קבעתי עם האושר

יצא לי להרהר אם יש לי כוח לפתוח את המחשב ולהיכנס לפה לכתוב משהו

היום הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב קצת(למרות שזה לא היה קשה, עבדתי בבוקר ואת היום החל מהצהריים ביליתי ברביצה, למידה לקראת הפסיכומטרי, נגינה קצת על הגיטרה ושידורים חוזרים של איך פגשתי את אמא).

לכן תרשו לי לא לכתוב משהו בעל משמעות עכשיו, אלא סתם לזרוק אסוציאציות שעולות לי בראש עכשיו:

מוזר לי שתמיד עושים אפליקציות להיכרות, אבל אף אחד עוד לא חשב לפתח אפליקציה של דיבורים נטו, בלי כל אינטרס מיני, אלא אנשים משועממים באמצע הלילה או באמצע העבודה שרוצים לדבר ולשתף אדם זר לחלוטין, ובהתחלה של האפליקציה יהיו מאין חוקים כאלה של 

"הבנות והבנים שנכנסים לכאן אינם מעוניינים בהיכרות ולא לשם כך הם משתמשים באפליקציה. אנא כבד אותם והתנהג בהתאם."

כמה הייתי רוצה אפליקציה כזו עכשיו

באלי באמת ובתמים סתם לדבר. אפילו לא קרה שום דבר מרעיש בזמן האחרון והחיים שלי נמצאים בריטואל שלהם.

מתחשק לי לספר על עצמי ולדבר סתם ככה.

המפץ הגדול זו חרא סדרה, אני באמת לא מבינה איך היא זכתה לפופולריות כזו

לעומת זאת גם איך פגשתי את אמא מאוד קיטשית

ואני מהאנשים שמעדיפים פאמילי גאי מאשר סאות'פארק (וידוי קטן: לא ראיתי מעולם. ניסיתי פרק אחד ופשוט לא מצאתי את עצמי ולא היה לי את הכוח להתמיד, ככה שאני מעדיפה להישאר בהומור הנגיש יותר של פאמילי גאי)

אבל אני מאמינה שראיתי כמעט את כל הפרקים (חוץ מהעונה הראשונה, האנימציה חרתה לי)

ואני לא טיפוס של סרטים, ראיתי כמה טובים בחיי אבל אף פעם אין לי את הכוחות לגייס על מנת לשבת ולהתעמק ולהיכנס לסיפור כל כך הרבה זמן.

עכשיו התחיל חברים בטלוויזיה והסדרה הזו ממש מאוסה כבר.

כאן תם הפוסט הזה