סיפורים שלא נשכחים

"לאן היא נסעה?" שאל טום את סוזן, אמא של לילי, כל פעם מחדש.
כבר שבוע שהוא לא ראה אותה, שמע ממנה, שום רמז.
"אני מצטערת, טום." אמרה סוזן, "אני לא יכולה להגיד לך."
"את חייבת!, אני צריך לראות אותה!, את לא מבינה?, אני אוהב אותה!" אמר טום, מנסה להגיע אל ליבה של האם.
"אז למה התערבת עליה?"
"זה היה בטעות...!" אמר טום, "לא הכרתי אותה, ואז.. ואז, טוב, אני התאהבתי בה."
"אתה אוהב אותה?"
"יותר מכל דבר אחר בעולם." ענה טום
"אז תן לה להיות לבד." אמרה סוזן, וליבו של טום צנח, "היא צריכה את זה."
"לא, היא צריכה הסבר." התנגד טום, "אני זקוק לה, בבקשה. תגידי לי איפה היא, ואני יסביר לה. אם היא לא רוצה לחזור איתי אני יעזוב ולא יפריע לה יותר. אבל תביני אותי.. בבקשה.." הוא התחנן, סוזן לקחה דף ועט רשמה משו ונתנה לו.
"היא שמה." אמרה
"תודה! תודה! תודה! תודה! תודה!" הוא הודה לה מאושר, לקח את מפתחות מכוניתו ונסע.
הוא הגיע לבית ענק עם חצר גדולה ואגם, והוא החנה את המכונית על שביל, שסביבו פרחו פרחים, והשביל הוביל לדלת.
-טוק טוק-
"מי זה?" נשמע קולה של לילי, קול שכ"כ התגעגע לשמוע, אך הוא לא ענה כי ידע שאם תזהה אותו היא לא תיפתח את הדלת.
הוא דפק בדלת שוב.
"מי זה?"
הוא שוב שתק, ואז נשמע קול הליכה ופתיחת מנעול.
"כן?" היא אמרה, ואז ראתה שזה טום ומיהרה לסגור הדלת אך טום חסם עם רגלו ונכנס.
"איך הגעת לכאן?" היא שאלה
"קיבלתי את הכתובת." אמר והביט בה. היא הייתה עטופה בחלוק, שיערה היה רטוב וטפטף על הרצפה בקטנה, ובמורד צווארה.
"אני מסתדרת מעולה בלעדיך." היא אמרה, "מה אתה רוצה?"
"שנדבר." אמר טום, "אפשר לשבת?"
"רק אלה שהם ידידים, מדברים." אמרה לילי, "אנחנו לא ידידים, טום."
"אז אנחנו נהיה." הוא לא נפגע וישב. היא התיישבה מולו ושילבה רגליה.
"דבר." חלוקה עלה למעלה וכמעט חשף אותה לחלוטין וטום כמעט ומת.
"לפני זה, אכפת לך להתלבש?" הוא ביקש, מביט ברגליה, "אני לא חושב שאני יצליח לשלוט בעצמי, או במעשים שלי."
היא חייכה, השאירה אותו בסלון ואחרי כמה דקות יצאה שהיא עם מכנס קצר וגופיה.
"יותר טוב?"שאלה אותו
"קצת." מלמל בשקט
"אז.. דבר.." חזרה שוב.
"לילי, "הוא נשם עמוק, "אני רוצה שתחזרי,אני צריך אותך."
"אתה צריך אותי?" חזרה אחריו, "בשביל מה?, בשביל להתגאות בזה שאתה גבר ושיחקת על רגשות? להראות לקריסטי שהצלחת?, בשביל מה?"
" אין לי הסבר למה שקרה.." הוא התחיל ואז הבין מה היא אמרה, "אני הצלחתי?, שניה, לילי, את התאהבת בי????"
"אז למה נראה לך שנפגעתי כ"כ? אני לא האמנתי שבן אדם שאני אוהבת יכול לעשות לי את זה." היא אמרה נמנעת מלהביט בו.
"אני מצטער." הוא אמר, "אין לי שום דבר אחר לומר. אני מצטער."
"אתה יכול להמשיך להצטער עד מחר." לא היה בה טיפת רגש, " זה לא יעזור לך. על טעויות משלמים."
"אני לא יכול בלעדיך." אמר טום, מתכוון לכל מילה, "אני אוהב אותך, לילי, אני אוהב אותך, אוהב אותך ואוהב אותך."
