קצת קשה לי לעכל שסיימתי בית ספר.

תקופה כ"כ ארוכה של לימודים, בגרויות, מורים, טיולים, תגבורים, חופשות וכו'..

12 שנים עברו ועוד שלושה שבועות אני חיילת במדים.

כ"כ מוזר ולא רגיל!!

היום התעוררתי מעצמי ולא משעון מעורר, כי אין לאן למהר כי פתאום אין בית ספר.

זה השאיר בי חלל ריק, כי פתאום יש זמן ולא צריך ללמוד אבל אין מה לעשות, אין לאן ללכת ואין לאיפה למהר.

ולנושאים אחרים ...

אתמול הייתה בגרות של הסרט, הבוחן קטל אותנו על כל שניה של הסרט.

התבאסנו ואין לנו מושג כמה קיבלנו...

הייתה פרידה מהכיתה, תלמידי הכיתה והוריהם צפו סרט, הייתה התרגשות רבה בגלל סוף הסרט, בעיקר אצל ההורים.

אתמול בטעות פתחתי לעצמי את כל האצבע ברגל וירד לי מלא דם,

כשעליתי הביתה ושטרפתי ביקשתי מאבא שלי שלי שיחפש לי תחבושת של עזרה ראשונה.

אני : "אבא תביא ליתחבושת של עזרה ראשונה"

אבא : "אין תחבושת, יש כאן רק נרות נשמה"

אני: "אה יופי, אם מישהו פותח לעצמו את הרגל ישר קוראים קדיש, מדליקים נר נשמה ונגמר הסיפור".

עכשיו למשל אני יושבת כאן ותוהה מה יהיה איתי ועם רועי...עכשיו, אחרי שנגמר הבית ספר.

ואין לי שום רעיון, אפילו לא קטן...

היום התקשרתי אליו הוא לא ענה ולא חזר אליי.. צפוי משהו..

חזרתי אחרי חודש שלא היתי כאן !!

אז נתחיל בזה שמאוד התגעגעתי לכתוב פה.

היה חודש עמוס ועכשיו סוף סוף אפשר להתחיל לנשום לרווחה.

בחודש שלא היתי פה השתנו מלא דברים.

היו דברים שמחים ושמחים הרבה פחות...

קודם כל נולד לי בן דוד בקזחסטאן ב8.05.08 :)

וסבתא רבה שלי נפטרה ז"ל 28.5.08 :(

מת לי המחשב ואתמול הוא חזר לחיים.

הייתה בגרות באזרחות, אפשר לישון בשקט סוף סוף.

אנחנו לקראת סיום של הסרט לבגרות במגמה [קולנוע].

ב- 22 יש טקס סיום, תעודות וכל השיט הזה.

ב- 23 בגרות של הסרט.

ב- 24 פרידה מהכיתה והקרנת סרטים שלנו.

ב- 28 הנשף.

ב- 30 הוא טס עם החברים שלו לנאפה לשבוע ואמא שלי טסה לקזחסטאן לשלוש שבועות.

ב- 2.7 יש לי בגרות אחרונה, לשון עולים

ב- 16.7 חודש מהיום אני מתגייסת, מה שאומר שמתחילה ספירה לאחור.

בין לבין בשבועיים אני מקווה לעבור תאוריה, מאוד מקווה!

וגם תכננתי לעבוד, נראה אם יצא.

אז אני מאחלת לכולם המשך חודש מצוין ומלא חוויות חיוביות 3>