סיפורים שלא נשכחים

הנה עוד פרק,מצטערת על האיחור... מקווה שתהנו יובלי.

"כשהבאתם אותי מצבו היה גרוע...ממש על סף מוות.."אמר הרופא
'טום לא מת,טום לא מת, טום לא מת, טום לא מת,'שיננה לילי בראשה,מזיזה את ראשה לכל הצדדים
"והוא איבד המון דם...."המשיך הרופא
'טום לא מת,טום לא מת,טום לא מת,'גם ביל שינן זאת
"ואנחנו עשינו הכל בכדי להציל אותו...."
'טום לא מת...טום לא מת...'
"אנחנו מצטערים....."אמר הרופא,"אין לנו מה לעשות בנידון,הוא מ-"
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!"צרחה לילי,"אל תגיד את זה.הוא לא מת,הוא לא מת.."
"אנחנו מצטערים."הרופא השפיל ראשו.
"איפה הוא?"שאלה לילי,"איפה הוא?"
"מובילים אותו לחדר המת-"
לילי רצה אל חדרו של טום.שניה לפני שהרופאים כיסו את פניו בסדין.
"טום,אסור לך למות לי,אתה שומע?,אני אעשה הכל,אני אתחתן איתך,אהיה איתך לתמיד,אסור לך לעזוב אותי...אתה שומע?,אתה לא מת לי עכשיו...תתעורר כבר,לעזאזל!"
"סליחה,אין כבר מה לעשות.הלב שלו הפסיק לפעול.."אמרה האחות
"הלב של טום יפסיק לפעול רק אחרי שגם שלי יפסיק,הבנת?!"לילי נראתה כמשוגעת,"והלב שלי פועם,ובכך גם של טום. אהובי,בבקשה תפקח את העיניים היפות שלך!"
היא נישקה את שפתיו הקרות,את עינו הסגורות,את לחיו הקפואות....
מרטיבה את פניו עם דמעותיה.
"טום...בבקשה..אני אמות בלעדיך...."היא לחשה,"אני מצטערת על כל הסבל שגרמתי לך,אני יודעת שאתה לא מת,אפילו שניתקו אותך מהמכשירים,אני מבקשת ממך....אני אמות...."היא חיבקה אותו בכל גופה,לא נותנת לרופאים לעשות את עבודתם.
"אתה זוכר מה הבטחת לי?,שאנחנו נהיה ביחד תמיד?,אני לא מסכימה לך להפר את זה...אני יודעת שהתנהגתי כמו כלבה,כמו קריסטי,כמו השטן,אבל אני אוהבת אותך,טום,בבקשה....."היא הניחה את ראשה על חזהו.
כולם היו יכולים להישבע שהם ראו את בית החזה של טום עולה כלפי מעלה כאילו הוא נשם.
"אני יודעת שאתה שומע אותי,בבקשה..."המשיכה לילי,"אני אהיה איתך,נשבעת לך בוינס..אסור לך למות לי עכשיו,אתה אבא,טום,והילד שלך צריך אותך...אני צריכה אותך..."
"ל..."נאם טום,לילי נישקה אותו.
לא היה אכפת לה שכולם היו מופתעים,
לא היה אכפת לה שחצי מבית החולים חושב שטום מת,
לא היה אכפת לה שעכשיו קרה נס רפואי
דבר אחד היה אכפת לה.
האהוב שלה חי.
טום לא מת.
טום חי!
הרופאים מיד חיברו אותו שוב אל המכשירים ולאחר עוד כמה זמן סדר נשימותיו של טום חזרו להיות סדירות.
ביל לא הבין שום דבר.
הרי עד לפני כמה דקות הרופאים קבעו שטום מ-מת...
לילי רצתה להסביר לא אך לא יכלה,היא הייתה יותר מדי מאושרת בשביל לדבר..
אחת האחיות הסבירה לביל את הנס שהתרחש.
ביל חייך.
אחיו חי.
אחיו התאום,התומך,הרגיש,זה שרק הוא מכיר,חי.
"אני יכול/ה להיכנס אליו?"הם שאלו ביחד את הרופא,שניהם נרגשים
"אפשר רק אחד...."אמר הרופא
"לך,קדימה."אמרה לילי,מחייכת אל עבר ביל
ביל חייכה בחזרה,לחש תודה ונכנס אל חדר אחיו.
"היי,טומי...."לחש ביל בחיוך עצוב,רואה את אחיו שוכב במיטה לבנה שלא גורמת לו להראות יפה.
"בילי...."גם טום לחש,מחייך,"כמה זמן לא קראתי לי ככה....כמה זמן לא קראתי לך ככה..."
"אני שונא אותך,טומי..."חייך ביל,מלטף את פניו החיוורות של תאומו
"אני חושב שאתה לא היחיד.."צחק טום,"אני מצטער...באמת.."
