סיפורים שלא נשכחים

טוב, אחרי 30 תגובות(בערך..)
הבטחתי פרק.
בפרקים הקודמים:
טום מצליח להחזיר את לילי, ג'ינה מנשקת את טום. מייקל וזואי יוצאים ביחד.
הפרק:

לאחר שבוע. בוקר.
"נו כבר!טום, קום!"אמר ביל בפעם המי יודע כמה.לאחר שראה שאחיו אינו מתכוון לקום הוא לקח כרית והחל להכות את טום.
"מה יש לך?!"צעק טום
"יש לנו בצפר!"אמר ביל, "מה אתה ישן?,תקשיב לי!"אך טום קבר את ראשו תחת כריתו.
"תתחפף ותן לישון."
"אתה בקשת את זה." מלמל ביל, ושוב פגע בטום.
"תפסיק חתיכת דביל!"צעק טום, האמא שלהם נכנסה מהדלת בריצה.
"מה קרה?"ש אלה, מתנשפת.
"טום לא מכון ללכת לבצפר." אמר ביל
"מזה?"
"שמעת אותו." אמר טום, "אני לא הולך לבצפר."
"למה?"
"כובע!"כעס טום, "תתחפפו ותנו לי לישון."
"טומאס קאוליץ!"קראה האם בקול כועס, "אל תדבר אלי ככה, כאילו אני חברה שלך."
"אין לי חברה." אמר טום, "ואם את כבר מדברת.. לא הייתי יוצא איתך, את לא הטעם שלי."
ביל התאפק שלא לצחוק.
"ביל." אמרה האם
"כן?"
היא הגישה את ידה והוא נתן לה את הכרית.
"תודה." הודתה לו.
"טום!" צעקה ופגעה בכל מקום בגופו של טום עם הכרית,"יש לך 5 שניות להתארגן!"
טום קם בכעס ועמד על הרגליים.
"לא!"אמר, "אמרתי כבר; אני לא הולך!, אני כבר ילד גדול, אין לך זכות עלי!"
"אל תדבר אלי ככה!, חצוף! על עוד אתה גר איתי אני אחראית עליך!" אמרה
"אז אולי אני אגור לבד!" כעס, הוא יצא מחדרו בטריקת דלת."מה יש לו?" שאלה האם
"הוא לא מכון ללכת לבצפר בגלל לילי." ענה ביל.
"לילי...."מלמלה האם.

How to save a life………." "
הוא היה בחדרו, דלת המרפסת הייתה פתוחה הוא היה פניו אל רחביו העיר, וגבו אל דלת חדרו. הקור עוטף אותו אך הוא אינו מרגיש זאת. ידיו כבר קיבלו מזמן את סימני המיתרים אך זה לא הפריע לו לנגן. וככל שחזר על אותו השיר כך הוא יותר ויותר התגעגע.
"לכו, אני לא רוצה לראות אפחד."אמר, אפילו לא מסתובב לראות מי זה שנכנס לחדרו הפרטי.
"גם אותי לא?" הוא הסתובב וראה את... לילי.
הוא הניח את הגיטרה בצד.
"מה את רוצה?"שאל בקרירות שמאוד לא מאופיינת לו.
"טום, תקשיב-" היא אמרה אך הוא קטע אותה;
"אין לי למה להקשיב. לילי, תלכי." אך היא לא הזזה.
"אני לא הולכת, תקש-"
"שמעת אותי?" הוא תפס בידה כדי להוציאה, אך היא השתחררה.
"לא!, אני לא זה עד שלא נדבר." היא אמרה והביטה בו במבט רציני, "טום, אתה לא יכול להזניח את הלימודים.."
"או, עכשיו הבנתי." הו אמר, "הם שלחו אותך. אני יחזור על מה שאמרתי; אני לא הולך יותר לבצפר."
"למה?" היא שאלה, "למה לא?"
