סיפורים שלא נשכחים

"איך אתה מרגיש?"שאלו ג'ניפר ואנג'י את טום ליום השלישי שלו בבית-החולים.
"נחמד."אמר טום, "אך אם האחות שמטפלת בי תמשיך אני ארגיש מצוין."
"לא חשבנו אחרת.."הן צחקו
"שמעתי שביל וזואי רבו."אמר טום
"כן.. בתכל'ס בגללך."אמרה אנג'י, "אבל הם בסדר."
"ומה לילי לא פה?, כבר יומיים שאני בהכרה והיא לא באה. וגם שלא הייתי בהכרה היא לא הייתה פה. למה?"הוא שאל, אנג'י וג'ניפר הביטו אחת בשניה.
"היא כתבה לך מכתב."אמרה ג'ניפר, מגשיה לו מעטפה.
"מכתב?"טום לא הבין, "למה?, היא עוזבת?"
"תקרא ותבין."הן אמרו ויצאו, משאירות אותו לקרוא.
'טום...
איזה מוזר זה לכתוב לך ולא לראות אותך, הא?
אתה בטח שואל למה לא באתי, הרי אני אשמה.
אני אשמה בזה שאני מקנאה, בזה שאני חייבת לעשות דווקא.
אז התשובה די קלה, נראה לי. אני מפחדת. אני מפחדת לראות אותך ולדעת שאתה במצבך בגללי.
לדעת שאתה שוכב בבית החולים רק בגלל שרציתי לגרום לך לקנא.
אבל למה?, למה עשית את זה?, למה היית חייב להתערב?
הרי אנחנו לא ביחד.נכון?
האם הרגשת דבר מוזר בגוף שצועק לך להרוג ולקרוע את זה שאיתי?
בעצם, למה שתרגיש את זה?, אנחנו לא ביחד.
אבל אני אגיד לך מה אני הרגשתי כשראיתי אותך יוצא מהשירותים והנערה יוצאת אחריך, מסדרת את החולצה לה.
רציתי להרוג אותה ואותך ביחד. רציתי לגרום לה רק סבל. רציתי למות....
מה אני הייתי צריכה לחשוב?, אז בגלל שאני כ"כ דפוקה ולא חושבת נישקתי אותו.
אבל מה הייתי אמורה לעשות?, לתת לזה ימשך?.
אתה אומר שאתה אוהב אותי ואתה שלי, ואז באה איזו נערה מהממת שמועקת עלי 'מה עשית לטומי שלי?!'
זה לא מה אני עשיתי לך, זה מה עשית לי.
למה אני בוכה כל פעם שאני רואה בת אחרת יוצאת מביתך?למה אני בוכה כשאתה הולך?
למה אני אוהבת אותך כ"כ?, מה עשית לי שאני מסמיקה כשאני רואה את שמך?, פרפרים בבטן כשאני מדברת איתך, מה עשית לי שגרם לי להתאהב בך?....
אתה יודע מה הכי גרוע?, זה שאני אוהבת אותך יותר ממה שאהבתי את ג'ונס, או שנדלקתי על טומאס.
אני אוהבת אותך למרות הכל. למרות ההתערבות שלך עם קריסטי. למרות זה שברחת. אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. אבל אתה לא. לפחות לא אותי.כנראה שאני לא מספיק מושלמת כמו שאומרים כדי שתאהב אותי.
כנראה שאנחנו לא צריכים להיות ביחד.
אני אמשיך לחפש מישו בשבילי.
אני אנסה להתגבר על הכאב ולהתאהב במישו שלא אתה.
תעשה אותו הדבר.
לילי. =] '
טום סיים לקרוא. הוא מחה דמעה אחת מעיניו. הוא נשם עמוק. עיניו התעכבו שוב ושוב על מילותיה של לילי' כנראה שאנחנו לא צריכים להיות ביחד...'
הוא לקח את פלאפונו שהיה על השידה, ליד זרי פרחים ומכתבים ממעריצות, וכתב הודעה.
הוא הניח את הפלאפון על השידה בחזרה, וחיכה.

