סיפורים שלא נשכחים

היי, אנשנושים...
אני מזה מזה מזה מצטערת שאני לא עדכנתי שנים!!!!!!!
פשוט סבתא נפטרה, וההורים שלי ניתקו לי את האינטרנט, ולא היה לי זמן בגרוש....
אני עכשיו אעלה פרק אבל אני לא מודיעה על זה כי אין לי זמן בשיט...
מקווה שאתם עדין קוראים שלי=]

פרקים קודמים:
לילי וטום חוזרים אחרי שטום מתוודה ללילי שהוא יותר לא ישקר לה.

הפרק:

"שניה, קיבלתי הודעה."אמרה לילי. הן היו על מיטתה שבחדרה. מספרות חוויות בזמן שלילי לא הייתה והיא בתמורה מספרת מה הלך עם טום. היא ניגשה אל מחשב הנייד שלה, פתחה את תיבת הדואר וקראה, כשהמחשב על ברכיה, וחברותיה סביב לה.
"לילי, חשבת שזה נגמר?, חשבת שטום יכול להיות שלך?, חשבת שיש לו לב?, טעות!!!. הכל טעות. טום לא יכול להתחייב, אין לו לב."היא קראה.
"וואט דה פאק?!"אמרו חברותיה
"יש קובץ מצורף."אמרה לילי, היא לחצה על הקובץ, חיכתה שהוא ירד ואז פתחה אותו. היא לא האמינה למראה עיניה.
טום וג'ינה, מתנשקים. עולמה חרב עליה.
היא צרחה כמו שמעולם לא עשתה.
איך היא יכלה להיות כ"כ טיפשה? איך היא יכלה להאמין לטום?, איך נתנה לעצמה ליפול ברשתו?, למה היא הקשיבה ללב ולא למוח?
חברותיה חיבקו אותה חזק.היא צרחה עד שחשבה שאיבדה את קולה.
"אני שונאת אותו.."היא לחשה בבכי
"מה קרה?"טום נכנס אל החדר, מביט בבלבול בלילי הבוכה כשחברותיה מחבקות אותה. היא הביטה בו כמו שמעלום לא הביטה בו לפני.
"אנחנו יוצאות.."מלמלו הבנות והן יצאו.
"לילי, מה קרה?"שאל טום והתכוון לחבקה אך זו התרחקה.
"לך ממני."סיננה
"בואי החוצה, אני צריך להראות לך משו."בלי לחכות לתשובה הוא תפס בידה ולקח אותה למרפסת.
"טום, אני צריכה להגיד לך משו."היא אמרה
"רגע, תסתכלי למעלה."הוא הצביע לשמיים, מטוס סילון עבר וכתב 'טום אוהב את לילי' אבל לילי בדיוק אמרה, "אתה התנקשת עם ג'ינה?"החיוך של טום ירד.
"אה...מה?"
היא הביטה בו כלא מאמינה, "הבטחת שלא יהיו עוד שקרים, טום."
"א-אני מצטער..."
"אני לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים שלי."אמרה לילי, שוברת את ליבו, "אני רוצה שתלך מפה, אל תבוא לכאן יותר."היא נכנסה אל החדר וטום אחריה.
"אבל-"
"זה יותר מידי, טום."אמרה לילי, "זה שהתערבת עם קריסטי- סלחתי, זה שעזבתם- סלחתי, זה שהיו לך סטוצ'ים- סלחתי, סלחתי על הכל. אבל על הנשיקה שלך עם ג'ינה בדיוק ביום שהחזרת אותי ואיימת להתאבד, זה הקש ששבר את גב הגמל, זה יותר מידי."
"לא..לא.."לחש טום
"אני חשבתי שהשתנת! אמרת שהשתנת, שלא יהיו יותר שקרים אני האמנתי לך שוב ושוב..אבל העבר רודף אחרי, זה לא יגמר לעולם."היא אמרה
"את עושה טעות.."אמר טום, מנסה להחדיר לה היגיון
"טעות זה שבאתם לבצפר! אם לא הייתם באים הכל היה נורמלי!, אני הייתי אני!, לא הייתי צריכה להאמין לך, לא הייתי צריכה לתת לך להיכנס ללב שלי!, לולא אתה אני הייתי עם ג'ונס!, לולא אתה אני הייתי מאושרת!"היא צעקה עליו. הוא נפגע בצורה הכי קשה שיכולה להיות, "לולא אתה הבן דוד שלי היה בחיים!"את זה היא אמרה בשקט גמור.
