כאילו שאכפת למישהו.

זהו אני טסה.

אני מקווה שאני יוכל להתחק קצת מכל הדבר הרקוב הזה שיש פה.

אני מקווה שהכל יהיה בסדר שאני יחזור. (:

מקווה לטוב.

ביי. D:

שוב החופש הגדול מגיע,

שוב כולם עם כולם,

שוב ים בריכה ים בריכה ולישון,

ושוב הכל אותו דבר.

היה את המח"ץ הוא היה מעולה,

היו קטעים מעצבנים שאתה כבר רוצה הביתה,

אבל גם היו קטעים שלא רצית שיגמרו.

האוכל לא היה מדהים,

התה של הלילה היה טעיים. D:

ואחרי כל הכיף הזה,

כמה ימים אחרי,

הוא זה שהיה שם במחנה,

מת.

זה נראה הזוי, כמעט ולא הגיוני,

אני לא יודעת אם ללכת או לא..

הלכתי, לא הצטערתי.

היה קשה לראות אותך ככה,

שרק לפני כמה ימים השתוללת, קפצת, שמחת..

אנחנו שוב חזרנו להיות ידידים,

די טובים אפשר לומר,

חזרתי לסמוך עלייך..

אין מה לעשות צריך להמשיך,

היינו ידידים התרחקנו וחזרנו,

אני מקווה שבקרוב לא נתרחק..

תחושה מפחידה,

מוזרה כזו.. S:

-נעמה-

אולי הייתי צריכה להאמין לך ?

ובחרתי שלא.

עכשיו אני יודעת שאתה צדקת.

ואני לא.

אתה אוהב אותי,

ואני לא. =\

ואתה רק מסבך ת'עיניים !

לא אומרים כזה דבר איך שאני והוא נפרדים.

לא נפרדים כי רבנו,

לא נפרדים ממרחק,

לא נפרדים כי לא טוב לנו,

נפרדים בגלל שאין את אותה האהבה.

והוא הוא מדהיים.

מי צריך ילד אחר,

הוא הכל מבחינתי,

אני לא יודעת אם אני הכל מבחינתו.

אני רוצה לדעת,

אבל לא יודעת איך,

מבחינתי להגיד כרגע זו לא אוופציה.

ואת שפתאום החלטת שאת יותר,

את מתחילה להתנשאות עליי.

כאילו מה ומי את ?!

ציפיתי שתיהי לטובתי,

ולא לא את תתחילי את הכל.

כנראה, שטעיתי.

מה לעשות,

ככה החיים,

אף פעם כנראה אי אפשר לסמוך על אחרים.

זה אתה מול העולם,

והעולם מולך.

לפחות לי תמיד יש ת'חברה הטובה.