כאילו שאכפת למישהו.

שוב יש לי את ההרגשה הזו,

מאין הרגשת חנק כזו.

אני שומעת את השם שלך,

אני מנסה שלא להסמיק,

אני חושבת עליך,

אני מנסה שלא לחלום..

"אני אחלום לנצח.."

נמאס לי כבר מחלומות ללא מימוש,

או ממציאות נוראית.

יש ת'ילדים האלה,

שכאילו אין להם בעיות בכל מושלם להם בחיים.

מקבלות הכל.

מאושרות מהכל.

אבל אני ?!

יכולה לחלום לנצח !

מבחינתי אושר,

זו סתם עוד מילה,

מבחינתי עצבות,

זה סגנון חיים.

מבחינתי רגש,

זה או גועל או עצב.

אין כזו הרגשה של אושר ושמחה.

מתי האושר הזה,

שכולם מדברים עליו יגיע גם אליי ?!

:(

'אמרת שהגשם ישטוף ת'דמעות,

אבל הגשם הפסיק,

והדמעות ממשיכות.'

זה לא אתה,

נכון יצאת מניאק,

אבל לא אפכת לי ממך.

ממך כן.

אנחנו כל היום מסתכלים אחד על השני.

אבל כאילו כלום.

ואותי לימדו,

שמבטים מראים קצת אהבה. =\

תהרוג אותי ואני עדיין לא יבין כלום,

מכל מה שהולך בנינו. 

כוס אממממק !

עד שטוב,

הכל נהרס,

הכל נופל.

ושוב אני מרגישה לבד !

חלאאאאס !

לא נמאס לאנשים לפגוע ?!

ועוד במקום הכי עמוווק !

אני שמחה,

אני לא מאוהבת יותר,

אנחנו בסדר - נראלי.

את - לא אכפת לי ממך,

תעשי מה שבאלך,

אבל את פשוט לא קשורה למציאות,

את לא רואה כלום ממטר.

אבל לא אכפת לי -

טוב לי !

'תראו אותי אני שמח סתם פתאום..'

לפעמים אתה רוצה משהו כל כך,

ובסוף אתה לא משיג אותו,

הכל מתנפץ לך.

רק אחרי יום יומיים,

אתה מבין,

כמה אתה שמח שאין לך אותו. (:

וזה בדיוק מה שקרה לי,

ומשום מה אני מחייכת עכשיו חיוך מהלב,

למרות כל מה שאני חושבת,

עלייך,

עלייך,

ועלייך.

ואתה תמיד תישאר בלב שלי. D =

לפעמים אני מסתכלת על תמונות שלנו,

של שנה שעברה,

ומחייכת.

לפחות אז היית בן הידידים הטובים שלי.

ככ' צריכה מקום מפלט,

אבל גם הוא כבר לא בטוח.

גם אליי הם הגיעו ?!

ימים של שקט ?!

אני כבר לא אוהבת אותך,

ואתה תפסת לי ת'לב,

שינית לי אותו לכל הכיוונים.

'אחרי שכבר איבדנו את הכל...'

אני ככ' שמחה שהכל נגמר,

הכל מאחוריי,

ובעזרת השם שוב,

אני לא יאהב אותך שוב.

לפני יומיים חזרתי מהחז"ק,

זה היה טיול ככ' מהנה !

פתאום גיליתי כמה התגבשנו,

שהכרתי עוד ככ' הרבה ילדים,

לטוב ולרע.

הרגשתי בעננים,

הרגשתי כאילו חזרתי להיות נעמה השלמה.

אבל אז בלילה נזכרתי בו.

התפרקי.

נשברתי.

הבנתי שנעמה השלמה,

בלעדיו,

אני לעולם לא יוכל להיות,

הוא תפס אצלי חלק ככ' גדול בחיים,

שגם אם בחופש אני רוצה לשכוח ממנו אני לא יכולה,

אני לא מצליחה.

זה עושה לי ככ' רע על הלב.

אני כבר לא יכולה יותר !

הייתי.

אמרתי לך שאני אוהבת אותך,

אמרת לי שאתה שונא אותי !

זה גרם לי לשנוא אותך.

וזה שאני שונאת אותך עושה לי טוב,

כי לפחות אני לא אוהבת אותך. [:

אבל אתה לא נותן לי לנוח,

אתה מתרוצץ לי במחשבות כל היום,

אני מנסה לתפוס אותך,

לבדוק ת'פרטים האחרונים,

שווה לי עוד לאהוב אותך [?]

אבל אתה לא עונה,

מסנן לא מסנן זה לא משנה,

מה שהלב מרגיש זה המשנה.

לפחות יש לי שם אותה,

שנותנת לי כל פעם כוחות להילחם בהכל.

ואם כבר בדרך אנחנו צוחקות,

נהנות,

מעיפות את כל הרע שיש לכל אחת.

הייתי.

לפעמים עדיף לוותר על הכל,

לפעמים עדיף להשאיר את הכל מאחור.

לפעמים הסיטואציה,

מונעת מאיתנו כל כך הרבה דברים.

היום הייתי משנה בעצמי,

וגם בסביבה,

כל כך הרבה דברים.

הייתי אולי משנה את האופי שלי,

וגם את האופי של חלק מהאנשים אשר סובבים אותי.

הייתי משנה את האהבות,

האכזבות.

אבל אי אפשר !

אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

מה שקיים - קיים.

מה שלא קיים - לא יתקיים.

אם הייתי יכולה,

הייתי משנה הכל.

הכל כולל הכל.

לפעמים אני חושבת,

למה אני צריכה להיות אני בכלל ?

אולי באמת שווה לי להשתנות [?]

אבל גיליתי שלא,

שאני זו אני נקודה.

בבית ספר אני אחת אחרת,

אחת מאושרת,

עם חיוך 24 שעות.

אבל אז שהיא שאלה אותי במסנג'ר מה קורה ?

עניתי לה חרא.

כי זו האמת.

היא שלחה לי פרצוף של שוק וכתבה שזה לא יכול להיות.

שבבוקר הייתי מאושרת היה לי טוב,

איך הכל השתנה כל כך.

אז זהו שכלום לא השתנה.

פשוט בבית ספר אני משחקת אותה.

נמאס לי מהצביעות,

נמאס לי מהרוע,

נמאס לי מהחיים האלה כבר !

הייתי.