לפני שאני מתחילה : החיילים החטופים שלנו,שלא יחזרו הבייתה היום-יהיה זכרכם ברוך
היי אני מקווה שאהבתם את הפרק הראשון...אני מודה הוא לא היה משהו...
אבל מעכשיו זה עומד להשתנות.
אממ,אני אמשיך את הסיפור רק אם יהיו לו תגובות,כי זה ממש ממש חשוב לי.
חשוב לי לדעת מה אתם חושבים,איפה לשפר,מה להוסיף,דברים שאתם רוצים.
וחץ מזה,אם אתם לא מגיבים זה די מבאס...
אז...תיהיו חמודים...ותגיבו XD
תהנו:
'טיסה 114 יוצאת משער9'
עיני נפתחו במהירות. אני:"סוף סוף". אמרתי,תוך כדי כך שאני מוציאה את האוזניות של הMP מאוזני.
אני:"חשבתי שעוד נישן כאן."
אמא שלי סידרה את שערה,הביטה שוב במראת הכיס הקטנטנה שלה.
ליאורה:"טוב,למי אתם מחכים." היא פנתה אליי ואל אבא.
אבא שלי קם בעייפות מן הספסל המרופד והרים איתו תיק פרוותי מנומר,שהיה שייך לאמא שלי.
הוא חייך אליי.
אבי:"אז מה...שירל'ה,מתרגשת?!"
הסתכלתי עליו במבט מופתתע:"מה יש לי להתרגש,זו כבר הפעם ה- 300 שאני טסה."
הוא חייך אליי,והשפיל ראשו:"חחח מצטער,שכחתי...כנראה זו העייפות שמדברת..."
אמא שלי,שהייתה כמה מטרים מאיתנו הסתובבה אלינו :" נו? אתם באים או שקשה לכם להפרד משדה התעופה?!"
אני:"חחח אנחנו באים, אנחנו באים!"
עברנו בשער 9,ושם חכה לנו מיניבוס שלקח אותנו עד למדרגות המטוס.
במטוס קבלו אותנו שתי דיילות גבוהות.
שתיהן לבשו חולצה לבנה מכופתרת,עם ווסט כחול שעליו מודפס שמה של חברת התעופה.
"ברוכים הבאים לארליין אקספרס,שתיהיה לכם טיסה נעימה."
הן הובילו אותנו למקומינו במטוס,וחזרו לעמדת הקבלה.
התיישבתי ליד החלון,ושוב החזרתי לאוזניי את האוזניות.
עצמתי את עיני...כנראה שאני לא ממש טיפוס של טיסות.
ברקע נשמע קולו של הטייס,קפטן,וואט אבר, שאמר שצריךלחגור את חגורות הבטיחות.
תומר ואוראל ישבו באחת הפיצריות השכונתית...
תומר:"אז מה אחי...כבר מצאת במה לעבוד בחופש?!"
אוראל התנתק מחתיכת הפיצה החמה..והביט עליו במבט מגחך.
אוראל:"חחחחח...אל תצחיק אותי,אני?לעבוד?! אתה קולט שלהורים שלי יש מספיק כסף גם לממן את הנינים של הנינים של הנינים שלי?!"
תומר הניד בראשו,והעלה חיוך ,מלווה בטיפת קנאה.
תומר:"יופי של חיים מצאת לך,אני צריך להעביר קיץ שלם בטיגון צ'יפס וניקוי שולחנות,כשאתה לא עושה כלום,נהנה לך מהחיים
ועוד מקבל על זה כסף מההורים המליינים שלך...מה אני אגיד לך גבר, יש לך אחלה חיים,נולדת עם כפית נחושת בפה."
אוראל חייך והעלה מבט מתנשא:"חח ספר לי משהו שאני לא יודע."
היו כמה שניות של שקט,בעוד ששניהם שותים את הטיפות האחרונות מהפחית.
אוראל הסתכל על תומר וכיווץ גבותו:"אגב...כפית זהב."
תומר הסתכל עליו במבט לא מובן: " מה?!"
אוראל:"אומרים נולד עם כפית זהב."
תומר קם מהכיסא ונתן דחיפה קטנה לאוראל באיזור הכתפיים:"יופי יופי,תמשיך לזרוע מלח על הפצעים."
שניהם צחקו,אוראל זרק שטר של 20 ש"ח על השולחן ושניהם יצאו מהמקום.
לירון יצאה מחדר האמבטיה שהיא עטופה במגבת הסגולה שלה.
היא נשכבה על המיטה תוך כדי חיוג המספר של דין.
-לאחר כמה דקות של צליל חיוג נשמע קולו-
דין:"הלו?"
לירון:"דין...מה קורה מאמי?!"
דין:"הכל טוב מתוקה..מה איתך?!"
לירון :" אני בסדר..תגיד מה אתה עושה עכשיו?!"
דין:"אמ תני לי לחשוב...עכשיו אני בשיעמום של הלייף...לא יודע מה לעשות עם עצמי."
לירון:"וואיי מצוין,מצוין,אז אתה בא איתי לסרט?!!
דין:"אממ..תלוי,איזה סרט?!
