סיפורים שלא נשכחים

"אל תדאג...אמא תפצה אותך, אוקי?"טום עמד בשוק.
הוא שמע את לילי מנתקת את הטלפון ועושה צעדים אל מחוץ לבית..
הוא במהירות חיפש מקום להתחבא בו.הוא הסתכל למעלה וראה את הגג.בדרך נס הצליח לעלות עליו לפני שלילי יצאה החוצה והיא לא שמעה אותו..
הוא לא נשם עד שראה אותה מתרחקת.ואז הוא לקח את המפתח שהבנות מחביאות מתחת לשטיח ונכנס אל הבית.עושה חיוג חוזר.
"פנימייה על שם______,שלום, מדברת הולי."נשמע קול נשי
"שלום, מדבר טום קאוליץ, האם לילי ברנר התקשרה למס' הזה לפני כמה דקות?"הוא שאל
"כן."אמרה האישה, "מי זה?"
"עם מי היא דיברה?"
"מי זה?"
"אני החבר שלה."שיקר, בערך.,"את יכולה בבקשה לומר לי עם מי היא דיברה?"
"היא דיברה עם וינס."אמרה הולי
"עם וינס?"חזר טום
"כן, עם הבן שלה."אמרה הולי וליבו של טום נשבר.
"ב-בן כמה ה-הוא?"הצליח לגמגם
"בערך בן שנתיים וחצי עוד מעט שלוש."היא ענתה
"תודה רבה לך, אין לך מושג כמה עזרת לי, ואני עוד מעט שולח צ'ק אליכם."אמר וניתק.
אז לילי שיקרה לו.
אז ביל צדק.
ביל תמיד צודק.
איך יכול להיות שהיא שיקרה לו ככה?, בנוגע לבן שלה, לבן שלו, לבן שלהם.
לילי לא עד כדי כך רעה.לא?
לא יכול להיות שהיא נסעה לגרמניה והשאירה את הילד שלהם שם.בפנימייה, שהשד יודע מה באמת הולך לשם.
הוא חייב ללכת לשם.
הוא חייב לראות את הילד שלו.
הוא חשב כ"כ הרבה שלא שם לב שהוא יושב על הכורסא שליד הטלפון ושהדלת נפתחה.
שלילי עמדה בה.
"טום?!,מה אתה עושה פה?!"היא שאלה בקול כועס
אך טום המשיך לשתוק.הוא הביט בה במבט מבולבל,כועס,שונה.
"טום?!"היא המשיכה
אך הוא עדין שותק.
לא יכול להיות שהיא עשתה לו את זה....
"...למה אתה נכנס בלי רשות?!.."
לא...לילי לא יכולה לעשות דבר כזה....
"טום!!!"
זה לא הגיוני..זה לא מתאים ללילי...
"אתה מוכן בבקשה לדבר?!"
"למה שיקרת לי?!"הוא פתאום שבר את שתיקתו
"מה?"
"את שיקרת לי!"הוא אמר בכעס, "את לא הפלת את הילד שלי!,הוא חי!"
"מה?"היא לא האמינה.היא כבר 3 שנים מסתירה את זה...אין מצב שעכשיו הסוד יתגלה.
"אני לא מאמין עליך, לילי.מכל האנשים בעולם ממך לא הייתי מצפה לשקר לי ככה.סבלתי מספיק ממך."
"טום.."
"אל תגידי לי 'טום..',בקול חף מפשע.את שיקרת את השקר הכי נורא שיכול להיות..!"
"אבל..."
"בלי אבל!!!"צעק עליה בכול גרונו,"את שיקרת לי!!!,אני בחיים לא שיקרתי לך,בחיים שלי!"
"אה, לא?,לא שיקרת לי?!"היא צחקה צחוק מריר
"לא!"אמר טום, "כשאמרתי שאני אוהב אותך זה לא היה שקר, כשאמרתי שאני מתגעגע זה לא היה שקר, שומדבר לא היה שקר!,אבל את שיקרת לי,לילי,שיקרת לי!"
"אני..."
"את כלבה."אמר טום בסינון,"את בדיוק כמו כולן.את לא שונה מהן בשיט.כולכן חושבות שאתן משהו מיוחד...הדבר היחיד שמשתף אותנו זה הילד שלנו, וזהו.אני איתך סיימתי."
"טום.."
"אל תקראי לי 'טום'!"צרח,"אני לא יכול לתאר כמה אני שונא אותך עכשיו!אני התאהבתי בך כי חשבתי שאת שונה.שיש לך לב.שלא תשחקי בי כמו כולן.אבל את שיקרת לי בנוגע לילד שלי!הוא חלק ממני,הוא שלי!"
