כאילו שאכפת למישהו.

לפני יומיים חזרתי מהחז"ק,

זה היה טיול ככ' מהנה !

פתאום גיליתי כמה התגבשנו,

שהכרתי עוד ככ' הרבה ילדים,

לטוב ולרע.

הרגשתי בעננים,

הרגשתי כאילו חזרתי להיות נעמה השלמה.

אבל אז בלילה נזכרתי בו.

התפרקי.

נשברתי.

הבנתי שנעמה השלמה,

בלעדיו,

אני לעולם לא יוכל להיות,

הוא תפס אצלי חלק ככ' גדול בחיים,

שגם אם בחופש אני רוצה לשכוח ממנו אני לא יכולה,

אני לא מצליחה.

זה עושה לי ככ' רע על הלב.

אני כבר לא יכולה יותר !

הייתי.