סיפורים שלא נשכחים

אחרי פרק זמן הורידו לברונו את הגבס. מתחילת השנה החודשים עברו והבחינות התקרבו.
"אני פשוט לא מאמינה!" אמרה ג'ניפר כשקיבלו את התוכניות של המבחנים, "שלושה מתכונות בשבוע!, היסטוריה, מתמטיקה, וכתיבה!"
"היסטוריה, מתמטיקה וכתיבה?!" אמרה לילי, "אני גרועה בכל!"
"אל תדאגי." הרגיע אותה טום, "נלמד ביחד."
"או.. גם כן נחמה גדולה.." ליגלגה.
"סליחה שניסיתי לעזור." נעלב, והתרחק ממנה בהפגנתיות, אך לילי לא התרגשה מזה. ובאמת לאחר כמה רגעים טום חזר לחבקה.
"זה מה שנעשה: היום כולם נפגשים אצלי, וחורשים על החומר!" אמרה אנג'י
"אנג'י צודקת." אמרה זואי, "לא הולכים לישון עד שלא יודעים הכל!"
"טוב, אז אני הולך לישון." אמר ברונו, "כדי להישאר ער, אני צריך לפחות 3 שעות שינה."
" נראה לי גם אני הולך לישון." אמר ג'וני, " אחרת אני לא ישרוד."
הם הלכו כל אחד לביתו, ובערב נפגשו אחרי שכל אחד ישן צהריים.
"אתם לא יודעים!" אמרה לילי, "אני יודעת על מה תהיה המתכונת בהיסטוריה."
"איך?"
"מטומאס." אמרה לילי, והרגישה את מבטו של טום עליה, היא לקחה את ידו כמנסה לפייס, "הוא אמר לי: פרקים א', ג', ה', אחד עשרה, ו14 עד עשרים, וסיכום של פרק 21. הוא ממש הציל אותנו...!"
" אז למה שלא תלכי לעשות את הבחינה אצלו?, אני בטוח שתקבלי 100 בלשון.." מלמל טום, והיא נפגעה וקמה משם לשירותים, והם שמעו טריקת דלת.
"יופי, אידיוט." אמר ביל
"מה?"
"את באמת מטומטם כמו שאתה נראה, או שאתה עושה עצמך?" אמרה ג'ניפר
"?"
"לא, עזבו. זה רשמי- הוא באמת ללא שכל." אמרה אנג'י, "אידיוט."
"בת דודה יקרה." אמר טום, " אל תקראי לי אידיוט."
"בסדר, היא לא." אמר ג'וני, "אנחנו כן."
"מזה?"
"מה עבר לך בראש הקטן שלך שאמרת את זה?" אמרה זואי
"לך תתנצל." אמר ברונו
"אבל – "
"הגזמת, טום" קבע ביל.
"מעצבנים.." סינן טום וניגש אל דלת השירותים ודפק עם אגרופו.
"לילי!" קרא, "תפתחי לי!"
שתיקה.
"נו, לילי!"
שוב שתיקה.
"אני אפרוץ את הדלת!" איים, "אחת.. שתיים..." הוא הלך אחורה לקחת תנופה, "שלוש!"
הדלת נפתחה וטום כמעט ונפל.
"לילי... אני מצטער." ניסה להביט בה, אך היא התחמקה ממבטו שלא תפרוץ בבכי, "אני אידיוט, חסר שכל, מטומטם..."
"נכון." אישרה לילי בשקט.
"ולפעמים אני לא מצליח לשלוט בפה שלי."
"אז אני צריכה לסבול מזה?"
"לא. ו... תסלחי לי." הוא ביקש, "פשוט עיצבן אותי שאת ממשיכה איתו אחרי מה שהוא עשה לך..."
"טומאס קאוליץ' היקר." אמרה ברשמיות, "האם אתה מקנא?"
"לא!" אמר טום במהירות ולילי הרימה גבה, "טוב, אולי קצת.. אבל ממש-ממש קצת..."
"אתה חושב שיש סיבה לכך שתקנא?" שאלה
"לא יודע." אמר טום, "צריכה להיות???"
"אידיוט...." צחקקה, והם חזרו לסלון.