"בגללך!" הוא אמר, "בגללך אני לא חוזר!. אני לא יכול לשבת לידך בלי לגעת בך, אני לא יכול לראות אותך בלי לנשק אותך, אני לא יכול להיות לידך ולדעת שאת לא... שאת לא שלי..."
"בגללי?" היא אמרה, "בגללי?"
"כן, בגללך."
"אני לא באתי לדבר על זה, אבל שנינו יודעים מי גרם לכך, אבל עזוב." היא אמרה, "טום, בבקשה. תחזור."
הוא התקדם אליה, "יש אפשרות שאני יחזור. אבל רק בתנאי."
"ומה התנאי?"
"שנחזור להיות כמו פעם." הוא אמר. הם היו קרובים מאוד. הוא הביט בה עמוק בעיניים. ביד אחת תפס בידה כנסיך המוביל נסיכה, ובידו השניה שיחק בשיערה המפוזר.
"טום, אני.." היא הנדיה בראשה, "אני מצטערת."
"זה בסדר." הוא התרחק ממנה והפנה לה את גבו. הוא הרגיש יד חמה ונעימה על גבו, והסתובב.
"טום, תביט בי." הוא הוריד מבטו, אל היא הרימה את ראשו עם אצבע חמימה. הוא הכריח עצמו להביט בה, "ייקח לי זמן לסלוח לך. אני לא יודעת כמה זמן. אבל זה יקרה... לגלות לך משו?, זה ממש קרוב."
הוא לא רצה שהיא תמשיך, הוא רק רצה שהיא תגיד לו שהיא רוצה לחזור ונגמר הסיפור.
"קח את זה." היא הוציאה מתיקה מעטפה שעליה כתוב בכתב קטן ויפה 'לכבוד טום קאוליץ'.
"מה זה?" הוא שאל
"הזמנה ליום הולדת שלי." היא אמרה, "אתה תבוא, נכון?"
"אני לא יודע, לילי, אני-"
"הי!" קטעה אותו, "אני לא מקבלת תשובה שלילית!, אתה חייב לבוא."
"אבל-"
"בלי אבל!, כולם באים, ואתה במיוחד." היא אמרה, "ואני קורעת אותך אם אתה לא שומר לי את הריקוד האחרון, ברור?"
"ברור." הוא אמר
"יופי." היא נתנה לו נשיקה בלחי, "אז נראה אותך מחר בבצפר?" היא קרצה לול, ואז הלכה משם. משאירה את טום עם חיוך על הפנים.

.בוקר.
"בוקר טוב, אנג'י." אמר אדם
"בוקר." מלמלה,
"מה שלומך?" שאל
"בסדר." היא אמרה בלי עניין, הוא המשיך ללכת לצידה.
"איך ישנת?"
"נחמד." היא אמרה ושלחה יד אל מצחו, "אתה חולה?, יש לך חום?"
הוא צחק, והוריד את ידו ממצחו אך המשיך להחזיק בידה.
"לא, אני לא חולה." הוא אמר, "למעשה אני מרגיש מצוין, ותודה ששאלת." הוא חייך אליה את חיוכו הכובש.
"התאריך 1 באפריל ולא ידעתי?" אמרה, הוא צחק.
"אני לא מבין, לא טוב איך שאני מתנהג?" אמר
"לא, זה טוב." אמרה אנג'י, "אפילו טוב מידי."
"את עושה היום משו?" שאל אותה
"לא יודעת." ענתה, "למה?"
"רציתי להזמין אותך לסרט, או לכל מקום שתרצי." אמר אדם
"אוקי... מי-אתה-ומה-עשית-לאדם?" שטאלה ברצינות והזיזה את ידה במהירות מידו.
"את לא מאמינה לי?"
"איפה אדם?"ש אלה ברצינות.
"אן, זה אני." הוא אמר, "את עדין לא מאמינה לי?"
"לא." היא אמרה, "איפה אדם האמיתי?, זה שלא שם עלי, והתעלם ממני?"
