  לא כל המסובים ידעו, מהיכן אני בא; ואף כשגילה להם בעל-הבית – לא כולם היו בקיאים למדי בגיאוגרפיה ובהיסטוריה, והוא צריך היה להסביר להם:

  'תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע אל חלק-העולם שלנו – התנ"ך; ספר זה מתחיל בסיפור על בריאת העולם. יודעים אתם כיצד מתארים הם לעצמם, שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל, וברא תחילה שמיים וארץ, וירח וכוכבים, ואחר כך יבשת וימים, ואחרי-כן חיה ועוף, והכל למען גולת-הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום...ויודעים אתם מיהו אותו עליון מכל?'

  איש מבין המסובים לא ידע. ניחשו, אך לא מצאו.

  'האדם!'... אמר בעל הבית בתרועה.

  כולם פרצו בצחוק אדיר. הזקנים כרסם רעדה מצחוק, והצעירים גיחכו מבויישים כלשהו, כאילו סיפר מי בדיחה של ניבול-פה."

...

  'ההגיון', אמר, פשוט מאד. הם המציאו לעצם את האגדה הזאת, כדי שיוכלו לעשות כל העולה על שרירות לבם, כדי שיוכלו לרדוף אחר תאוותיהם בלא כל רסן. הם אמרו, שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהיה לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום, לשעבד לעצמו את כל אשר עיניו רואות, להשמיד להנאתו מכל הבא לידו – שכן הכל נחות-דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו... הוא שאמרתי – פראים'...

*    גלוי נאות. אני עצמי, אינני לא צמחוני ולא טבעוני.

**  בימים אלה, בהם גם העיתון  "מעריב" הולך לשחיטה, כדאי להיזכר כיצד נוסד העיתון. הנה, מתוך ויקיפדיה, בערך על מייסד העיתון, העיתונאי החשוב ביותר שפעל בארץ הזאת, הד"ר עזריאל קרליבך: "בשנת 1948 , בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", נפל סכסוך בינו לבין הבעלים של העיתון, יהודה מוזס. קרליבך חש שמוזס מנסה להשפיע על תוכני העיתון, ולמנוע פרסום שעלול לפגוע במפרסמים של העיתון. קרליבך ראה בכך פגיעה אתית בתפקידו של העיתון. [...] קרליבך, ועמו עיתונאים בכירים בעיתון, פרשו ממנו והקימו עיתון מתחרה בשם "ידיעות מעריב", שהופיע לראשונה ב-15 בפברואר 1948 בעריכתו".