"את חושבת שקל לי להיות אני?"הוא גם צעק, "את חושבת שאני רציתי להתאהב?, לי היה סבבה להישאר כמו שאני! אבל את באת ושינית אותי! גרמת לי להבין מה אני עושה! וכשחזרת ראיתי אותך מאושרת במקצת, אני הלכתי ופגשתי את ג'ינה,את חושבת שאני אתנשק איתה?שאני אנשק אותה?? זו הייתה היא שהתנפלה עלי!, אני לא רציתי לגעת במישי שהיא לא את!, ימים על גבי ימים אני הייתי בדיכאון, אפילו לא חלמתי על בנות שהן לא את! וגם בסטוצ'ים!, כולן אבל כולן היו נראות היו נראות מכוערות לצדך, אפילו אנג'ל! האחת שאהבתי עד שפגשתי אותך! את עושה טעות, לילי, ואת יודעת את זה."הוא נשם. את לילי זה לא ריגש
"החוצה, טום. החוצה."היא הצביעה על הדלת
"א-"
"החוצה!"צעקה, טום לא זז
"החוצהההה!"צרחה בכל גרונה והתחילה להכות את טום הכל כוחה. הוא לא מנע ממנה לעשות זאת. היא הכתה אותו באגרופיה הוא לא עצר אותה מלהשאיר לו סימנים.
"אני שונאת אותך."בכתה והמשיכה להכותו בשארית כוחה, "שונאת אותך.."היא התיישבה על הרצפה, גבה צמוד לקיר, ראשה טמון בידיה הנשענות על ברכיה המקופלות. דמעותיה יצאו ללא שליטה.
"אל תבכי, אני רוצה למות כשאת בוכה."אמר טום
"אל תבכי?,אל תבכי, טום?,"היא חזרה אחריו, "אני פאקינג האמנתי לך! ואתה פאקינג התנשקת עם ג'ינה! עם אחת הבנות שאני שונאת! ולא אמרת לי את זה למרות שהבטחת שלא יהיו יותר שקרים. אבל לך תדע איזה עוד תמונות ישלחו לי כדי למעוך את הלב שלי טוטלית."
"לא חשבתי שיש צורך להגיד לך, אנחנו לא היינו ביחד באותו הזמן. אני לא רציתי בכלל לנשק אותה."אמר טום, "היא מנשקת גרוע."הוסיף במטרה להצחיק אך לילי לא צחקה.
"אני רואה שאתה גם מדרג את אלו שהתנשקת איתן. אני מעדיפה שלא לשמוע עליהן, כי אין לי כל הזמן שבעולם והחיים קצרים. אבל רק עוד דבר אחד אני אומר לך: אתה נשכח מהחיים שלי. אני לא מכירה אותך יותר. אתה אוויר."
"אני יכול לתקן את זה איכשהו?"הוא שאל, מנסה לעכל את הבשורה
"תן לי לחיות את חיי.לא אכפת לך עם מי אני יוצאת, מבלה, ולי לא אכפת עם מי אתה יוצא, מבלה, שוכב. לט מי ליב, אנד לט מי לירן."ציטטה משיר של הלקה האהובה עליה.
"אני מקווה שאת שלמה עם עצמך."אמר טום, והוא הלך.היא נשכבה על מיטתה, בוכה מרוב טמטומה.

כבר עבור שבועיים מאז שלילי וטום נפרדו. שבועיים של סבל משני הצדדים.
כל לילה היה אפשר לראות את לילי במרפסת חדרה,עיניה היו אדומות מבכי כה רב,מתחת לעיניה היו שקים המעידים שהיא לא יושנת כלל. היה אפשר לשמוע אותה שרה את השיר טוניט http://www.youtube.com/watch?v=NbFlHd1GP1w
מקס, בן דודה, אמר לה 'כל פעם שתשמעי את השיר הזה תחשבי על האקסים שלך.' הוא כ"כ צדק, כמו תמיד.