"אה, הבנתי." הוא אמר, "טוב, הרגתי את האדם הזה,לא אהבתי אותו, אני אדם חדש=]"
היא היבטה בו וחייכה.
"אוקי... אז אתה כן אדם.." אמרה
"נכון." אישר, "עכשיו, את רוצה לבוא איתי לסרט או לכל מקום אחר?"
"בשביל מה?"
"סתם ככה." הוא משך בכתפיו, "הרבה זמן שלא יצאנו לאנשו ביחד."
"הרבה זמן שאתה לא דיברת איתי." מלמל אך הוא שמע
"ולכן מגיע לך פיצוי." אמר, "תהי מוכנה ב-7, נלך לסרט ואז לבית הקפה שלנו." הוא נפרד ממנה והלך למגרש והיא לכיתה.
"אנג'לינה!"קראה המורה, "אמרי לי, מי הקים את האיסלם?"
"אמ." היא התעוררה מחלומותיה, והראתה שכל הכיתה מביטה בה, "הנביא מוחמד.. הוא סבל ממחלת הנפילה ואמר שהתגלה אליו איזה מלאך והסביר לו איך לעבוד את האל." היא יצאה מזה בשלום.
היא הרגישה זוג עיניים עליה, היא הביטה ימינה וגילתה את אדם מביט אליה, הוא חייך וקרץ.
"יש משו שאת רוצה לספר לנו?"קיבלה פתק שלמטה כתוב שמות חברותיה, שלושתן הביטו בה.
"נדבר בהפסקה." סימנה להן עם שפתיה.
-צלצול להפסקה-
"דברי, ספרי, פרטי." אמרו חברותיה.
דס"פ הוא אחד מן הקודים שהחברות המציאו. שאחת אומרת את הקוד הזה כלומר שלשניה יש מה לספר. ולאנג'י יש, והרבה.
היא סיפרה להן על מה שהלך עם אדם.
"הוא מתחיל איתך." אמרה לילי, "זה ברור."
"אולי." אמרה אנג'י,"אני לא יודעת."
"איזה כיף לכן." אמרה ג'ניפר, ועצב נשמע בקולה, "לכולכן יש מישו, ורק לי אין."
"על מה את מדברת?" הן שאלו
"לאנג'י יש את אדם, לזואי יש את מייקל, לילי יש את ג'ונס ואת טום." אמרה ג'ניפר, "אולי אני יתחיל עם ביל?"אמרה בצחוק והן צחקו.
"אל תדאגי. יש לי בן דוד משו.." אמרה לילי ועשתה תנועה להדגמה, "אם הוא לא היה בן דוד שלי, מה הייתי עושה לו...."
"הוא יבוא ליומולדת שלך?" היא שאלה
"בארור! נראה לך שאני אתן לו להתחמק?" חיכה לילי
"אם מדברים על להתחמק.. מה גרם לטום לבוא?, מה אמרת לו?"ש אלה זואי
"דיברנו קצת, הזמנתי אותו ליומולדת שלי, ואמרתי לו שאני הורגת אותו אם הוא לא רוקד איתי את הריקוד האחרון כי הוא שמור לי." אמרה לילי, "זהו. לא משו מיוחד."
נשמע הצלצול והן חזרו לכיתה. בסוף היום כל אחת התלווה ע"י מישו אחר.
זואי ע"י מייקל, אנג'י ע"י אדם, ולילי וג'ניפר הלכו לקניון לקנות בגדים למסיבה.

"תקשיבו." אמר טום לחבריו, "הגענו להחלטה."
"והיא...?"
"שאחרי המסיבה אנחנו חוזרים לגרמניה." אמר טום, "אתם איתנו?"
"מה?, מז'תומרת אתם חוזרים?" שאל ג'וני, "למה?"
"לילי לא תסלח לי בשנים הקרובות." הסביר טום, "אין לי טעם להישאר. בגרמניה היה יותר טוב."
