להיות מה ומי שאני זה לא דבר קל
ולפעמים הייתי שמחה לקרדיט.
עצם היותי בחורה לא פשוטה ואדם די קשה לרגע לא הוטל בספק,
אבל לזכותי יאמר שאני מנסה לשמר רמת רגישות גבוהה.
חבל לי שהנקודות הללו לא נצברות לטובתי ולאנשים שמסביבי אין יכולת להכיר במגרעותיי ויתרונותי.
כיוון שאני מכירה את עצמי כבר זמן מה אני יודעת אילו צעדים יגיעו
ולכן כשאני קרובה למפץ אני משתדלת להרחיק ממני כמה שאפשר.
לא ביקשתי הרבה, אני עוברת לאחרונה תקופה לא פשוטה, רבים מקרוביי יודעים
לא ביקשתי הצדקות, לא ביקשתי הלל
ביקשתי סבלנות וקצת יותר רגישות.
אני די שברירית ולאחרונה במיוחד, החלטתי לעשות צעד ולהפסיק את הטיפול התרופתי
להעמיד אותי, את עצמי ואנוכי במבחן התמודדות, מי אני ומה אני כשבעורקים שלי לא זורם דבר חוץ מהדם שלי עצמי
ובראש זו התודעה שלי עצמי
ושיקוליי הם שיקוליי שלי.
די מבלבל העניין הזה, לנסות להכיר את עצמך מחדש ואני לא בטוחה עד כמה אני אדם כיפי לשהות במחיצתו ולמען האמת אני גם לא מסתדרת עם מה שאני
אבל זה מה יש ועם זה אנצח, או לפחות אשתתף במירוץ.
כמובן שישנו את החרא הרגיל, המצב המשפחתי המקרטע, המצב הכלכלי שמבהיל אותי נורא והעתיד לבוא שממנו אני מבועתת בכלל.
אני יודעת שאני לא אדם קל.
אם צריך אחזור על זה שוב - אני יודעת שאני לא אדם קל
אבל אני גם רגישה מאוד כלפי הסביבה, כלפי בעלי חיים, אני מאוד אוהבת לתת, גם מתנות וגם מעצמי, אני מנסה לעזור כל עוד אני יכולה ולפעמים גם כשלא.
למה בני האדם עיוורים לנסיבות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתאכזבת מתפוז