לילית ולא אחרת
זאת בושה לכל גיברת
זאת בושה להיות אחרת
להיות לילית מבחירה
לבתר כל נשימה
אולי זה לא נורא
נראה שלא אמורה לנשום מההתחלה
גן עדן גם הוא יתום מבעל
עדן שניזון מן השאל
נשימותיו הן החרות
נשימותיו הן הבריאות
היא חיה על בשרו
הוא חי מנתינתו
הוא וודאי ויודע
הוא כל דבר שומע
לא ליפול לשקריה
לא יפול לשקריו
אולי זאת הסיבה ששניהם יחד עוצרים את הרעב
מן השאל לרעל ושוב בחזרה
מערבבים יחד יצירות, סוחטים כל מחשבה
בתוך כאב הראש הנורא
הוא יצר והיא לקחה
הוא גרם לה להאמין שהוא יעשה דבר מה
והיא בעצמה עשתה
גרמה לשמש לצמוח מחדש
בתוך כאב הראש שנפסק
נפל כי היא שברה
נפלה בשליטה של עצמה
ואיחדה מחדש
ניר מקומט ומשומש
חריצים מהדפים הקודמים
לנצח ירדפו השונאים
ונהיה אור לאחר הבוקר החשוך
הלילה האדום עוד לא הגיע
קולו הוא המנגינה לה היא מתגעגעת
כמו ניר זכוכית מיהלומים
חזק מהכל דבריו הולמים
ואין לה כוח לקום
כל דבר מה נראה כעפר
והיא מעפרה לא תקום
כי היא בוצית
היא, היא
לילית
עניים פתוחות ועין סגורה
לא חושב מה לעשות נגש למגירה
הוא רוצה לראות כמו שהיא רואה
הוא לא יצליח לראות אולי הוא ישמע
היא לא מריחה והוא רואה אבל לא מספיק לו
הכוח שנשאר לא מתאים לו
הוא מקבל הכל וסוגר עניים
עד שפתאום מצמיח גם שיניים
סורט חותך מכיש מדמם
רק שהכל יפסיק להיות דומם
לא מבין למה איך מי ולמה
ושוב כל זה קורה כשמחשבתה סוףסוף נמה
היא שולטת
הוא מאבד שליטה
היא רודפת את מחשבתו
מתוך שינה
הוא רודף את מחשבותיה אז החליטה להתפס
היא חולקת איתו דעותיה ואז הוא מתרפס
הוא לא רוצה לפגע בעצמו
אבל לא ירצה שלא
היא לא רוצה לשלוט בידו
אבל היא רוצה אותו
הפעיל הופך סביל
והרגיל כבר לא מבהיל
רק עניו שדוהות באפלה של יום מזהיר
לסרוט לחתוך להרעיל לדמם
היא השתילה הדי רצון
ואת ההרס העצמי אצלהם
אחרי בזבוז של זמן כה רב
בתחושות לא תחושות על הכל ועל כלום
וכאשר ערכם של הימים נרעד
מתחילים לתהות איך ירגיש המחר
מפחד משתק ועד תשוקה שורפת
לא נשאר לה דבר לרצות
לו נשאר דבר מה לעשות
כאשר היא נשרפת
בלרצות
מה נותר לו כבר לעשות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האמיתית