טוב נו לכותרת לא שגרתית כזו (שלהפתעתי דווקא לא כזו יוצאת דופן בחיי המפתיעים) אני אצרף פוסט לא שגרתי.

זה התחיל ביום שישי.... טוב לא... יום שבת בערב כי כל שישי היה מעפן (חוץ מקרן אור קטנה שהאירה את חיי החשוכים... טוב כמה קרניים P: 2 לייתר דיוק.) אז מה קרה בשבת בערב? מסיבה D: מה קרה לפניה? אח שלי תפס ווירוס שגרם לו לשלשל ולבלות את 90% מזמנו בשירותים בזמן שהוא עוסק בפעילות מעיים לא כשירה והפקת קולות שדי בהן בכדי לגרום לכל אחד מכם לתפוס את הבטן בכאב.... (או במקרה שלי, לצחוק בקול רם כשאני נמצא קרוב לדלת חדר הנוחיות).

הגעתי למסיבה, גיליתי שהמורים גם הגיעו (לאהבלים שלא מדברים איתי באופן קבוע ולנפש הטועה שנכנסה הנה בטעות והחליטה שהיא מתעלמת מהכותרת הדוחה ומהפסקה המרשעת והמשיכה לקרוא... אז הייתה מסיבה של העבודה שלי, חנות מוזיקה לטמבלים לעיל... ושם נפרדנו מהמזכירה שלנו "ברוריה") וזה הפך את המסיבה לחיה ונושמת [: ככה זה כשיש 2 עובדים בעלי עבר אפוף מסתורין (כמוני וכמו הבחור שעובד איתי... אל תתלהבו... רוב המסתורין הוא בגלל שאין לנו מושג מה התפקיד שלנו בחנות בכלל... אנחנו עושים הכל... אפילו פעם הביאו לי טופס לחתום עליו שבו מוצהר שאני "מנהל מכירות ואספקה" אבל בגלל שהיה שם סעיף שאומר "אם מתחשק לנו אנחנו מפטרים אותך בלי לתת לך הודע של שבועיים מראש" אז אחרי שהגשתי להם את הטופס לא חתום אז הטופס התגלגל לו בידי ההנהלה [4 ידיים סה"כ] עד שנעלמו עקבותיו במפתיע אבל לא נורא קיבלתי העלאה במשכורת ששיפרה את מצב רוחי...) וחבורה של מורים מטורללים על כל הראש שרק שתו ושתו ועישנו ג'ויינטים ושאלו את המארחת האלגנטית מה זה הנייר גלגול האיכותי הזה.... מתברר שזה איזה חומר ממוחזר ונדיר מסוג של גומי שגדל רק במקום מסויים וסודי... חלפה שם שאלה אם זה לא מסרטן וכמובן שעלתה לי בראש (ובגלל שהייתי אחרי 3 בירות אז גם בפה) התשובה: "ולעשן בלי זה לא מסרטן?" כולם צחקו והמשיכו לקחת ג'ויינטים בלי חשש לגורלם... אז חוץ מכמה מורים הזויים לחלוטין היה שם גם ליאור (הבחור שעובד איתי... זה שהדביק אותי בהתקררות שלו לפני שבוע) שהיה אפוף מסתורין לא פחות ממני והעלה המון שאלות כמו "רגע... מי זה בכלל?" (אח הבוסים שלי בוחרים עובדים כמו שבוחרים מספרים בלוטו...) אז הוא סיפר שהוא התגייס והיה באיזו יחידה מה שמה שם בצפון באיזה מוצב שהיה ריק כי כל החיילים שלהם הלכו להילחם בלבנונים. וישר כשחזר אז הוא קנה אצלנו גיטרה חשמלית חדשה וגילי ישר חטף אותו לעבוד. גם כלפי הייתה שאלה דומה... סיפרתי על עברי המסתורי ("סיימתי בי"ס בספתאומיות... פתאום אין בי"ס! מה זה הקקה הזה?! ושנה שלמה חייתי בהלם מהשינוי המזעזע... [שיחקתי בפלייסטיישן בחדר 24/7 ומידי פעם עבדתי באוניברסיטה הפתוחה ובתחנת דלק] ואז גילי שאל אותי אם אני עסוק ואם לא איכפת לי לעבוד במיוזיקל... אמרתי לו שהלו"ז שלי נורא צפוף אבל אני יכול בין לבין לפנות מזמני במקום לגרד בביצה השמאלית... מאמצים אדירים נדרשו והביצה עד היום מקבלת פיצויים... כן זה מה שאתם חושבים) ואחרי שסיימתי השתרר שקט מטריד אבל במהרה ברוריה שלפה את מסמר הערב! (לא, זה לא החזה שלה... איכס... קוראים לה ברוריה למען השם) נאום הפרידה! לאחר שחשפה בפומבי כל אחד