"ואני שונאת אותך, שונאת אותך, שונאת אותך, ושונאת אותך. איך אני?" היא אמרה
"את??, את מדהימה." אמר טום, מנסה להגיע אל ליבה לכבוש אותו שוב, "את הנערה הכי יפה שאני אי פעם פגשתי, את הכי מושלמת שמישי יכולה להיות."
"אז אתה מוכן לתת למושלמת להיות לבד?"ביקשה לילי.
"לא." אמר טום, "את לא יכולה להיות לבד. זה מסוכן מידי."
"למה?"
"כי את יותר מידי יפה." אמר טום, " ואם את תלכי לבד מי יודע מה יכול לקרות לך?"
"אני מסתדרת מעולה בלעדיך." אמרה לילי
"אוקי, אבל אני לא מסתדר בלעדיך." הוא אמר, "אני מבין אותך שאת לא רוצה להיות איתי. גם אני לא הייתי רוצה אם הייתי את. אבל תחשבי על החברות שלך, את יודעת איך הן שבורות????"
"אתה לא תבין, טום." היא אמרה
"אז תסבירי לי. כמו פעם." הוא חייך
"אין מה להסביר, טום." היא אמרה, "אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי!" זיק של דמעות היו בעיניה, "אתה הבן אדם הכי מפגר שאני אי פעם פגשתי!, אני כ"כ שונאת אותך, ובחיים שלי לא האמנתי אתה תעשה לי את זה!, אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים, טום!" היא צעקה והדמעות יצאו ללא שליטה, "אתה פשוט מטומטם שחש את עצמו, אתה הנער הכי אידיוט שמישו יכול להיות, ואני אני כמו סתומה התאהבתי בך!" היא שמה את ידה על פיה שאמרה זאת, וטום חייך.
הוא התקרב אליה והיא נרתעה אך מכיוון שהייתה על הספא לא יכלה לקום, והוא היה במרחק של מילימטר ממנה.
"תחזרי איתי." הוא לחש, "אני מתחנן.. תחזרי.."
"לא רוצה, טום." היא אמרה, "אני לא רוצה."
"את לא צריכה לחזור אלי. אבל תחזיר איתי."
"אני לא יכולה." אמרה לילי, קולה נשבר,"אני פשוט לא יכולה."
"תביטי בי." היא הביטה לו בעיניו, "את יכולה, שנינו יודעים את זה.את חזקה."
"לא כמו שאני נראת." היא אמרה, והדפה אותו בעדינות ממנה, "אני מבקשת ממך שתלך."
"אני לא הולך עד שאת לא חוזרת איתי." קבע טום והתיישב בטבעיות, משלב רגליו כאילו הוא בן בית שם, "יש לי זמן."
"לי אין."
"את צריכה ללכת לאנשו?"הוא שאל
"אני רוצה שאתה תלך!" היא צעקה
"לא הולך, ולא הולך!" אמר טום
"אני לא שואלת אותך!, אתה הולך!"
"לא!"
"כן!"
"לא!!!"
"כן!!!!"
"לא, לא, לא , ולא, ולא, לא, לא ושוב פעם לא."אמר כמו ילד קטן
"אני לא שואלת אותך!," היא כעסה, "אתה הולך ועכשיו!"
"אם לא, מה תעשי?" הוא התגרה בה
"אני אקרא למשטרה."
"ומה תגידי להם?, שאני אוהב אותך?, אין בעיה, אני מודע באשמה." הוא אמר
"אני שונאת אותך!!!!!" היא צרחה, "תצא לי מהחיים, תפסיק לרדוף אחרי!, אני לא מתכוונת לסלוח לך!"
"את כן, שנינו יודעים שאת כן." הוא אמר בשקט
"אני לא!" היא צעקה, "את לא תבין לעולם, הא?,אני ואתה גמרנו!, אתה גרמת לי לשנוא אותך!, אתה גרמת לי לשנוא בן אדם!, אני אפעם לא עשיתי את זה, אתה קולט?!"
"ומה עם קריסטי?"
"היא לא בן אדם!, היא חיה!, ואני טעיתי!" היא אמרה, "גם אתה לא בן-אדם!, אתה והיא קורצתם באותו הסוג, שניכם ג'וקים קטנים."
"ואת התאהב באותו הג'וק." חייך טום, חיוך שגרם ללילי לצאת מהכלים.