'בואי לחדר שלי שבבית-החולים מיד. אם לא אני אתאבד.' לילי קיבלה הודעה ממס' הפלאפון של טום. בהתחלה חשבה שזו בדיחה אבל אז נזכרה שטום לפני 3 שנים איים להתאבד, היא נבהלה ומיהרה ללכת אליו.
"חיכיתי לך."אמר טום
"מה רצית?"היא שאלה. מופתעת מזה שפינה לה מקום לצידו, אך היא התיישבה על הכיסא ליד מיטתו.
"את מוכנה להסביר לי מזה?"הוא שאל והצביע על המכתב.
"אתה לא יודע לקרוא?"עקצה. כאב לו, כאב לו שהיא חושבת שהוא לא אוהב אותה. כאב לו שהיא קרירה אליו, אדישה. כאב לו.
"אני לא יודע לקרוא."הוא אמר, "את מוכנה להקריא לי את השורה החמישית מהסוף?"
לילי ספרה שורות והתחילה לקרוא אבל אז ראתה מה השורה, 'כנראה שאנחנו לא צריכים להיות ביחד'.
"קדימה, תקראי לי."ביקש טום. לילי הביטה בו והוא ראה דמעות בעיניה.
"כנראה ש..שאנחנו... לא...צריכים.... ל-להיות.. ב-ביחדדד..."לחשה בשקט ובגמגום.
"מה?"שאל טום, כאילו לא שמע, "כנראה שאנחנו מה?"
"שאנחנו לא צר- די!"היא צעקה, "מה אתה רוצה?, הא?"
"אני רוצה שתגידי לי שזה באמת נגמר! שאני לא אוהב אותך, למרות שאני כן, שאת רוצה שהכל יגמר!, קדימה, תגידי את זה!"אמר בתקיפות.
"ז-זה נגמר.."היא אמרה בשקט גמור
"את יודעת מה נגמר?"שאל טום וענה, "נגמר הקטע של 'אי שפאר להיות ביחד' כי אנחנו כן!, אני אוהב אותך!
לילי, תביני כבר!, אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר, אוהב אותך עד טירוף."
"ובגלל זה אתה עם כל דבר שזז?"היא שאלה, "אתה חושב שאני לא יודעת?, קראתי עליך, טום!, מאז שעזבתם.
3 שנים של סבל בלתי יאמן!, 3 שנים שאני מנסה לדחוק את הכאב בלב שלי ע"י בנים! 3 שנים שאני קוראת עליך כל דבר!, גם אם זה הדבר הכי כואב שיכול להיות, אני קראתי. ואתה יודע מה? אתה מנייאק!, זה מה שאתה!, מנצל את זה שאתה מפורסם כדי לשכב עם כל בת שבעולם, חושב שכולן יפלו לרגליך."
"אני אמשיך ככה עד שאני אשיג אותך."אמר טום, "כי אני רוצה אותך."
"מאוחר מידי."
"אני אוהב אותך."הוא בשלו, "ואם את לא מאמינה לי אני אעשה הכל, אבל הכל(!) כדי שתאמיני."
"למה אני לא מאמינה לך?"שאלה עצמה בקול
"אני אוהב אותך."אמר טום
"שקרן."
"אני אוהב אותך."
"שקרן."
"אני אוהב אותך."
"שקרן."
"אני אוהב אותך."
"שקרן."לילי הרימה את קולה
"אני אוהב אותך."
"שקרן!"
"אני אוהב אותך!"הוא צעק והתעצבן, "למה את לא מבינה אותי!?, כל החיים שלי לא אמרתי את זה לאפחת!, לאפחת חוץ ממך!, את לא מבינה ששינית אותי?, אני כבר לא אותו אחד שהייתי. והקטע עם הנערה זה רק כדי להתגבר על זה שאתה היית עם הבנאדם האידיוט ההוא. קינאתי, כן!, אני, טום קאוליץ, מקנא לך!, כולנו בני-אדם ולכלום יש בעיות. הבעיה שלי זו הקנאה, ושלך זו שאת הלא מוכנה לקלוט ש-א-נ-י א-ו-ה-ב א-ו-ת-ך!"
"טום.."היא לחשה...
"אבל עזבי."אמר טום, "אני אוהב אותך, ואת יודעת שאת זה. אבל זה שאת עיוורת כדי לראות ולקלוט את זה, זה משו אחר. אולי את צודקת. כנראה שאנחנו לא צריכים להיות ביחד."
"לא.."היא הנידה בראשה. לא מוכנה לעכל את זה שטום אומר בדיוק את מה שהיא חששה ממנו.
"אני אעשה כמוך, לילי. אני אמשיך לחפש. למרות שאין מישי שהיא מספיק מושלמת כדי שהיא תתקרב לרבע ממה שאת."אמר טום
"לא..."
הדלת נפתחה ושם עמדה אנג'ל, היא הביטה בשנאה בלילי הבוכה ובמבט אוהב בטום.
"היי, טומי."חייכה אליו ונישקה ללחיו, מוודאת שלילי מביטה בהם.
"אני אלך."לילי קמה מהכיסא, מנגבת את עיניה, "תרגיש טוב, טום."
"תודה."אמר טום ואז, לפני שלילי הלכה, אמר, "לילי, אני אפעם לא שיקרתי לך."היא הסתכלה עליו והלכה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אוקייי...
אז כמה הודעות:
1.אני שולחת למנויים ספולרים או קטעים שלמים...
2.אני מבקשת הרבה תגובות!!!!!!!!
3.דמויות חדשות:
אנג'ל-

 אנג'ל- חברת ילדות של ביל וטום. מאוהבת בטום.תעשה הכל כדי להשיג את מה שהיא רוצה.דוגמנית מצליחה.שונאת את לילי.
חובה להגיבבבבבבבבבב!!!
ותעשו מנויים=]