היא שתקה....
"את חשבת על זה?,את חשבת מה יקרה אם אני אגלה את זה?,אני לא מאמין שלא סיפרת לי מההתחלה!,את שיחקת בחיים של ילד!,את שיקרת לי ושיקרת לו.אני לא מבין איך, לילי..בחיי שאני לא מבין איך.."
"אתה צריך להבין אותי.."היא בכתה בשקט ואמרה בקול מתחנן,"אתה עזבת אותי, אני הייתי בת 16, בת 16 שלא מבינה כלום מהחיים שלה, שהתאהבה בבן אדם שהיה אסור לה להתאהב בו.בת 16 פגועה, עם ילד שמיום ליום רק גודל בבטן שלי ובסוף יהיה הבן שלי.אני רציתי לדבר איתך, נשבעת לך בוינס שרציתי, אבל לא הצלחתי...התקשרתי אליך ואתה לעולם לא ענית.ובשלב מסויים לא רציתי שתדע עליו. לא רציתי שהוא ידע עליך.לא רציתי שהוא ידע שאבא שלו אחד ששוכב עם כולן, שהוא חסר רגשות..לא רציתי...."
"אני חסר רגשות?אני חסר רגשות?!מי האחת שהחליטה לשקר לי ולא לספר לי על הילד שלי?,אני בחיים לא חשבתי על לשקר לך בנוגע לחיים של מישהו."אמר טום,
"טום..."היא כ"כ רצתה שהוא יפסיק לצעוק עליה.היא כ"כ רצתה שהוא יגיד שהוא מצטער שהוא עזב.
היא רצתה שהוא יהיה כמו שהיא חולמת עליו בחלומות.
"אני לא יכול יותר,לילי."הוא נשבר..בפעם הראשונה בחייו הוא נשבר,"פשוט לא יכול יותר.."
"טום,אני מצטערת, אין עוד משהו לומר."
"יש לך.תגידי לי את זה."הוא הביט לה בעיניים,"תגידי את זה."
היא פתחה את הפה אך המילים נתקעו לה.
"תגידי את זה."ביקש שוב,"תגידי!!!"
"אני......"גמגמה
"תגידי את זה כבר, לילי!"הוא צעק
"אני לא יכולה.."אמרה בשקט גמור,"אני לא יכולה."
"שקרנית."קרא לה,"שקרנית.שקרנית.שקרנית.שקרנית.שקרנית.שקרנית.שקרנית.שקרנית.ושקרנית."
"די..."היא התחננה
"ש-ק-ר-נ-י-ת!"צרח עליה שוב,"אני לא מבין איך התאהבתי בך בכלל!"
היא בכתה כמו שמעולם לא בכתה.
היא לא בכתה ככה אפילו כשטום עזב אותה.
אפילו כשחגגו לוינס יום הולדת היא לא בכתה ככה.
"את מוכנה כבר להגיד את זה?!"
"אני אוהבת אותך."לחשה והוא נרגע במקצת.
"תגידי את זה שוב."הוא ביקש
"מי אתה חושב שאני?,אני לא השפחה שלך!,אתה לא תגיד לי מה לעשות ומה להגיד!"היא צעקה עליו,"מי אתה חושב שאני?!"
"את האישה שלי!!!"הוא גם צרח וקלט מה הוא אמר.
זהו, עכשיו הוא לא שומר דבר בלב,"כן,שמעת אותי, את האישה שלי!את האמא של הילד שלי, את זו שאני אוהב כבר יותר מפאקינג 3 שנים.זה מי שאת!"
"אבל.."
"פשוט תשכחי מזה, לילי..."הוא הצטער והלך.לא שוכח לסגור את הדלת בדרמטיות.
לילי צנחה על הספה.
כמה זמן היא עוד תצטרך לסבול מזה?
מתי היא כבר תבין שאסור לשקר..
תחילה היא לא סיפרה על האונס של טומאס,אילו הייתה מספרת לטום על כך בהתחלה, הם לא היו רבים.
אח"כ שהיא לא אוהבת אותו,שהיא לא מוכנה לסלוח לו..
ואז עוד כמה שקרים שהיו נראים לה בהתחלה כלבנים, שעם הזמן צברו לכלוך והתאפרו מיום ליום עד שהפכו לכתם ענק ושחור..
וינס....
אילו היה מבין מה קורה עכשיו לאמא שלו..
אילו היה מבין שאביו ואמו לא יחזרו להיות ביחד כמו שהוא ציפה..
