כהרגלי בקודש, בעת שעמום מלאת השראה זו, מצאתי זמן לעדכן את הבלוג הגוסס הזה.אז מה כך?
יש לימודים, וחברים ועבודות ולחץ. אתם יודעים, נהדר כרגיל.
כמובן, כאן בא הקטע של 'ויש אותו.'
וכן, יש אותו.
אבל אני לא הולכת להרחיב על זה על מנת שלא לבזבז את זמנכם לריק.
אחרי הכל, אומרים שזמן הריכוז הרציף של אנשים הוא כ18 דקות.
אם נתרגם לכתיבה, נניח שאלו 18 שורות (על אף שאני לא מניחה על אף אחד מכם שלוקח לו דקה לקרוא כל שורה. אם כן, תפתיעו אותי)
אז אני אבין אתכם אם תפרשו בעוד תשע שורות מעכשיו, באמת. אני גם מאמינה שהפוסט הנ"ל יימשך מעבר ל18 שורות. אתם מוזמנים לספור ולבדוק אם צדקתי.
טוב, אני יכולה להתמקד במוזיקה, או בכתיבה, או בציור, או בצילום (או שלא, אח שלי גנב את המצלמה לצבא =.=) או בכל תחביב אחר.
אני חושבת שאתמקד בדברים כללים יותר (להתמקד וכללי באותו משפט. אני צריכה להפעיל יותר את גלגלי השיניים שם בראש לפני שאני כותבת)
נניח, תוכניות לעתיד.
לא, לא חתונה וילדים ופיליפינית וקטרקט ומוות. ממש לא.
דברים.. קרובים יותר/
כרגע נראה ששבועות הולך להיות (סלחו לי על הביטוי) בנזונה.
גם לג בעומר היה אדיר, ובכלל, להכיר אנשים חדשים, ובכמויות, זה כיף.
נראה שאני הולכת לנסות לסיים את הציור על הארון.
נכון לרגע זה סיימתי רק את החלק העליון, בהזדמנות אעלה תמונה שלו, כתוב שם פיס & לאב. רק הרבה יותר מקורי מזה.
מתחת אני מתלבטת אם לכתוב בקטן פוראבר יאנג. בכל אופן שני שליש מהארון אני שומרת לציור העיקרי.
שאין לי מושג מה הוא יהיה. אם לכם יש מושג, אני יותר מאשמח לשמוע. רק קחו בחשבון שיכולות הציור שלי מוגבלות.
אה,ואם בעיצוב החדר עסקינן, יש לי כבר כמעט מספיק פוסטרים לקיר פוסטרים ^^
נכון לרגע זה יש לי פוסטרים של כנסיית השכל, רוק עצמאות, טי מרקט, הקרטל, מוקי ועוד כמה. אה, ויש מצב שאשיג גם אחד של ג'ים מוריסון (הוו סקסיות)
ואחרי שנעזוב את החדר, תאלצו להבין אותי, אבל אי אפשר שלא להגיע לפינה היומית של כל מתבגרת. הוא.
יאפ, אז יש הוא, והוא אפילו נחמד, לא יכולה להגיד שהוא ג'נטלמן, חתיך, מגניב, רגיש, מקסים וכו'. אבל הוא פשוט מה שהוא, בלי להתחפש. וזה מקסים
זאת אומרת, יש יפים ממנו, ומכוערים ממנו, וטובים ממנו. אבל אף אחד לא כמוהו. מרד.
והוא אפילו לא מבין את זה. זאת אומרת, אפילו לא מסוגל להכיל רגשות מעבר לידידות.
כן, אהבה לא ממומשת, דיכאון, דיפרסיה, בכי ומזרחית.
אוקיי, מזרחית עדיין לא.
כל עוד אני אפטר מהקראש הזה (שנמשך כבר פאקינג כמעט שנה) הכל יהיה טוב יותר.
ובנימה אופטימית זו, תסלחו לי, אבל אני חייבת ללכת לקרוא את כל הספרים של דגלאס אדמס ע"מ להתכונן ליום המגבת, ולהבין סופסוף מה לעזאזל ההבדל בין סטארטרק לסטארוורז. היו שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