לטום היה כואב לראות אותה שרה בכ"כ עצבנות, הוא אהב אותה יותר מכל דבר אחר בחייו. היו פעמים שהוא פשוט רצה לקפוץ מאיזה בניין, להידרס בכביש, לחתוך את ורידיו, הכל רק כדי לעבור למקום אחר ולנסות לשכוח אותה. אך לילי לא יצאה ממחשבותיו.
הוא ניסה לתת את הבסט שלו בחזרות,בהופעות,אך זה כבר לא אותו הדבר. הוא המשיך להראות כלפי חוץ כאילו הכל טוב. ורק מול תאומו הרשה לעצמו להתפרק.היו לילות שבם היו שומעים קולות חלשים מחדרו של טום. ביל לא האמין שאחיו בוכה. כל חייו טום קאוליץ לא בכה. והפעם האחרונה הייתה לפני 3 שנים ביום שאנג'ל אמרה לטום שהיא אוהבת אותו והוא בטעות פלט 'גם אני' ובאותו הזמן הוא היה עם לילי. שוב לילי גורמת לו לבכות.
טום רצה לעשות משהו שינסה להסביר ללילי שהוא אוהב אותה, אבל כל פעם שניסה לעשות דבר מה, ראה מולו את עיניה הבוכות של לילי, והוא נשבר.
הבנות נקרעו באמצע. הן היו בריב עם חבריהם כי לא האמינו שהם לא סיפקו להן על הנשיקה למרות שידעו. אבל אחרי 5 דקות של ריב היה פיוס באורך של יום שלם.
טום ולילי ניסו שלא לפגוש אחת בשני. ואם במקרה וזה קרה הם לא הביטו זה בזו, הדבר היחיד שטום רצה היה שלילי תסלח לו, שהוא יוכל לנשק אותה, להיות איתה, אך סליחה לא הייתה בראשה של לילי.
היא לא יצאה למועדונים עם כולם, לא רצתה לפגוש אף אחד. היא לא תתן לעצמה להתאהב. גם אם זה רק ללילה אחד.
גם טום הפסיק עם בנות ללילה אחד. חבריו לא ראו אפילו שערה של מישי בחדרו. הבת היחידה שטום דיבר איתה היתה ג'ניפר. איתה הוא היה יכול להיות כן. ג'וני לא קינא. הוא ידע שג'ניפר היא כמו אחות בשביל טום. היא וטום היו יכולים לשבת שעות ורק להביט אחד בשני וג'ניפר הייתה מבינה מה טום מנסה לומר ולא מצליח.
גם אנג'י וזואי ניסו לסדר את העניינים בין השניים אך כל הניסיונות עלו בתוהו.
מלבד ג'ניפר הייתה עוד בת שנכנסה לחדרו של טום. היא הייתה אנג'ל. היא בהתחלה ניסתה לנחם את טום, אך זה לא עזר. אח"כ ניסתה לגרום לו לצאת, אך טום בשלו. וכששאלה אותו מה יש לו, תמיד הייתה לו תשובה אחת; לילי.
זה התחיל להימאס על אנג'ל. לילי פה, לילי שם, לילי בכל העולם.
הכל היה טוב ויפה לפני שלילי וטום הכירו. טום היה רק של אנג'ל, אבל לילי הייתה חייבת להרוס.
אנג'ל עשתה מחקר קצר, ובעזרת גופה הצליחה להבין מי שלחה ללילי את התמונה. היא וקריסטי מיד התחברו.
[מי ששואל את עצמו איך קריסטי קשורה; ניקול הלכה לבצפר, פגשה בשירותים את אחות של ג'ינה והן רבו, ניקול פלטה שטום ולילי ביחד, והאחות של ג'ינה סיפרה לג'ינה, שסיפרה לקריסטי ששלחה את התמונה.(ולא, לא כתבתי את זה בפרק כלשהו)]
לאנג'ל ולקריסטי היו כמה דברים משותפים.הגדול והבולט מבניהם היה שלילי גנבה לשתיהן את החבר ושתיהן רצו לגרום סבל רב מאוד ללילי.
היו ימים שלילי לא יצאה מן החדר. חברותיה היו צריכות להביא לה אוכל ולחדרה וזה היה נס אם נגעה בו. כל דבר קטן הזכיר לה את טום. אם הייתה רואה גיטרה בטלוויזיה היתה נזכרת בגיטרות שלו, חולצות גדולות, סייד, כובעים, ראסטות, חיוך, שירים, כל דבר הזכיר לה. היא כ"כ אהבה אותו ובגלל זה לא יכלה לסלוח לו.היא רצתה אבל לא יכלה.
