inside my heart is breaking, my makeup maybe faking BUT MY SMILE STEAL STAYS ON

כל מי שלא בצופים, ומכיר אותי, מכיר אותי בתור ילדה של הצופים. מכיתה ה' ועד היום הצופים היו חלק בלתי נפרד ממני. מכיתה ח', הצופים הפכו למרכז החיים שלי , בכיתה ט' גם למשפחה שלי. 

קיבלתי כל כך הרבה דברים שאני יודעת שאני לא יקבל בשום מקום אחר, הבנה בעיקר, למדתי דברים, התבגרתי בזכות האנשים שהקיפו אותי שם.. הפכתי לבנאדם אחר ממה שהייתי. אנד לוק אט מי נאו, מדריכה שנה שנייה.

רק שהשנה גיליתי עד כמה אני לא אוהבת להדריך. אני אוהבת את החניכים, ועל הצוות בכלל אין מה לדבר, אני אוהבת את הפעולות.. אני אוהבת הכל, חוץ מהתפקיד עצמו. 

אולי זה בגלל ששנה שעברה, עם החניכות שלי, השנה נגמרה כ"כ גרוע שלא נשארה לי טיפת חשק להדרכה, ואולי זה בגלל שמיציתי את העניין הזה, ואולי זה בגלל האכזבה שלא קיבלתי ראש צופיות שכ"כ רציתי את התפקיד הזה ואולי זה אלפי סיבות שונות.. והאמת שעד עכשיו לא היה אכפת לי כ"כ, אני מזלזלת חופשי בתפקיד.. חבל שבדרך שכחתי שאני לא עושה את זה בשביל עצמי אלא בשביל החניכים, ואין מה לעשות שהזילזול הזה פוגע בחניכים.. אני אפילו לא זוכרת את השמות של כולם בזמן שהם רואים בשאר הצוות תחליף לאח הגדול שלהם.

הצוות שלי ממש לא צריך אותי, הוא צוות חזק ומדהים ויסתדר טוב, אולי יותר טוב בלעדיי. וזה לא רגשי נחיתות בשקל, וגם לא רחמים עצמיים אני פשוט מאמינה בהם ורואה שאני עושה יותר בלאגן מסדר.

ולפי מה שהבנתי מהפעולה האחרונה (שכמובן לא הייתי בה :\ ) גם החניכים לא צריכים אותי, הם לא מרגישים אותי בכלל. שאף אחד לא יבין אותי לא נכון, אני לא מאשימה אותם חס וחלילה הייתי חרא מדריכה השנה, אני עדין חרא מדריכה אני מסוגלת להרבה יותר, אני לא נותת עשירית מהיכולות שלי.. נופר תעיד על זה בהתחשב בזה שהיא מדריכה איתי כבר שנה שניה. אבל הקטע, שאני מסיבה מסוימת גם לא מוצאת לזה טעם.. אני לא רוצה להדריך אז למה אני כאן בכלל?

אז חשבתי לפרוש. 

ואז חשבתי שוב, והבנתי שזה לא יקרה. התחילו לעלות בי כ"כ הרבה שאלות שאף אחד לא באמת יכולה לענות עליהם חוץ מהחלטה שאני יקבל. איך זה יפגע בחניכים? איך זה ישפיע עלי? אני יתחרט (אני בטוחה שכן אבל שיהיה)? איך זה ישפיע על הצוות, אם בכלל? 

ואז חשבתי, מה לעזאזל אני עושה לעצמי? שנה שעברה הדרכתי ילדות בכיתה ה'.. אז הם היו כפויות טובה ונתתי להם את  החיים שלי וקיבלתי בתמורה זין בעין, אבל ואלה השנה הם מתחננות אלי שאני יחזור להדריך אותם, ואפילו אמרו למדריכים שלהם שהם בחיים לא יגיעו לרמה שלי. שזה נותן לי הרגשה מדהימה, אפילו שזה בא על אחרים וקצת לא נעים לי.

השנה אני מדריכה ח', אחת השנים עם הזכרונות הכי טובים שיש לי. וכל פעם שאני מוצאת סיבה להישאר בהדרכה, אני מוצאת שלוש סיבות לעזוב, לעבור לצוות מחסן/פעילים/וואטאבר. ואז עולה לי הסיבה העיקרית שבגללה אני לא פורשת. אני פשוט יודעת שאני יתרחט על זה.

אני יודעת שאני יראה את החניכים שלי עוברים הבטחה ואני לא ירוץ לחבק אותם אחרי זה, ואני יצטרך לראות מהצד את הכניסה שלהם לחלוץ, ולא להעביר להם אותה, ולא להיפרד מהם בפעם האחרונה במחנה קיץ. 

ושאלת היום היא.. להתחיל להשקיע במשהו שאני לא אוהבת לעשות, או לפרוש ולפגוע באנשים שאני ממש אוהבת ואכפת לי מהם?

אני מעדכנת ממש הרבה בזמן האחרון חחחחח

show must go on!!