"אז מה תעשי?"

שואל כל מי ששומע את הסיפור שלי.

אני לא אמהר לשום מקום. אני אתרווח בכורסא ואקרין את הסיפור שלי הלוך ושוב, אתבונן ממספר זוויות, אצחק, אבכה; אני אשב ואחשוב, ואחשוב, ואחשוב; אשמע קצת מוסיקה; אלך לישון; אתעורר.

למה נהיה פה קר? מי פתח את החלון? החוץ מתפרץ למבצרי, מביא איתו קולות וניחוחות שמעלים בי בחילה. 

במרכזי ערים יש חורשות פיקוסים נסתרות, איים של שקט ושלווה. וחופש. שם אני רוצה להיות.