"אני מתאר לעצמי,"אמר ביל
"אתה סולח לי?"שאל טום
"על מה?,"שאל ביל,"על זה שאתה קוץ בתחת?,על זה שאתה לפעמים ממש בלתי נסבל?,על זה שאתה חסר אחראיות וממש לא בוגר?,על זה שאתה אחי?,על מה?"
"על הכל.."חייך טום,"אוך,אתה לא יודע כמה אני אוהב אותך,ביל."
"תאמין לי שאני יודע.."אמר ביל,
"תחבק אותי?"שאל טום כמו ילד קטן
"ברור.."חייך ביל וחיבק את אחיו התאום.
"התגעגעתי אליך,ביל."
"גם אני אליך."אמר ביל,"ואתה צריך להבטיח לי שאתה לא עושה את זה שוב."
"נשבע לך בחברות שיש בנינו שאני לא אעשה זאת שוב."
"אני אלך לקרוא ללילי."חייך ביל,הוא נשק לטום על המצח כמו שטום היה נוהג לעשות לו כשהיו בני 12.
ביל יצא מהחדר,מגלה את לילי יושבת על הכסא,כוססת ציפורניה,מקפיצה את רגליה בלחץ.
"נו?,מה איתו?הוא בסדר?"מיהרה לשאול
"הוא מחכה לך."
היא חייכה אליו,שוב,והלכה אל החדר בו טום נמצא.
"היי."אמרה בשקט,משפילה את ראשה.
"שלא תחשבי לרגע שלא שמעתי מה שאמרת לי."אמר טום והיא רצה אליו ולחבק אותו,"את חייבת להיות איתי."
"אני יודעת."היא חייכה ונישקה אותו.
"אני מצטער על כך שצעקתי עליך,פשוט-"
"שששש....."השתיקה אותו עם האצבע,"אני אוהבת אותך,טום,ואני לא מתכוונת לתת לשום דבר להרוס את זה."
"אני מבטיחה לי?"
"מבטיחה."
"אני אוהב אותך,ליליאן."קרא ברשמיות,"ועכשיו את צריכה להישבע לי."
"כן,כל מה שתגיד,הכל."
"הכל?"שאל טום בחיוך כשגבותיו מורמות בחיוך ממזרי.
"כן,הכל."הסכימה לילי,"אני אוהבת אותך ומוכנה לעשות בשבילך הכל."
"תשבעי לי שאין לך יותר שקרים.שאנחנו הכי כנים שיש בעולם."
"זה כולל גם את זה, נגיד, שאתה הולך למסיבה ואני לא אוהבת את הכובע שאתה הכי אוהב?"
"כן,כולל הכול."אמר טום,"והיי,מה יש לך נגד הכובע שלי?"
"מה יש לך נגד זה שאני לובשת חצאיות ומכנסיים קצרים?"היא שאלה בחזרה בחיוך.
"את האישה שלי,ואני רוצה שרק אני אראה אותך."הוא אמר,"אז את נשבעת לי?"
"נשבעת לך."אמרה לילי ונישקה אותו,שוב.

"אני לא מאמינה שהוא ניסה להתאבד!"אמרה ג'ניפר,"אני כ"כ הולכת להרוג אותו!!!"
"ג'ניפר,תירגעי,"תצחק ברונו למראה ג'ניפר ההולכת הלוך ושוב בסלון
"מה הוא חשב לעצמו,הא?"המשיכה ג'ניפר,"הבן האדם פאקינג כמעט ועבר עולם!"
"אבל הוא חי כבר 3 ימים."
"לא אם אני אניח את ידי עליו,ג'וני."אמרה ג'ניפר,"אני אתפוס אותו מהחולצות הגדולות שלו,אדביק אותו לקיר,ואז בום!!!,אני אתן לו מכה כזאת חזקה שהוא יתחנן למות!"
"אני איתך,אחותי!"אמרה אנג'י,"הוא לא יודע לאן הוא הכניס את עצמו.לי הוא מנסה להתאבד?לי?"
"אני אומרת שאנחנו צריכות להרוג אותו."אמרה זואי,"נתפוס אותו חזק ו-"
"וניתן לו כאפה כזה חזק שהוא ישכח את השם שלו."שמו קול
"אל תתערב!"הן צעקו וחזרו לתכנן,הן הביטו בקול.
"טום!!"הן קפצו עליו
"אהמ,אהמ."השתעלה לילי
"לילי!!"הן קפצו גם עליה וצחקו.
"מה חשבת לעצמך?","אתה יודע כמה דאגנו?","נראה לך שזה יעבור בשתיקה?","אתה הולך למות,"
"התגעגעתי אליכן."אמר טום ושוב חיבק אותן.