"טוב, אז זה מה שנעשה. כל זוג מקבל את החומר, לומד אותו, ומספר לזה שאיתו, ואז מרכזים הכל. את כל הנקודות החשובות." אמרה אנג'י, וחילקה דפים.
"תהיה עם ביל, אני ידבר עם זואי." אמרה לילי.
"ביל!" אמר טום, וביל הרים את מבטו מזואי שלא הביטה בו, "בוא, בוא נלמד ביחד!"
"זואי, בואי נלמד למעלה."  זואי קמה, שמחה לצאת מהחדר שבו ביל היה.
"אוקי. מה הסיפור שלך?" שאלה לילי, וזואי הבינה שאין סיכוי שהן הולכות ללמוד עכשיו, או בכלל.
"מז'תומרת?"
"את יודעת מעולה על מה!" אמרה לילי, "את מתעלמת בביל, כאילו הוא אוויר."
"לא מגיע לו יחס אחר!" אמרה זואי ונשברה, "הוא לא סיפר לי שהוא נשוי!"
"כי גם הוא לא ידע!" אמרה לילי, "טום סיפר לי מה הלך שם. הם היו שיכורים והוא לא היה מודע למה שהוא עושה. ואז כשהוא גילה הכל, הם ביטל את זה מה שנקרא."
"זה לא משנה את העובדה שהוא שיקר לי." החליטה זואי.
"תחכי פה." אמרה לילי, "שחכתי משו למטה."
היא ירדה למטה וביל הביט בה במבט מסכן.
"לך אליה. קדימה, לך תסביר לה." היא אמרה
"לא נראה לי. היא לא רוצה לראות אותי." אמר ביל בכאב.
"אנחנו מכירות אותה." אמרה אנג'י, "היא רק צריכה הסבר."
"היא אוהבת אותך." אמרה ג'ניפר, "רק תסביר לה"
"אם אתה אומרים.." מלמל ביל והלך לחדר של אנג'י.
"או!, לקח לך המון זמן, לילי!" זואי לא ראתה מי בדלת וכשראתה הפכה להיות אחרת, מרוחקת.
"לך מפה."
"אנחנו צריכים לדבר"
"אין לנו על מה, לך." אמרה בקרירות.
"זואי, תקשיבי לי, אני - "
"אתה הולך." קטעה אותו, "אתה הולך מפה, ועכשיו."
"רק אחרי שתקשיבי לי!" אמר ביל בהחלטיות.
"אני לא רוצה להקשיב לך, כי אין לנו על מה לדבר!"
"אני אוהב אותך!"
"שקרן!" קראה לו, "אתה שקרן גרוע, ביל..."
"אל תגידי את זה.." מלמל
"אתה לא אוהב אותי ולא נעליים!" אמרה, "אתה מאורס לאמילי."
"אבל אני לא אוהב אותה!"
"בעיה שלך!, היית צריך לחשוב על זה לפני שהחלטתם להתחתן." עקצה אותו.
"אנחנו לא מתחתנים!, אני הייתי שיכור, וזה קרה בטעות!" אמר ביל בקול, " ואח"כ שגיליתי מה קרה הלכתי למשרד וביטלתי הכל!"
"אתם עדין מאורסים..." היא לא השתכנעה, "ואתה אוהב אותה."
"אני לא אוהב אותה, תקלטי כבר!" הוא כבר צעק, "מתי תביני שאני אוהב אותך?!, ואם אני צריך להתחתן זה יהיה רק איתך."
"מה?"
"שמעת אותי." הוא אמר, " אני צריך להתחתן, כן נכון. אבל איתך ורק איתך."
"אבל – "
"אבל כלום!" קטע אותה, "ואם את לא מאמינה לי זה משו אחר, ואת לא איתי אני לא צריך בכלל להיות..."
"ביל, מה אתה חושב שאתה עושה?" הוא לקח אולר שהיה על השידה וקירב את זה אל פרק כף ידו.
"אני אוהב אותך, זואי." הוא אמר בשקט, "תזכרי את זה לתמיד."
"אל תעשה שטויות.." היא נבהלה, "בבקשה ממך.. תוריד את זה ואנחנו נדבר.."
"זה לא שטויות. ואת בעצמך אמרת שאין לנו על מה לדבר. את לא מאמינה לי..."
המראה הזה כ"כ הפחיד אותה, והיה מוכר לה.