"יודע מה?, כן, אני התאהבתי בך." היא אמרה, "אני התאהבי בך אחרי כל מה שאני עברתי, אחרי הבגידה של ג'ונס, ואחרי האונס של טומאס, אחרי הכל!,ואתה?, אתה גרמת לי לשנוא אותך שנאת מוות. אתה הרסת כל רגש שאני אי פעם הרגשתי אליך. מרוצה??"
הוא שתק.
בחיים שלו, כל חייו שהוא חי, הוא לא הרגיש כ"כ רע עם עצמו. לילי עומדת מולו, דמעות בעיניה, צועקת עליו שהיא שונאת אותו.
"אני מצטער." הוא מצא מילים לדבר, "אני מצטער."
"יופי לך."
"אני רוצה שתדעי משו." אמר טום, "את זוכרת שנפגשנו?, אני הרגשתי משו לא מובן, ואני כמו סתום הלכתי והתערבתי עם קריסטי. ואז שנישקתי אותך?, לא היה לה שום קשר להתערבות." הוא לקח נשימה עמוקה, "כולם אמרו לי להפסיק, ואני הייתי עיוור מכדי לראות שאני מתאהב בך, ופוגע בך. אבל אז.. אז נפל לי האסימון. באותו יום שאמרת לי שאת אוהבת אותי. באותו יום הפכתי להיות מישו אחר, כאילו טום קאוליץ' שהיה אינו קיים. את לא יכולה להבין איך הרגשתי כל פעם שאני הייתי איתך. כי אני אוהב אותך, לילי."
"סיימת?" היא שאלה.
"לא." אמר טום, "אני נשבע לך שאני מצטער. אני מצטער. כ"כ מצטער."
"כן,כן, הבנתי שאתה מצטער." היא אמרה, "עכשיו בא לך ללכת, ולהעלם מהחיים שלי?"
הוא הביט בה, "אני ילך."
"יופי."
"אבל מהחיים של כולם."
"מ-מה?"
"את רוצה שאני יעלם, לא?, אין בעיה." אמר טום, "אני אוהב אותך, ואת לא סובלת אותי. בשביל מה לי לחיות?"
"אל תדבר שטויות."היא קצת פחדה
"אלו לא שטויות." הוא אמר, "אני אעלם מהחיים שלך."
"רגע, אתה לא הבנת אותי נכון, "היא נבהלה, "טום, אני מבקשת ממך שלא תחשוב על זה."
"אין על מה לחשוב, לילי." אמר טום, קם ממקומו והתקרב אל המרפסת הגבוהה כשלילי אחריו,
"טום, לא!" היא אמרה ברצינות, "אל תעשה את זה."
"ביי, לילי."הוא שם רגליו על הקורה.......
"אני יחזור איתך!, אבל אל תקפוץ!" היא צעקה וטום הביט בה, "אני מבקשת שלא תקפוץ, בבקשה."
הוא ירד בזהירות והתקדם לעברה.
"לילי, אני – "
"אל תדבר." היא קטעה אותו, "אני ילך להביא את הדברים שלי."
היא הלכה ואחרי כמה דקות חזרה עם מזוודותיה.
"אני יעזור לך." הוא אמר, מנסה להביט בה אך היא הביטה בכל מקום אפשרי חוץ מאשר בעיניו.
היא השאירה את המזוודות וחיכתה שטום יצא מהבית, ואז, אחרי שבדקה שהכל סגור, נעלה את הדלת והלכה בעקבות טום אל מכוניתו.
כל הנסיעה הוא ניסה לדבר איתה, אך היא הביטה בחלון בנוף המתחלף.
'לילי, לילי שלי' רצה להגיד לה,הוא כ"כ התגעגע אליה, והנה היא עכשיו לצידו אך אינה רוצה בזה.
שהם הגיעו אל ביתה הוא הציע לעזור לה עם המזוודות, והיא נכנסה אל ביתה.
"לילי!!!!"חברותיה קפצו עליה, "מה חשבת לעצמך שהלכת ככה?, שבוע לא שמענו ממך!שבוע!, בלי טלפון, בלי כתובת, אות חיים לא קלטנו!"
"חח..,אז איך ידעתן שאני חוזרת?" היא שאלה
הן הצביעו על פתח הדלת בה עמד טום.
היא התקרבה אליו בזהירות.
"ייקח לי זמן לסלוח, אבל... תודה." היא לחשה.