לירון:"אממ..מה דעתם על הזהרו מהזוהן?!"
דין:"אממ...סבבה למה לא...
לירון:"מעולה." היא חייכה.
דין:"נראה לך שהוא יהיה לבוש בטיץ?!"
לירון קמה ממיטה ונעמדה במרפסת שבחדרה,תוך כדי שהיא צוחקת את הצחוק המתגלגל שלה.
לירון:"תפסיק עם ההומור הלא מובן שלך..זה שאתה גיי זה לא אומר שכל הגברים צריכים להיות לבושים בטיץ!"
דין:"חחחח מצטער...אבל גברים בטיץ עושים לי את זה גרר חחח."
לירון:"חחחחחחח."
דין:"טוב...אז..אני אאסוף אותך..בואי נאמר..ב- שמונה וחצי ככה?!"
לירון:"אוקיי...קבענו..ביי מאמי."
דין:"צ'או הורסת.".
עמדתי על החוף,ואז נכנסתי לאט לאט למים,הגלים היו עדינים וקטנים,ודגים צבעוניים וקטנים שחו קרוב לרגליי,השמיים היו בהירים,וברקע התנגן לו שיר רגאי נחמד,והכל היה נפלא.
ואז ברגע אחד הים התחיל להיות סוער,השמים נהיו אפורים
הגלים שחפו אותי אל תוך המים,החוף נראה ריק מאדם,ואני צורחת ונאבקת במים.
ואז שמעתי קול קורא לי.
"שירה...שירה..."
אני מסתכלת לשמיים:"זה אתה?!"
והקול חוזר,ואני מרגישה נגיעות קלות בכתפי:"שירה...שירה...שירה..."
פקחתי את עיני במהירות.
ליאורה:"שירה,כמה זמן לוקח לך להתעורר..."
אני:"מה..רגע,אמ..איפה אני..מה..מה קורה פה?!"
אמא שלי חייכה אליי...
ליאורה:"חמודה שלי מה יש לך?! אנחנו בטיסה לקפריסין...זוכרת?!."
עיקמתי את פרצופי:"מה? אנחנו עדיין טסים!??!?!"
ליאורה:"למה שלא תסתכלי ממהחלון ותגלי בעצמך?!" היא חייכה.
הצצתי מהחלון וראיתי שהמטוס חנה על הכביש.
חייכתי לעצמי.
אני:"אז עברנו את הטיסה בלי תקלות בדרך...יאיי."
אמא שלי חייכה ,אני והיא התנתקנו מחגורת הבטיחות וירדנו,אבא שלי כבר היה למטה וחיכה לנו כשכוס של מוקצ'ינו בידו.
אני:"מה, ישנתי כל הטיסה?!"
אבא שלי הסתתכל עליי במבט מחשיד:"כן...זה די מוזר שחושבים על זה...לקחת אולי משהו?! כמו..כדור שינה?!"
אני:"אבא תפסיק..למה נראלך שאני אקח כדורי שינה..?!"
אבי:"לא חשוב..טוב,הינה המונית...יאללה,כנסו."
-נכנסנו למונית,אבא שלי והנהג הכניסו את המזוודות בבגאז',ואני ואמא שלי ישבנו במושבים האחוריים של המונית.
אמא שלי כרגיל מתעסקת עם המראה והאודם המצמרר שלה ואני,בלי שום ספק עם הMP.
הנהג נכנס למונית,ואיתו גם אבא שלי.
נהג המונית הכניס את המפתחות לסוויץ' והביט על אבא שלי,מחכה שיאמר לו לאין לקחת אותו.
אבי:"'TO 'KHARIBIS HOTEL"
=-=
הנסיעה עברה בשקט,הסתכלתי בחלון , כבר שום דבר לא היה לי חדש.
אנחנו כל חופש אפשרי באים לפה...אני מכירה את המקום הזה מאז גיל 4..(כי לפני אני לא ממש זוכרת דברים חחח : ] )
נעצרנו ליד המלון.
אבא שלי שילם לנהג את ה- 17ִ$ שלו,לקחנו את המזוודות ונכנסנו למלון.
"זה יוצא 35 ש"ח בבקשה"
מוכר הפופקורן המותש העביר את מיכל הפופקורן אל דין ולירון .
הם שילמו,והמשיכו לכיוון אולם 3.
לירון:"אני לא מבינה למה תמיד העובדים של הפופקורן נראים כל כך מתוסכלים כל הזמן חחחח."
דין חייך:"טוב נראה אותך עומדת 6 שעות וחוזרת על אותו המשפט,עם אותן הפעולות,ורק בשביל 12 ש"ח לשעה חחח."
לירון:צודק,אבל עזוב...בוא לא נטריד את עצמנו בבעיות אחרים."
דין:"לי זה נשמע מצוין."
הם נכנסו לאולם הקולנוע הממוזג.
לירון:"פירסומות,עכשיו זה יימשך שעה."
דין:"כן,זה מה שהכי מבאס בסרטים פה..טוחנים לצופה 40 דקות של פרסומות,כאילו זה לא מספיק בבית."
לירון"כן אה...טוב..אפשר לדבר בינתיים."