"גם אנחנו אליך,אידיוט קטן."הן אמרו
"אחים שלי!"אמר טום וחיבק גם את ג'וני וברונו,
"אני באמת ארביץ לך בפעם הבאה."אמר ג'וני
"ואני איתו."אמר ברונו
"טוב,עכשיו תסלחו לי,אבל אני צריך ללכת עם החברה היפה שלי ולשבת בחדר ולתת לה דו"ח על כל השנים שבהם אנחנו מכירים,ולראות אם יש משהו ושלא סיפרתי לה.אוהב אתכם."
"ביי."הם אמרו וחייכו.
הם הגיעו אל חדרו של טום.
הוא ישר קפץ ונפל על מיטתו,מושך אחריו את לילי המחייכת.
"אני לא מתכוון לתת לך ללכת לי יותר,ברור?"הוא אמר, מכסה אותה בנשיקות.
"שאני אלך לך?"צחקה לילי,"אתה זה שלפני כמה דקות כמעט והיית בעולם הבא,אילו לא הייתי שם...."
"אז מה?,באמת הצלת אותי?"חייך טום,
"כן..."היא שמה את ראשה לצידו,"זה היה בחורף,חום אימים."
הוא צחק,"עכשיו באמת,את באמת אוהבת אותי?"
"איזו מן שאלה זאת?"אמרה לילי,טום סובב את מבטה אליו.
"קשה לך לומר לי 'אני אוהבת אותך'?,הא?"
"אני אוהבת אותך.אני אוהבת אותך.אני אוהבת אותך."אמרה וחזרה על זה שוב ושוב,"מרוצה?"
"קצת."אמר טום בחיוך עקום
"טוב,הלוואי והחבר שלי לא היה שונא אותי..."מלמלה לעצמה בקול
"אני לא שונא אותך."הוא אמר
"קשה לך לומר לי 'אני אוהב אותך'?הא,טום?"
"אני אוהב אותך."אמר טום
"כמה?"
"אמ..."חשב,"את יודעת שאין לאהבה שלי גבול,נכון?"
"כן..."היא חייכה לעצמה,"טום,אפשר לשאול אותך שאלה?"
"כן,דברי."
"כשאני ואתה נפגשנו לראשונה,בבצפר."אמרה לילי,"איך ידעת שאתה אוהב אותי?"
"לא ידעתי."אמר טום, ומיהר והוסיף לפני שלילי תרצח אותו,"הרגשתי,אבל לא ידעתי איך להסביר את זה.כי.....בחיים לא הרגשתי ככה כלפי אף אחת,את היית הראשונה שיכלתי לומר לה 'אני אוהב אותך',ובאמת."
"ומתי הבנת שזו אהבה?"
"כשאנחנו נשבענו דרך הכוכבים."אמר טום,"חשבתי לעצמי;אין מצב שאני עם מישי כ"כ הרבה זמן בלי לפתח רגש מסויים."
היא שתקה,וגם הוא שתק.
"לילי?"אמר לפתע
"אה?"
"אני יכול לשאול אותך גם שאלה?"
"כן."
"למה...למה כשנפגשנו שוב לא רצית שנהיה ביחד?ז'תומרת היינו סטוץ',אבל..."
"כי רציתי שתבין איך הרגשתי.רצתי שתדע מה ההרגשה להיות עם מישהו שאתה אוהב אך לא להיות איתו לגמרי."אמרה לילי,"וגם כעסתי עליך כ"כ שלא רציתי לסלוח לך."
"אבל סלחת.."
"כי לא יכולתי יותר."אמרה לילי,"לא יכולתי יותר לראות אותך בלי לנשק אותך,"
"אז למה אחרי שקרה מה שקרה עם אנג'ל עדין לא רצית אותי?"המשיך לשאול
"כי פחדתי להיפגע,שוב."אמרה בשקט,"אבל אם הזמן הבנתי שאם אני לא איתך אני עוד יותר פגועה..."
"אני אוהב אותך."אמר טום ונישק אותה.
"טום,אני מצטערת..."אמרה לילי והתנתקה ממנו.
"אני לא אוהב את הדיבור הזה..."מלמל בפחד
"אני מצטערת על זה שלא סיפרתי לך על וינס."היא אמרה והוא נשם לרווחה,"רציתי,בחיי שרציתי,אבל ידעתי שאולי לא תרצה אותו."
"אני רוצה שנלך אליו.אפשר?"הוא שאל,מתחמק מהמשפט שהיא אמרה
"בטח שאפשר."אמרה לילי
"ואני גם מצטער."אמר טום,"מצטער על הכל,על זה שעזבתי אותך,שניתקתי קשר,שהיית צריכה לסבול את הבחילות האלו לבד,שלא הייתי שם כשהיית צריכה אותי,שלא הייתי איתך מההתחלה.מצטער על הכל."
היא חייכה והוא לא היה יכול להישאר אדיש ונישק אותה.