"אני לא יכול להישאר ולראות את זואי עם מייקל." אמר ביל, "אני חוזר איתו."
"אז אני מניח שזו תהיה מסיבת הפרידה שלנו מהבנות, לא?" שאל ברונו
"כנראה." אמרו טום וביל, "הזמנתי לנו כרטיסים. כשהמסיבה תיגמר, אנחנו נוסעים במונית וטסים."
"אין עוד הרבה זמן." אמר ג'וני
"צריך להתארגן." השלים ברונו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~פרק 25~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"אני יוצאת!" הודיעה אנג'י
"תיהני, חמודה!" ענה לה אביה. היא יצאה.
"את נראת מדהים." אמר אדם בחיוך. היא חיבקה אותו, הוא פתח את דלת מכוניתו כמו ג'נטלמן.
"תודה." הודתה לו, הוא גם נכנס, "לאיזה סרט הולכים?"
"הפתעה." ענה והתחיל לנסוע. יד שמאל על ההגה, יד ימין מונחת על תא הכפפות הנמצא בינו לבין אנג'י.
"תגיד לי.." היא ביקשה בקול מתוק,"בקשה.."
"לא ולא." הוא אמר, "אם אני יגיד לך זו לא תהיה הפתעה."
"נו, אדם.. תגיד לי.." היא שיחקה עם ידו הלא נוהגת. מעבירה בו צמרמורת שאהב.
"אן. אם את לא מפסיקה- אני עוצר בצד ולא אשלוט במעשי." הוא צחק אך היא המשיכה.
"באמת, אדם.. שנינו יודעים שאתה אוהב את זה." היא חייכה
"נכון, אבל זה מזכיר לי אותנו.. ויש לי חשק ענק לחזור למה שהיינו." הוא אמר, "ואני לא יגיד לך לאיזה סרט הולכים."
"אוף, מעצבן." סיננה והפסיקה. היא הדליקה את הרדיו דיסק, ודיסק שירים התנגן.
"עדין לא זרקת את הדיסק הזה?" היא צחקה, "אמרתי לך לשרוף אותו."
"אני לא רוצה." אמר אדם, "יש לי זיכרונות ממנו."
"אדם, עשו לך החלפת אישיות?" היא שאלה, "ממתי את כזה?"
"אם את אוהבת את זה אני נשאר ככה. אם את לא אוהבת את זה ככה, אני ישתנה."
"הכל תלוי בי?" אמרה אנג'י
"אני יעשה הכל בשבילך." אמר, "הכל."
"הכל?"
"הכל, כולל הכול."
"ואם.. אני יגיד לך, נגיד, לקפוץ מהגג?" שאלה אותו, הוא נכנס אל חניון הקניון.
"אז אני ינשק אותך, אפרד ממך ואז אקפוץ." הוא חייך.
"תנשק אותי רק אם תקפוץ מהגג?"
"האם זו הזמנה לכך שאת רוצה שאני ינשק אותך?" שאל
"אולי.." אנג'י נהייתה מסתורית, "ואם כן?"
"הייתי מנשק אותך." אמר
"איך?"
"ככה." הוא החנה את המכונית, ונישק את אנג'י נשיקה שהיא לא תשכח בחיים. היא התחילה מהוססת, כאילו מבקשת רשות והמשיכה לסוערת.
"נמ..." היא ליקקה את שפתיה לאחר שהתנתקו, קדימה, שלא נאחר לסרט."
היא יצאה מהמכונית כשאדם אחריה. נושך את שפתיו התחתונה בחיוך.
את רוב הסרט, שאנג'י מאוד אהבה, אדם העביר בניסיון להתקרב אל אנג'י.
אנג'י, שהרגישה את תוכניתו חייכה לעצמה.
"אדם, מאמי, אם בא לך לחבק אותי תצטרך למצוא דרך יותר מקורית מלפברק פיהוק." לחשה לו
הוא צחק וחיבק אותה
אחרי הסרט הם הלכו לבית הקפה שאליו תמיד היו הולכים.