"בשבילך- עד חצי המלכות." הוא אמר, ויצא משטח הבית.
בדרך הוא פגש בג'ינה.
"היי, ג'ינה." אמר מתוך נימוס.
"התגעגעתי אליך, אהובי." היא נישקה אותו נשקיה שהשאירה אותו המום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 23:

"יש לנו הרבה לספר לך, "אמרו הבנות בחדרה של לילי
"קודם כל, אני וברונו נפרדנו." אמרה אנג'י בעצב.
"מה?, למה?" שאלה לילי
"הוא התנשק עם קייטי."
"הוא מה?!" הזדעזעה לילי
"התנשק איתה. אל תשאלי אותי למה או איך." אמרה אנג'י, "אני לא יודעת."
"אוקי.." אמרה לילי מנסה להבין, "מה איתכן?" פנתה אל זואי וג'ניפר
"גם אני וג'וני נפרדנו." אמרה ג'ניפר
"מה?!, מה יש לכן?!"
"הוא שמע אותי מדברת עם זואי." אמרה ג'ניפר, "היא כבר תספר לך."
"נו.. קדימה.."
"אמ.. איך לומר לך?, אני ומייקל מאוהבים?" אמרה זואי בחשש
"מה?!?!?!?!" צעקה לילי," אני רק שבוע לא פה, ואת מוצאת לך בן זוג, ואל סתם אלה האקס של ג'ניפר, ואת ג'ניפר, נפרדת מג'וני, וגם ברונו ואנג'י?, מה עובר עליכן?!"
"אל תשאלי אותי איך." אמרה זואי, "זה פשוט קרה. התאהבנו."
"נגיד שהבנתי.." אמרה לילי, "אבל איך זה קשור לכך שג'וני וג'ניפר נפרדו?"
"הוא שמע אותנו מדברות. וג'ניפר אמרה שיש לה עין רגש כלפי מייקל." אמרה זואי
"ויש לך רגש אליו?" שאלה לילי
"נראה לי שכן." אמרה ג'ניפר, "בקיצור. הכל הסתבך."
לילי טמנה את ראשה בכרית.
"אני רק שבוע לא פה ותראו אותכן!" היא אמרה והן צחקו, "מה הייתן עושות בלעדי?"
הן התחבקו.

"חשבתי שאתה חבר שלי!" אמר ריאן בכעס, "מה אתה יוצא איתה??"
"התאהבנו!" אמר מייקל, "זה פשוט קרה."
"פשוט קרה?, זה לא פשוט!, אתה יודע שאני אוהב אותה!" אמר ריאן
"אוהב אותה?, תעשה לי טובה!, כ"כ אהבת אותה ולכן הבאת את מאדי, כנון?" אמר מייקל
ריאן חשב מה לומר.
"רואה?, גם ג'ניפר לא יכולה לבוא בטענות." אמר מייקל, "מפריע לה שאני יוצא עם זואי?, אז מה?, לי לא הפריע שהיא יוצאת עם ג'וני?, הפריע לי. אבל לא אמרתי מילה. אז אל תבואי אלי בדיבורים שאתה אוהב את זואי, כי לא שמת עליה עד שהיא יצאה עם ביל!" והוא זכה לאגרוף מצד ריאן, והם התחילו לריב. ג'ונס ואדם שעברו שם מיהרו להפרידם.
"מה עובר עליכם?!" אמר אדם והוא וג'ונס נעמדו באמצע.
"המנייאק הקטן החליט לצאת עם זואי." אמר ריאן
"היא לא אוהבת אותך!, תקלוט כבר!"אמר מייקל
"ואותך כן?" עקץ ריאן, "אתה לא מבין שהיא רוצה לגרום לי לקנא?"
"והיא מצליחה, לא?" חייך מייקל
"מה קורה לכם?" שאל ג'ונס, "ממתי אתם נותנים לאיזו סתם בחורה לסכסך בניכם?"
"זואי היא לא סתם בחורה!" קראו שניהם ביחד והם שוב רבו.
"תירגעו!!!" שאג אדם, "תפסיקו ומיד!"
הם הביטו בו, מפוחדים.
"שבו!"ציווה עליהם, "ריאן כאן, ומייקל שם."
הם עשו כרצונו.
"אתם לא זזים מילימטר בלי שאתם מדברים ומסדרים את העניינים ואם אני שומע תזוזה קטנה מצדכם אני בעצמי נכנס ומפרק לכם את הצורה, ברור?!"