'אין לא יכולה, יש לא רוצה!' היו פעמים שמקס היה בא בחלומותיה ומטיף לה מוסר על מה שהיא עושה. היא תמיד הייתה מתעוררת בבהלה ונזכרת שזה רק חלום שנראה  כל-כך אמיתי.
-שבועיים וחצי לאחר הפרידה-
השעה הייתה 20:43 כשלילי הלכה לטייל ברחוב. כל לילה הייתה מטיילת, מנסה לשכוח הכל. מפלאפונה נשמעו מלילי השיר Tonight.
היא המשיכה ללכת ולקפוא מקור מכיוון שלגופה היה רק סקיני וחולצה נמתחת קצרה.לא היו הרבה אנשים ברחוב. בגן השעשועים נראו זוג מאוהבים.היא חייכה חיוך קטן ועצוב.לאחר חצי שעה שבה היא הולכת,לילי הרגישה שמישהו עוקב אחריה.היא הסתובבה אך הרחוב שומם.עוד כמה צעדים והיא שוב הסתובבה אך הכל כרגיל.היא נשארה עומדת,מביטה אחורה לכמה רגעים,ואז,כשרצתה להסתובב נתקלה באדם גבוה, לבוש שחור,שאת פניו לא ראתה.
לפני שהצליחה לפתוח את פיה, האיש הוציא חתיכת בד והצמיד אותה לפיה. הכל הפך להיות שחור...
היא התעוררה על מזרון שהונח על רצפה מטונפת. מבט קטן סביב הראה לך שהרבה זמן מנקה לא ביקרה שם. כשהיא רצתה לקום גילתה שידיה ורגליה קשורות.היא שמעה צעדים מן הדלת בדיוק כשהצליחה להתיר קשר אחד מתוך רבים בידה. היא מהירה לשים את ידיה מאחורי גבה.
"well.well.well., לילי."מולה עמדה דמות ללא פנים, "איך את מרגישה?"
"מי את?"הקול היה מוכר
"נעלבתי."אמרה הדמות, "את לא זוכרת אותי?"
"אולי במקום להיעלב תראי את פניך?"אמרה לילי, הדמות הורידה את המסכה שהייתה לה.
"את?"לילי לא האמינה, טוב, אולי במקום כלשהו בליבה כן האמינה, "מה את רוצה?"
"הרבה דברים. דבר ראשון- את טומי. דבר שני- את הראש שלך על מגש. דבר שלישי- אני רוצה להביא שלום עולמי."היא אמרה
"מתאים לך להיות דוגמנית. החמצן של הבלונד עלה למוח שאין לך."אמרה לילי
"את לא במצב של לומר מילים לא נכונות,ליליאן."אמרה אנג'ל, "זה יכול לעלות לך בחייך."
"משתגידי."סיננה לילי, "מה את רוצה ממני?"
"אני רוצה שתמותי."
"ומה יצא לך מזה?"
"את מבינה?, טום אוהב אותך, אם כי אני לא מבינה למה ואיך, אבל לא משנה. הוא לא מוכן להיות עם אפחת שהיא לא את. אפילו ללילה. זה דווקא טוב לי, שהקטע של הסטוצ'ים נגמר, אבל הבעיה היא שהוא לא מוכן להיות איתי. כי את עוד כאן."אמרה אנג'ל, "אז אני אהרוג אותך; וטום יהיה איתי."
לילי התחילה לצחוק, "את...חחח....חושבת ש....שהוא יהיה איתך רק כי..חחח...רק כי אני..חהחהחה.. מתה?"לילי החזיקה את רגליה קרוב לבטנה כי בטנה כאבה מצחוק.
"תשתקי."אנג'ל בעטה בלילי, "כל עוד את חיה טום לא איתי."
"טום לא יהיה איתך לעולם!"אמרה לילי, מרגישה כיצד גופה מתרסק, "ההפך. אם תהרגי אותי הוא יותר יאהב אותי."
"תסתמי!"אנג'ל המשיכה לבעוט בלילי המתקפלת מכאבים.

