חייו של דון קישוט.

שלוםD:

אז היום יום האהבה, וכראוי לו צריך לקום ליום מלבלב ומואר ביום שמש ולשמוע את הציפורים מציצות דבר ראשון בבוקר.

אז זהו, שלא.

היום קמתי לי בבוקר, לצלילי השעון המעורר המלבלב שלי, אחרי לילה רע, כמו כל האחרים, התארגנתי ושיט, ויצאתי ליום החשוך והמת הזה בהרגשה ענקית שהיום לא כדאי לבוא לבית סיפרנו הקט. [כמובן באיחור.]

בחוץ היו בחורים מאושרים עם פרחים ביד האחת ושוקולד במטריה השניה, מחזרים אחרי בחורות, או מחכים שאהובתם תקום.

N O T.

היום היה יום גשום במיוחד וקר במיוחד, כשענני סערה מבשרים רעות מתקרבים אליי בקצב מפחיד וגלי קור שהגיעו להם מאנטרטיקה מאיימים להקפיא לי את הריר שיוצא מהפה שלי תוך כדי שירה. אז הלכתי לי,כשהאוזניות בתוך אוזניי, הולך למנגינת השירים "Love Buzz", "אהבנו", "She Loves You" ו"מי אוהב אותך יותר ממני". כמה עצוב, ואירוני.

אז הגעתי לכיתה, סחוט כולי, והפלא ופלא, המורה הידועה לשמצה מרים הולצמן לא הגיעה! [אגב, הלך לי אחלה במבחן. אם רק הייתם נכנסים אתמול לבלוג, ורואים את הפוסט הכל כך מושקע שעשיתי ואת השיר הכל כל אומנותי שכתבתי, הייתם יודעים את זה. לא נורא, שמרתי את זה בטיוטות. פעם אחרת.]

בקיצור, היו היום מתוך חמישה שיעורים, אחד וחצי. [תנ"ך, ערבית ולא עשינו כלום, אנגלית, ספורט ועשינו משהו דפקטיבי בכיתה, ומתמטיקה. כמה לא צפוי.]

אז ככה, כל היום ביליתי בעמידה זומבית למדי מול הדלת השבורה למחצה של הבצפר, בוהה בגשם לבד לצלילי השיר " All You Need Is Love" של הביטלס.

היום קלטתי, שמרוב האירוניה, כל חיי האומללים והמשעממים עוסקים סביב הנושא המפגר הזה, שנקרא אהבה.

כמעט כל השירים שאני כותב כתובים על אהבה, או רומזים עליה בעקיפין.

קלטתי גם, שכמעט כל השירים שלי, שכתבתי או שנמצאים באמפי הדפוק שלי, הם על אהבה.

אז מה באמת נסגר עם האהבה אצלי?

אז זהו, שכלום, ובואו נודה שהעתיד לא מזהיר.

קראשים מטומטמים פה ושם, וכפי שאתם יכולים לדמיין, שום דבר מעבר לזה.

ומה נסגר עם האהבה בעולם?

האם זה באמת אבוד? או שמא יש עוד שביב קטן של תקווה לעולם הקטן שלנו?

אני בספק.

אז חיפשתי על אהבה בוויקיפדיה,

והנה מה שמצאתי. [חלק ממה שמצאתי.]

"

עפ"י התאוריות הנוכחיות פרומונים אנושיים (או מלאכותיים – בשמים) "מושכים", מראה חיצוני דומה לשלנו (או לשל הורינו), ואופי המזכיר לנו את אופיינו או אופיים של הורינו – הם הגורמים העיקריים המשפיעים על התאהבותנו באדם אחר. כימיקלים במוחנו אחראים להתאהבות. ההורמונים אסטרוגן וטסטוסטרון משחקים תפקיד במשיכה המינית; דופמין אחראי ל"פרפרים בבטן"; נוראפינפרין אחראי לפעימות הלב המואצות ולהתרגשות; רמות נמוכות של הורמון הסרוטונין לאחר ההתאהבות מסתכמים ב"אובססיביות" כלפי בן/בת הזוג הנאהב/ת. האפקט המשותף של הכימיקלים הללו + שינויים במעגלים עצביים במוח – גורם לאופוריה, תאווה, אובססיביות, יתר מרץ, חוסר שינה, חוסר תיאבון ותשומת לב ממוקדת באדם הנאהב.

"

באמת?

זה הדבר הזה שכולם רוצים?

חבורת הורמונים ארורה?

כל כל הרבה סבל בגלל הורמונים?

באמת שאין לי מה להגיד על זה.

מה שכן, אומרים שיום האהבה הנוצרי הוא בכלל חג אנטישמי!

"

ביום ולנטיין 1348 החלו מעשי רצח המוניים של תושבי שבדיה, גרמניה וצרפת בתושביה היהודים. מעשי הרצח החלו בהאשמה כי היהודים הפיצו את מגפת "המוות השחור" על ידי הרעלת בארות המים. עשרות אלפי יהודים נרצחו ונשרפו חיים, על המוקד, על ידי תושבים זועמים במדינות אלו, וזמן קצר אחריהם הצטרפו מדינות שכנות. קהילות יהודיות נסו לאזור היחיד בו לא הואשמו בהרעלת הבארות והפצת המגפה: בפולין, שעליה פסחה המגפה (ולא הייתה מאוכלסת אז ביהודים). שם התיישבו ויצרו את קהילת יהדות אירופה הגדולה עד מלחמת העולם השנייה. במשך שנים רבות היה יום ולנטיין הקדוש יום ציון לאותם מאורעות אנטישמיים. לאחרונה נשכח ציון כואב זה.

"

אז אנחנו חוגגים חג נוצרי בכלל, שלא לדבר על אנטישמי.

טוב,

אז המצב אבוד בשבילי, מי אני שאגיד לכם מה לחגוג.

בברכת אני אוהב אותכם, [._."]

דניאל, שנשאר בודד בבית בערב זה.

מזל שאלוהים ברא את יד ימין.

רואים? גם הוא משתמש ביד ימין!