הם לא העזו להגיד לא. הם מכירים את אדם, אם יש דבר שהוא שונא זה מריבות בים חברים. אחרי הכל- ארבעתם כמו אחים. והם ידעו שאדם באמת מתכון לדבריו.
הם הנהנו, אדם חייך ויצא מרוצה שג'ונס אחריו.

"איבדתי אותה, לתמיד." מלמל ביל. הוא ישב על מיטתו כשאלבום תמונות לצידו, התמונות שלו ושל זואי.
"מה קרה, ביל?" שאל טום והתיישב על המיטה.
"איבדתי אותה, לתמיד."חזר ביל.
"דבר איתי, ביל." ביקש טום.
"איבדתי אותה, לתמיד."
"ביל!, מה קרה?"
"איבדתי אותה, לתמיד."
"ביל!"
"איבדתי אותה, לתמיד."
"ביל!!!"צרח טום ונתן לאחיו כאפה, ביל התעשת קפץ על טום ורב איתו. אך טום היה חזר מביל, הוא עלה עליו ונוצר מצב שידיו של ביל היו בקו ראשו, ומוחזקות ע"י טום ועל בטנו נמצא טום.
"תעזוב אותי!" הוא צעק
"תדבר ותסביר מה קרה לך!" אמר טום ועדין לא שיחרר את תאומו כאילו הוא משוגע. הוא הביט באחיו עמוק בעיניים, וביל נשבר ובכה.
"היא יוצאת עם מייקל." הוא אמר, משתחרר מטום.
"היא- מה?"
"היא יוצאת עם מייקל." חזר ביל, "הם הודיעו שהם מאוהבים."
"ואיפה אני הייתי?" שאל טום
"היית בעיסוק בעניין של לילי, אז לא חשבתי להפריע לך." התנצל ביל
"השתגעת?!" כעס טום, "וכל הזמן הזה שמרת את זה אצלך?, לא סיפרת לי?"
"ידעתי מה תהיה התגובה שלך, היית אומר 'לא עכשיו, ביל. אתה לא רואה שאני עסוק?'. היית מתעלם, לא רציתי להכביד עליך." אמר ביל
"ועליך כן רצית?" אמר טום, "שתקת ולא אמרת לי מה עובר עליך, אנחנו אחים ביל. אתה יכול לספר לי הכל."
"אני תמיד עושה את ז\ה." אמר ביל, "אתה לא, לא תמיד."
"יש מצב, בכל אופן יש לי משו לספר." אמר טום, מחכה שביל יהיה קשוב, "ג'ינה נישקה אותי."
"מה החדשות? רגע – שניה, מה?!?!?!?" עיניו של ביל היו ענקיות, "אתה צוחק נכון?, תגיד לי שאתה צוחק, בבקשה..."
"אני לא צוחק." אמר טום.
ביל לקח את ידיו והכה לעצמו במצח, "למה, קיבלתי, אח, כזה?, למה?"
"אנחנו תאומים." אמר טום, "אם אני לא הייתי, גם אתה לא."
"אוף!" אמר ביל, "למה אתה מסבך את הכל?, אתה מתערב עם קריסטי, לילי מגלה הכל, אתה מצליח –איכשהו- להחזיר את לילי, ואז אתה מתנשק עם ג'ינה?, מה עובר עליך?!"
"לא התנשקתי עם ג'ינה!" אמר טום, "היא נישקה אותי, יש הבדל."
ביל הרים גבה, "ואתה התנגדת?"
"אמ.."  טום חיפש תשובה, "זו הייתה הפתעה."
"אז בקיצור לא התנגדת?" אמר ביל וטום הנהן.
"תן לי לחזור על מה שאמרתי לך במחנה; א-י-ד-י-ו-ט! זה מה שאתה!." אמר ביל
"אז תן גם לי לחזור על משו שאמרתי לך; בשביל מה אני טורח בכלל?" אמר טום והלך לחדרו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הודעות:
1. אז עכשיו הכל ברור?
כולם נפרדו, אין יותר זוגות.
2. לפחות 30 תגובות!!!!!
3. ספולריים:
"מה יש לך?"
"תפסיק חתיכת דביל!"
אתה ביקשת את זה."
4. חובה להגיב!!!!
5. אני מודיעה רק למי שמבקש בפוסט.