השעה הייתה 1:00 בלילה כשטום התעורר, מזיע. הוא הרגיש כאילו בועטים בו.הוא רץ מהר לחדרו של אחיו, מוודא שהוא בסדר. חיוך קטן עלה על שפתיו כשראה את ביל מחבק את זואי.ולפתע הוא התקפל מכאבים בגופו.
הוא עצם את עיניו.
'הצילו.'שמע בראשו את קולה של לילי, 'הצילו...' . בקושי רב הצליח לגרור את עצמו עד הבית של הנבות. הוא דפק בכל כוחו חזק על הדלת.
ג'ניפר פתחה את בדלת. שיערה היה מבולגן, היא הייתה עם מכנס קצר וגופיה.
"טום?"
"לילי..."מלמל טום לפני שנפל על ג'ניפר.

אור קלוש בקע מן החלון הקטן שהיה נמצא בבקתה הקטנה. לילי פקחה את עיניה בכאב. המזרון הלבן הפך לאדום מן דמה. היא נזכרה כיצד אתמול אנג'ל התעללה בה פיזית. היא הכתה אותה עד שאיבדה את ההכרה.
"איה.."מלמלה לילי, לאט-לאט ובזהירות, היא קמה מן המזרון, מגלה שידיה ורגליה חופשיות.
"בוקר טוב לנו."אנג'ל נכנסה אל החדר כשמגש בידיה, "אני מקווה שישנת טוב."
"יותר טוב מתמיד."אמרה לילי בציניות.
"קדימה, בואי תאכלי."אנג'ל הניחה את המגש על הרצפה ליד המזרון.
"חשבתי שאת רוצה להרוג אותי."אמרה לילי, לא נוגעת באוכל.
"מי אמר שאני לא אעשה את זה?"
"אז למה את מורחת את הזמן?"שאלה לילי
"לא הספיקו לך המכות של אתמול?"שאלה אנג'ל בכעס, "תשתקי ותאכלי."
"אני לא רעבה, תודה."סירבה לילי
"את לא תוכלי לשחק את החזקה לתמיד, לילי."צחקה אנג'ל.
"חכי."אמרה לילי שכאנג'ל פנתה אל הדלת.
"מה?"
"מה את הולכת להגיד לחברות שלי כשהן יבינו שאני אינני?"שאלה לילי
"שזה לא יטריד אותך."אמרה אנג'ל, "בתאבון."היא הלכה.
לילי רצתה לגעת באוכל אבל לפני ראתה עכבר שרץ אל האוכל. הוא אכל קצת ואז ניסה לעשות כמה צעדים ונדם.

"לילי...לילי.."טום מלמל, מזיז את ראשו מצד לצד. ג'ניפר סחטה את המגבת ששמה על מצחו.
"הוא ככה מאתמול."היא אמרה לביל, מניחה שוב את המגבת הרטובה והקרה על מצחו הרותח של טום
"הוא מלמל מתוך שינה?"שאל ביל
"אני לא חושבת."ענתה ג'ניפר, "אתמול בלילה הוא התעלף כשהוא בא לכאן. ומאז הוא ככה. מלמל את השם שלה כאילו הוא בסיוט."
"ואיפה לילי?"שאלו ג'וני וברונו
" אתמול היא יצאה לטייל בשמונה וחצי ומאז היא לא חזרה."אמרה אנג'י
"אתם חושבים שזה קשור?"שאל ג'וני, "זה שהיא איננה וטום ככה."
"אני מפחדת.."אמרה זואי, ביל חיבק אותה, מביט באחיו הרועד.
"לילי..לילי.."טום המשיך למלמל ולפתע הוא קם, מבהיל את כולם.
"טום.."
"איפה לילי?"דרש לדעת בתקיפות, "איפה היא?"
"היא לא חזרה מאתמול בלילה."לחשה ג'ניפר, טום חיבק אותה חזק. הם התחבקו לכמה רגעים עד שהתנתקו.
"משהו קרה לה..."אמר טום,מפחד
הפלאפון שלו צלצל.
"הלו?"הוא ענה, מקווה שכל ליבו שזו לילי
"אם תרצו את לילי בחזרה, תצטרכו לשלם מחיר גבוה."אמר קול מפחיד וניתק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דונט קיל מי.......
אין לי ספוילרים..
חייבת ללכת=]
תגיבו=]