"ביל, בבקשה ממך... אני מתחננת...." היא התחילה לבכות, "תחשוב על טום.."
"טום יבין אותי.." אמר ביל, מצמיד את הסכין יותר וכבר נהיה לו שם אדום על קרע צבע גופו הלבן. והיא נזכרה בכל.
ת. פלאשבק
"אני אוהב אותך." הוא אמר, עומד על הסף, בידו סכין מוצמדת לידו.
"די, בבקשה.. אל תעשה את זה.." היא התחננה
"תזכרי את זה לתמיד, זואי..." הוא ביקש.
"אל תעשה את זה!" אך הכל כבר הוכתם בדם.
ס. פלאשבק.
"דילן!!!" היא צעקה.

"שמעתם את זה?" אמרה ג'ניפר, "זואי צעקה עכשיו."
"איי!" אמר טום והחזיק את כף ידו
"מה קרה?" נבהלה לילי
"ביל..." ניסה להסביר להם, "תעלו מהר למעלה...."
הם עלו ונכנסו לחדר.
מולם ראו את ביל עם סכין בידו מאיים על עצמו ושביל של דם יצא מפרק כף ידו, ואת זואי בוכה.
"ביל!" טום חיבק את אחיו הרועד, "מה קרה?"
"היא לא מאמינה לי...." הוא בכה.
חברותיה של זואי מיהרה לחבקה ולהרגיע.
"דילן.. דילן.." מלמלה, "דילן..."
"מה עבר לך בראש??!" כעס טום,
"היא לא מאמינה לי... היא חושב שאני ואמילי..."
"די, די.." הוא חיבק אותו, "תבטיח לי שזה לא יקרה שוב. תבטיח!"
"לא, יודע.. בלי זואי אני.."
"תבטיח!, תשבע בחיים שלי!" אמר טום.
"בסדר... אני נשבע בחיים שלך." הסכים ביל, וטום היה רגוע.
"דילן... דילן..." רעדה זואי
"מי זה דילן?"
"האח שלה." אמרה ג'ניפר, וזואי נתנה לה מבט כועס.
"אל תסתכלי עליה ככה." ביקשה אנג'י, ,הגיע הזמן שאת וביל תדברו על זה."
"ה-הוא היה פה... דילן היה פה...." בכתה זואי.
"תנו לנו לדבר." ביקש ביל, מביט במט אוהב בזואי הרועדת.
הם יצאו.
"זואי, אני..." הוא התקרב אליה אך היא התרחקה.
"אני מצטערת, ביל." אמרה, "תסלח לי.."
"סלחי לי את, זואי." הוא אמר, " אני לא סיפרתי לך על אמילי, כי פחדתי מהתגובה שלך. בצדק."
"אני לא חושבת שנוכל לחזור להיות ביחד.." התנצלה
"אבל ... – "
"אבל כלום, ביל. זה יותר מידי בשבילי." היא אמרה, "בהתחלה דילן, ואז ריאן, ואז אתה ואמילי... זה יותר מידי..."
"את רוצה שניפרד?" שאל בכאב.
"כן." לחשה, "אבל נשאר ידידים.."
"את יודעת שלא נוכל." אמר ביל, "אני אוהב אותך יותר מידי בשביל זה, זואי."
"אבל אני רוצה שנמשיך להיות ביחד, לבלות וכל זה. אבל לא כמו זוג. יותר כמוך וכמו לילי."
"אני ולילי לא עושים כלום. אנחנו יוצאים ביחד רק בגלל טום."
"אז אנחנו נצא ביחד רק בגלל החבר'ה." היא אמרה
"אז אנחנו ידידים, הא?" שאל
"אני מניחה שכן."
"טוב, אז לפני שאנחנו הופכים להיות ידידים, אפשר נשיקה אחרונה?" הוא ביקש
"אבל אחרונה, ביל." היא אמרה, התקרבה אליו בזהירות, והוא נישק אותה, מנסה להגיד לה שזה טעות מה שהיא עושה, שהוא אוהב אותה. אך אחרי כמה שניות היא התנתקה.
"אני רק רוצה להגיד לך משהו... תסלחי לי אם באמצע 'שיחה ידידותית' אני יגיד שאני אוהב אותך." הוא חייך חיוך עקום.
"אני חושבת שאני יכול לחיות עם זה.." צחקה,
"ולחבק אותך אפשר?"
"אפשר. ואפילו רצוי." היא חיבקה אותו. אבל הפעם בתור ידידה.
"כדאי שנרד. שהם לא ידאגו." הם ירדו.
"טוב, אז אחרי שהבהרנו הכל.. בוא נחזור למה שהתכנסנו." אמרה אנג'י ונשמעה כמורה, "הנקודות החשובות הן - ..." כל אחד אמר את אשר קרא בתמצית, וג'ניפר, שהייתה מקלידה במהירות שיא, רשמה הכל ובסוף הדפיסה לכל אחד.
הם סיימו ללמוד למתכונת בהיסטוריה, שהייתה כי קרובה, בשעה 2 בלילה.
"לילה טוב." פיהקה לילי ונרדמה על טום שנמנם לו על הרצפה לרגלי הספה, כמו כולם.
"קדימה!!!, בוקר!!" העיר אותם קול.
"מה?, מ-מה השעה??" שאלה ג'ניפר, מעיפה מפניה ראסטה של טום.
"9 בבוקר." אמר הקול שמסתבר שזו ונסה, אחותה הקטנה של אנג'י בשנה.
"9 בבוקר??! אז עופי ותני לישון!" צעקה אנג'י יחסית בקול למי שמתה לישון.
"אתם לא יכולים לישון. יש לכם בצפר..."
"לא נכון.." אמר ברונו, מתקשה להאמין, "את משקרת..."
"אני לא משקרת." אמרה ונסה, "זואי באתי למסור לך שבילי ג'ו התקשר."
"הוא קרה את המכתב שלי והתגרש מאשתו?" זואי התעוררה מיד עם חיוך של תקווה על הפנים.
"לא." ביאסה ונסה, וזואי נאנחה וחזרה לשכב על הרצפה.
"למה את רעה??" שאל ביל, מלטף את שיערה של זואי 'העצובה'.
"זה תורשתי." אמרה ונסה בצחוק
"כן, אם בא לך להמשיך לקבל דברים ממני, עופי מפה!!" אצרה אנג'י בכעס, מנסה למצוא את התנוחה שהייתה לה על ברונו לפני שאחותה הפריעה.
"טוב, בסדר.. בסדר... אבל רק שלילי תדע שצ'אד מייקל מורי התקשר, והציע לה נישואין..."
"טום." קראה לילי
"אה?"
"אנחנו נפרדים." אמרה לילי ברצינות
"מה?!"
"כן, אני מתחתנת עם צ'אדי..."
"אוקי.." התעשת טום, "אז אני עם מרי קייט, או אחותה, לא משנה לי.."
"מתי החתונה?"
"ב-2 למאי." אמרה לילי
"טעות!" אמר ביל והביט בזואי שהביטה בו.
"זה התאריך שלי ושל ביל.." היא אמרה
"לא, נורא. נעשה ביחד..." אמר טום
"אז אני וצ'אד." אמרה לילי
"אני ואחת מהתאומות.. גם אנג'לינה ג'ולי זה טוב.."
"אני וזואי."
"אני וג'ניפר"
"ואני ואנג'י."
"אני יכולה להיות השושבינה?" הציעה ונסה וכלן תחקו
"את יכולה לעוף מפה!" אמרה אנג'י
"טוב, אבל מי שבאמת התקשר היה המנהל שלכם, והוא מזה רתח כשאמרתי לו שאתם עדין ישנים" אמרה ונסה והלכה, בנות פקחו עיניים בפחד ומיהרו לקום.
"מה יש לכן?" שאל טום
"מה הלחץ?" אמר ג'וני
"זה היום!! איך שכחנו??" הן לא פירטו וזירזו את הבנים
"מה היום??"
"ההרצאה!!" אמרו הבנות בפה אחד, והבנים נבהלו.
"אוקי.. בנות, להירגע.. קדימה.. לנשום... לשאוף, ולהוציא.. אחת.. שתיים..." טום עשה תרגילי נשימה אך הפסיק למבט הבנות שאמרו "אם-לא-תפסיק-אתה-תצטרך-הנשמה".
הם רצו לבית הספר ונכנסו לאולם.
אחרי שעה וחצי כולם יצאו עם רושם טוב.
"מה פתאום אתה נפרד ממני???"