"הו, אנג'לינה!, אדם!, כמה טוב לראות אתכם."  קיבל אותם בעל העסק, "הרבה זמן שלא ראינו אתכם כאן.."
"טוב לראות אותך, לואיס."אמרה אנג'י,"התגעגעתי."
"חמודה..." צחק לואיס, "מה מביא אתכם לפה?"
"סתם, לשבת." אמר אדם, "המקום שלנו פנוי?"
"ברור." אמר לואיס בחיוך, "אתם מכירים את הדרך.."
הם התיישבו במקום הקבוע. המסעדה הייתה רגילה אך עם מקומות שהיו כמו על במה. אדם ואנג'י התיישבו שם. ליד החלון, היכן שאפשר לראות את כל העיר המחשיכה והמדליקה את אורותיה.
"תודה." אמר אדם למלצר שהשאיר להם יין, והדליק נר.
אמ.. לחיי מה נשתה?"שאלה,
"אמ.." חשב אדם, "לחייך, לחיי, לחיינו."
"לחיים!" הם הפגישו הכוסות בניהם ושתו.
"עכשיו...אז מה הסיבה האמיתית?" היא שאלה לאחר שהזמינו אוכל.
"מז'תומרת?"
"חייבת להיות לך סיבה לעשות את כל זה." אמרה אנג'י כמובן מאליו, "אחרת אני עוד אחשוב שאני אפשרות מחדל אחרי ג'ינה."
"מה פתאום?!" מחה אדם, "מה את חושבת ככה?..."
"אם תתן לי סיבה טובה אני לא יחשוב ככה." אמרה, ,אבל יודע מה?, לא צריך סיבה.. בוא נדבר."
"אוקי." הוא הסכים, "על מה?"
"לא יודעת. עלינו?"
"יש על מה לדבר עלינו?"
"אתה יודע שהרבה זמן לא דיברנו. בעצם מאז שנפרדנו, אז בוא נגיד חוויות." היא חייכה.
"אוקי.אני ראשון." אמר אדם, "טוב, אז מאז שנפרדנו הייתי שבור.. אל תסתכלי עלי ככה!, באמת הייתי שבור!"
"ובגלל זה יצאת עם ג'ינה?" שאלה
"אוץ'." אמר אדם, "נגעת במקום רגיש."
"אני מכירה אותך טוב, אדם." אמרה אנג'י בחיוך,
"וזה אחת הסיבות שאני אוהב אותך." אמר אדם
"אתה לא מראה את זה." היא אמרה, "מאיפה לי לדעת שאתה לא משקר?"
"כי אני אפעם לא משקר לך, אן." הוא אמר, "ואת יודעת את זה."
"אמרת שאתה אוהב את ג'ינה. ואם אתה אפעם לא משקר..." אמרה אנג'י, "זה אומר שזה נכון."
"לא, מאמי שלי. לא הבנת נכון." הוא אמר בחיוך, "אמרתי שלך אני אפעם לא משקר. האם אי פעם שמעת אותי אומר לך שאני אוהב את ג'ינה?"
"אז אתה לא אוהב אותה?" שאלה
"לא." הוא אמר בפשטות.
"אני לא יודעת מה לעשות. לבכות או לצחוק." היא אמרה, "לצחוק כי אתה שיקרת לג'ינה, לבכות כי ניצלת אותה.. מה אני יעשה?"
"תשכחי מהכל, ונחזור להיות ביחד."
"אתה מציע לי חברות?"
"זה לא ברור?" אמר אדם. המלצר שלהם הגיעו הם הזמנותיהם. סלט בשביל אנג'י ופסה לאדם.
"לא השתנת." אמרו ביחד אחד לשניה.
"עדין עם הסלט שלך?" צחק, "ללא בצל.."