דין:"בכיף."
לירון:"אז...אדון דין היקר? מה עם 'אהבת חייך' ה- 'אביר על הסוס הוורוד שלך'?!
דין:"את מתכוונת ליוגב?!"
לירון:"נו אז למי עוד אני יכולה להתכוון...אז..ספר לי-מה הוא אמר לך שאמרת לו שאתה אוהב אותו?!"
דין הביט בלירון ושתק,לירון שחכתה לתשובה שלו צבטה אותו מחוסר סובלנות.
דין:"אאוווווץץ',חחח טוב..הוא..הוא..הוא עוד לא..."
לירון:"הוא עוד לא מה?!"
דין:"הוא..הוא..אוקיי,הוא עוד לא יודע.."
לירון פתחה את עיניה:"מההה?!??! מזתומרת לא יודע?! עוד לא אמרת לו?!"
דין:"החברות שלי איתו חשובה...זתומרת,אני מפחד לאבד אותו,מה יהיה אם הוא לא גיי?הוא ינתק איתי את הקשר,אני אמות בלעדיו."
לירון:"אתה אדיוט או מה? ראיתי איך הוא מסתכל עליך,איך הוא נמס כשאתה מדבר איתו,ואם גם הוא מפחד לומר לך שהוא רוצה אותך מאותה הסיבה
?!אתה חייב לספר לו!!!"
דין:"אני לא יודע..."
לירון:"מה יש פה לא לדעת?! זה כזה ברור שאתם רוצים אחד את השני- מחר אתה נפגש עם יוגב ומספר לו על מה שאתה מרגיש...מה שיהיה יהיה..."
דין לקח נשימה ארוכה:"אוקיי..את צודקת אני חייב לספר לו,אני לא יכול לשמור את זה בבטן יותר."
לירו:"טוב,אז תחייג אליו עכשיו ותקבע איתו למחר."
הפתיח של הסרט התחיל...
דין:"אני אעשה את זה בהפסקה,או בסוף הסרט."
לירון:"אוקיי,אבל אתה עושה את זה."
דין:"כן המפקדת."
שניהם נשענו לאחור והכניסו את ידם עמוק לתוך מיכל הפופקורן הענק.
אבי וליאורה נכנסו לחדרם והנחו את המזוודות על המיטה הזוגית.
ליאורה:"תגיד לי , אבי, אתה בטוח שזה היה רעיון טוב לתת לילדה חדר לבד?!"
אבי:"תראי זה מה שהיא רצתה,בואי נכבד את הבקשות שלה."
ליאורה:"אני לא בטוחה בקשר לזה."
אבי שינה את מבטו למבט ערמומי ומשך אליו את אישתו:"בואי לא ניתן למחשבות המטרידות להיכנס,מה דעתך על החדר שלקחתי לנו אישתי האהובה?!
ליאורה הסתכלה מסביב:"סביר.כבר הייתי במקומות יוקרתיים יותר."
אבי כבר היה רגיל אליה.הוא ידע שליאורה אף פעם לא מרוצה. כבר 17 שנה היא מקטרת..זה לא אמור להפריע לו עכשיו.
הוא ידע איך להתמודד איתה.
הוא נכנס לאמבטיה,ומילא את הג'קוזי בקצף ריחני.
הוא פשט את בגדיו ונכנס לג'קוזי.
אבי:"ליאורה?!"
ליאורה נכנסה לאמבטיה.
ליאורה:"מה אתה רוצה?!"
הוא קרץ לה והיא הבינה בדיוק מה הוא רוצה.
ליאורה:"ואם הילדה תבוא?!"
אבי:"החדר נעול מבחוץ,עכשיו בואי כבר."
ליאורה נראתה מהססת.
אבי יצא מן המים,הפשיט אותה ומשך אותה לעבר הג'קוזי.
ליאורה נשכבה עליו וחייכה :"חחח ממש כמו פעם."
החדר שלי היה מדהים!!!
מיטה זוגית ענקית עם מצעים מוזהבים.
פלזמה שטוחה,כסופה ומנצנת הייתה תקועה על הקיר מול המיטה.
המרפסת פנתה הישר אל החוף,והיה לי ג'קוזי באמבטיה,ומיניבר מפוצץ שוקלדים וממתקים.
זה היה פשוט חלום.
ישר נכנסתי לג'קוזי שהיה עם קצף ריחני ועלי וורד אדומים.
נכנסתי לתוכו ועצמתי את עיני.
איך זה בא לי טוב עכשיו.
-22:10-לוס אנג'לס:
"please let me out!!!im not crazy!let me uot"
היא צעקה וצרחה...
כמו בכל יום בשנה האחרונה.
לבושה בלבן,סגורה בחדר שכולו מרופד מלבד חלון סורגים קטן.
היא התקפלה בפינה הצדדית של החדר ולחשה לעצמה:
"היא תשלם על זה,היא כל כך תשלם על זה...שניהם ישלמו על זה...אני נשבעת!"
זהו,עד כאן הפרק השני...מקווה שאהבתם..תגיבו-זה מה זה חשוב.
לילה מדהים 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ItS jUsT mE _ XD