כמו שהיא ציפתה...
היא כ"כ רצתה לתפוס את טום ולנשק אותו ולנסות להסביר לו שהיא מצטערת.
מצטערת שאי אפשר כבר לתאר את זה...
היא תפסה את רגליה והלכה לכיוון ביתו של טום.
לא אומרת שלום לביל המופתע,מדלגת מעליו ונכנסת הישר לחדרו של טום.
"לא יכול להיות שהיא עשתה לי את זה..."שמעה את קולו של טום מהמקלחת,"זה פשוט לא ניתן לקליטה..."
היא נשמה עמוק ונצמדה לקיר.
"לילי..."הוא אמר את שמה, ולשניה היא חשבה שהוא יודע שהיא שם אבל היא שמעה אותו מדבר,"אהובתי,למה?,למה לא סיפרת לי מההתחלה?,הכול היה יכול להיות אחרת..היינו יכולים לגדל את וינס ביחד,היינו יכולים להיות משפחה נורמלית..."
דמעה נשרה מעיניה...
"תסלחי לי, אהובתי,תסלחי לי..."הוא לחש ואז היה שקט והיא יכולה להישבע ששמעה את טום רוצה לצעוק אך הוא מתאפק.
היא פתחה את הדלת, מגלה את טום צמוד לקיר כשידו מדממת.
היא צרחה.
"טום!!"מיהרה לנסות לעצור אותו.
"די,לילי...תני לי למות.."הוא בכה מולה
"אני לא אתן לך למות,טום.בחיים לא."אמרה
"מה קרה?"ביל נכנס לחדר וראה את אחיו וצרח.
"תזמין אמבולנס!"צעקה עליו לילי
"אההההההההה!"ביל המשיך לצרוח,לא מעכל את מראה עיניו
"תזמין כבר אמבולנס!"ניסתה להעיר אותו, וכשראתה שזה לא הולך נתנה לביל כאפה.
"מה?אה?"
"תזמין כבר אמבולנס!"צרחה עליו בשנית
"אה,כן,.."מלמל ביל,עדין מתקשה להבין את המראה.
"טום,אתה לא עוזב אותי.."אמרה לילי,מנסה,איכשהו,לעצור את הדימום.
"די כבר,לילי,שנינו סבלנו מספיק.כל מה שצריך לעשות זה לשחרר....."
"אתה לא עוזב אותי,אתה שומע?!"היא הרימה את קולה כשהוא התחיל לעצום עיניו
טום פתח את פיו אך הקול לא יצא ממנו.
"......"
"אני לא אתן לך למות,הבנת?!אתה מת אני מתה אחריך,אנחנו נשבענו שנהיה ביחד תמיד.לנצח.אתה לא עוזב אותי...לא עכשיו,טום...."
"האמבולנס בא עוד כמה דקות.."הודיע ביל ואז שראה שאחיו עדין על הרצפה ושלולית דם סביבו,ואת לילי בוכה על חזהו של טום, הוא שוב צרח.
"טום,טום,טום,טום,טום,טום,טום,טום..אתה לא עוזב אותי,אני עוד לא התחתנתי,ואתה עדין לא דוד,ואתה הבטחת שתשמור עלי,אני לא מסכים לך למות,טום,אתה שומע?!אני לא מסכים לך!"אמר ביל בלחץ ובבכי
הכל נראה כמו מתוך סרט...
טום הכוכב הראשי אשר אהובתו לא רוצה אותו יותר..
לילי היא השחקנית הראשית שמתוודה על אהבתה אל השחקן שניה לפני שהוא מת..
וביל הוא השחקן המשנה שבלעדיו אי אפשר להמשיך..
"טום,אתה לא עוזב אותי...ברור?,אני לא מסכימה לך..."לחשה לילי
"......"
האמבולנס הגיע אחרי כמה דקות.
הוא פינה את טום שמרגע לרגע איבד יותר ויותר דם והחוויר.
ללילי ולביל הרופאים נתנו כדורי הרגעה נגד טראומות.
לילי לא עזבה את טום לשניה.
ליבה ומוחה עדין לא הבינו מה מתרחש.
'לא יכול להיות שטומי שלי מת....לא יכול להיות שהוא ניסה למות...לא יכול להיות.... '
גם ביל עדין לא עיכל את זה.
'ה-הוא..ו-ואני....הוא נשבע...הבטיח...אסור לו.....אני לא...והוא לא..... '
לאחר פרק זמן ארוך שבשבילם נראה כמו נצח הרופא יצא החוצה.
מפניו לא היה ניתן לקלוט שום דבר חיובי....