דוגמא לנאחס לא נורמלי:
עד שהחלטתי לחזור ולכתוב כאן משהו כדי לפרוק
וממש כתבתי את ליבי החוצה ואפילו רהוט
וכמובן שאלחץ על משהו לא נכון בשנייה שאפרסם
והכל יימחק.
האם אצליח לשחזר את הכתוב לי בראש?
כל זאת ועוד באלוהים יודע מתי
כשיהיה לי כוח לחזור לכתוב
אבל בואו ננסה
זה תמיד נגמר ב"האם הוא יצלצל?"
כנראה יש בי משהו שנהנה מהספק הזה
כי אם לא, אז מישהו חייב להסביר למה זה קורה כל כך הרבה לאחרונה
וזה נגמר בזה שהוא לא מצלצל
אפילו אם באמת אי אפשר להכחיש שעשינו חיים משוגעים יחדיו, כיף לא נורמלי
ואתה לא יכול להגיד לי שלא נהנית
השאלה האמיתית היא אם אתה רוצה שהכיף הזה יימשך
אבל זה גם כ"כ בלתי אפשרי
אבל בואנה, איך לא צלצלת?
לקחתי כדור שמוריד את הרחם כמו מים באסלה
עזוב את הפן הרומנטי, את זה אני יכולה להבין גם מאה אחוז
זה גם באמת פחות מעניין או משנה
אבל רבאק, היה לנו חשש אמיתי לפני שנסעת
אמנם יש סיכוי קטן, אבל הוא סיכוי
וסבלתי מכאבי בטן, אתה יודע את זה, מה לגבי לשאול אותי איך אני מתמודדת עם זה?
יש לך אחריות אדוני
אני תמיד אומרת לעצמי להפסיק לצפות מאחרים מה שאני מצפה מעצמי
אבל אז הבנתי שמדובר בציפייה לגיטימית
אבל זו האטימות הגברית הזו שמטריפה אותי
והיה לנו זמן מדהים יחדיו, בבקשה אל תגיד לי שאני היחידה שהרגישה את זה
כי אני יודעת שזה לא נכון
אבל אתה כ"כ מפחד
תמיד תהיה לי הציפייה להיות שווה את זה מספיק בשביל מלחמה
אבל אני גם חייבת להפסיק להיות פטית וכזו חולמנית
מה שמעצבן בנוסף לכל שתמיד יש את הסימן שאלה הזה, משבוע לשבוע.
השבוע הוא חוזר הביתה, אז אולי אז הוא יעשה משהו
אבל אני לא רוצה להתעסק בזה כ"כ, אבל זה נחמד מאוד שאני רוצה
כי המוח שלי טוחן את זה מכל כיוון
אני רוצה להתנקות.
כל הסופש אמרתי לעצמי שאיזה יופי שסוף שבוע
כי שמים סוף לשבוע הזה ומתחילים שבוע חדש ונקי
נשאלת השאלה:
"אז למה מלכתחילה?"
ואני באמת שואלת את זה את עצמי כל פעם מחדש
אני פשוט לא מסוגלת להגיד לא לקסם של הרגע
ולצפות ממנו לעוד ויותר
נהניתי ככה כמו שלא נהניתי הרבה זמן
אבל אני פשוט לא יודעת לעשות את ההפרדה!
וזה מטריף אותי! כי לא לזה התכוונתי כשנכנסתי לזה מלכתחילה!
וזה קורה בכ"ז!
אז אין לי תשובה, אני כנראה פשוט מזוכיסטית
או פשוט משועממת שמחפשת דרמות
או פשוט מחפשת חום
אין לי תשובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתאכזבת מתפוז