"ובצדק." אמרה אנג'י, "אתה היית מתנשק עם בצל??"
"זו כבר פעם שניה שאת רומזת לי לנשיקה.. תיזהרי,אן." אמר אדם
"למה מה תעשה?" שאלה אותו בקול של ערס והוא צחק. את שאר הזמן הם העבירו בצחוק, וזיכרונות מן התקופה שלהם ביחד.
"תגיד.. אפשר לשאול אותך שאלה?" ביקש, "ותעני לי בכנות?"
"תלוי מה תהיה השאלה." היא אמרה, "קדימה, שוט."
"את.. אמ.. עדין מרגישה משו כלפי ברונו?"
היא כמעט נחנקה אך לא הראתה זאת.
"למה אתה שואל?" ניסתה להתחמק
"כי אם את עדין מרגישה משו כלפיו, אני יוותר." אמר אדם ולקח את ידה.
"תוותר על מה?"
"אנג'לינה.." הוא אמר
'או-או' חשבה, 'אם הוא קורא לי ככה סימן שמשו חשוב הולך לבוא'
"אל תקרא לי ככה." היא ביקשה
"טוב, אנג'י." תיקן עצמו, "הזמן שהיינו ביחד היתה התקופה הכי-הכי יפה שאני אי פעם חוויתי."
'הנה בא האבל' חשבה.
"אבל.."
'ידעתי'
"אבל אם את מרגישה משו כלפי ברונו אני לא יפריע." אמר להפתעתה שלה,"את חשובה לי, ואני רוצה שתהי מאושרת בין אם זה איתי או עם מישו אחר."
"אדם, תקשיב." היא אמרה, "אני הייתי מאושרת איתך, אבל הרסת את זה."
"אני יודע, ואני מצטער."
"תן לי להמשיך." היא ביקשה, "אתה הרסת את זה. אמרת שאתה אוהב אותי ועשית עיניים לג'ינה. פגעת בי מאוד."
"אני יודע, אן, אני מצטער. מאוד."
"אבל זה שתתנצל לא יעזור." אנג'י המשיכה, "זה היית אתה בהתחלה, ואז ברונו."
"מה ברונו עשה לך?" כעס אדם, "אני אהרוג אותו. מה-הוא-עשה??"
"אדם, תירגע. הוא לא עשה כלום." מיהרה להרגיעו, "אתה באמת לא יודע למה נפרדנו?"
"לא."
"טוב, הוא התנשק עם קייטי." היא אמרה.
"הוא, שניה, מה?!" אמר בשוק, "התנשק עם קייטי?!"
"כן." אישרה, "לכן נפרדנו. זה התחיל בך עם ג'ינה ונגמר עם ברונו וקייטי. אני די נפגעתי מבנים מספיק."
"בסדר, הבנתי." אמדם אדם, "את צודקת."
"ואני חושבת שאחרי הבילוי הזה נוכל להיות ידידים, נכון?"
"אני לא יודע, אנג'י." אמר, "אני אוהבת ולהיות ידיד שלך יהיה לי קצת קשה. את לא חושבת?"
"אז מה אתה מציע שנעשה?"ש אלה
"זה תלוי בך." אמר אדם, "את רוצה שנהיה ידידים?, בסדר. אבל זה יהיה קשה."
"אתה תסתדר. אני מכירה אותך." חייכה, "אתה אוהב אתגרים."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עד כאן.
הודעות:
1. אני שולחת ספוילרים למנוים.
2. חובה להגיב לפחות 25 תגובות!!!!!!!
3. הייתי בקניון(קניון השרון, בנתניה) ויש שם דוכן של כל מיני כפתורים, צמידים, וכ'ו ש "פריקים"(אני יודעת  יש כאלה שלא אוהבים שמתייגים אותם[ ואני חלק מהם] אבל רק כדי שתבינו מה זה...אז קיצר, יש שם דברים של טוקיו):

עוד פרק אחד ואחרון!!!!!!!!!!!!