והשריטות שלו ("ובדיוק כשצריכים אותו אלמוג נעלם, מתברר שלפיצה לייד להביא איזה משפחתית") אז כולם צחקו, אני וליאור קיבלנו 2 עטים כדי שנפסיק לגנוב למזכירות את שלהן... ואז הגיעו הפיצוחים... בורקסים, טורטיות עם חומוס וירקות ומלפלפונים חמוצים D: אחרי 3 בירות וקור כלבים ששרר בחוץ היה מן המובן שאבלוס לכולם את הכל... אבל לא נורא, מתברר שהם לא היו משו... (לפי ליאור היום בעבודה... הסיבה שהוא הזכיר את זה תבוא בהמשך) אבל הייתי אחרי 3 בירות אז נהנתי D: הסבתי אושר לרוניתי (בעלת הבית) ולגילי (בעלה של רוניתי) ואולי זיכיתי את עצמי בצ'ופר D: נראה בהמשך! אחרי שהמורים הלכו להם וגם ברוריה אז נכנסנו פנימה (חה! מצ'פרים רק את האחרונים D:) והכנו לנו תה רותח ונשיקות D: אכלתי אחת כי לא היה לי נעים... אחר כך לשיניים שלי לא היה נעים XP אחרי שהמשיכו לחקור את ליאור ואותי ודיברו על כמה שהחיים שלהם היו כיפים פעם (מה שלא כזה רחוק... מסתבר שהם גדלו על אותם דרדסים וקטקטים שאנחנו גדלנו עליהם...) ואז קיבלתי את זה... הווירוס!!! טאם טאם טאם!!! אה... לא... התופים באים בד"כ לפני הפאנץ'... דאם אני דפוק... בכל מקרה הבטן שלי עשתה פתאום משהו שנשמע כמו מתקן מאוד מסוכן וחורק באיזה לונה פארק עני באירופה המזרחית... אני לא מבין איך השאר לא שמעו את זה ואיך הילדים הקטנים לא התעוררו.... או שכולם עשו את עצמם... אני בטוח! קונספירציות! אז קמתי, אמרתי לגילי ורוניתי וכולם יפה שלום... שאלו למה אני חוזר הביתה הרי רק 1... אמרתי שיש לי עבודה מחר P: היו שם בדיחות על זה (הם עובדים איתי באותה עבודה סתומים) אבל לא ממש הקשבתי, רק צחקתי צחוק מזוייף ורצתי הביתה... באמצע הדרך הכל איים לצאת... (עכשיו מגיע החלק הנוראי.... מי שעדיין קורא מוזמן לגשת כמה שורות ארוכות למטה...) ראיתי חומה ומעבר אליה היה בית בשיפוצים... משמע היו מלא בלוקים בחצר והיה חושך בבית.... לא חשבתי פעמיים... יצר הפרא שבי השתלט... קפצתי פנימה, התכופפתי לי, הורדתי מכנסיים ובוקסר ופשוט... נתתי להכל לצאת... הייתי האדם המאושר בעולם... שם בחורבה ב1 בלילה... עד שקלטתי שאין שם נייר... ועד שהזקן ההוא עם הכלב עבר ובהה בי מוזר... עשיתי לו אצבע משולשת... למזלי הוא הלך בשקט... לא חושב שהייתי מחזיק מעמד הרבה מול כלב גדול וזקן כשאני מתכופף ומחרבן... טוב בשלב מסויים אמרתי לעצמי "טוב אני לא אחכה עד שמשהו ינשך אותי בטוש שלי... (מרוב קור גם לא הייתי מרגיש את זה) אני פשוט אתעשת ואלך הביתה... זה לא רחוק..." אז קמתי, הרמתי מכנסיים ובוקסר, כיפתרתי... והלכתי לי הביתה כאילו לא קרה כלום >>" אני מת לדעת מה הפועלים יחשבו כשיראו את כל הבלוקים ההם מכוסים בחרא.... טוב נו הלוואי והייתי רואה את זה XD בכל מקרה חזרתי הביתה, מקלחת ולישון... למחרת בבוקר הרגשתי נפלא :ס הלכתי לי לעבודה ואז אחרי איזה 4 שעות גיליתי שאני לא מרגיש כל כך טוב >>" ברחתי לשירותים כל שעה בערך... ובשלב מסויים פשוט הקאתי בפח הניירות שליידי... בשלב הזה מזל שלא היו בנות באיזור... רק גילי... שבעט אותי החוצה להחלים בבית... טוב נו לסיים שעה אחת קודם [: לא רע.

וככה הגעתי הביתה, ניפחתי מלאן בלונים לאבא שבא מחר מתאילנד אחרי חודש :ס כיף!

טוב ולתמונה הלא קשורה D: