חייו של דון קישוט.
כולם רוקדים לפי מנגינה מסתורית שנשמעת ברקע מפי חלילן נעלם. |
 כינוי:
דרקון בשחור לבן. בן: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2008
חראחראחראחרא.
אז מה שלומי?
שלומי רע.
רע מאוד.
אתמול הייתה הפעולה הכי מבאסת, מלאת דרמה, דמעות, וחרא שיש.
העיפו מדריך מהצוות.
אז מה אם אני לא אוהב אותו,
אז מה אם יש לי הרבה מה להגיד על איך שהוא מתפקד,
אז מה אם לא התחברתי אליו, דעתי לא משנה.
משנה דעתו של הרוב בגדוד.
והרוב בגדוד בכה.
אז היו דיבורים על שביתה, היו דיבורים על הרבה דברים.
אבל הכי חרא,
שאני מרגיש שהגדוד מתפרק לי בין הידים.
עד שיש לי משהו טוב בחיים,
משהו לצפות אליו, משהו כיף.
פשוט מתפרק לי בין הידיים.
זה מה שאני מרגיש.
ואז מה אם לא בכיתי,
וזין על הילדים שאמרו שאין לי לב כי לא בכיתי.
כזה דיכאון.
הרגשה כל כך חרא.
הם פשוט היו חייבים להרוס גדוד!
חייבים להרוס את השנה הכי כיפית בצופים!
אז מה אם באתי הביתה אתמול,
נשכבתי על המיטה ופשוט נשברתי.
בכיתי את הנשמה, עד שנרדמתי.
וזה שיש לי מחר שלושה מבחנים ועבודה להגיש שעדיין לא עשיתי,
לא תורמים כלום למצב רוח הכל כך טוב ומאושר שיש לי.
ואני יודע שזה לא חוקי, אבל זה פאקינג מועד ב', כי הייתי חולה כל כך הרבה.
פשוט חרא, שהכול נהרס ככה.
הם פשוט לקחו חמישים ילדים תמימים ותקעו להם סכין בגב. ולא רק זה, הם גם סובבו אותו אחר כך.
עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, כמו שהגלגל מסתובב.
וזה פשוט חרא שהכול נשבר.
ח ר א .
על החתום,
דון קישוט עם הדמעות בעיניים כי הכול מתפרק.
לפחות משהו משמח D:
עוד 18 יום נמיביה!
אהאהאעעאהעאהעא!!!
ואתמול הייתי בסנטר עם אלכס כפרעלייה ומישהי ששכחתי את השם שלה,
והיה ממש כיף.
הלכנו לבוגרשוב וזה, וחרשנו את העיר.
דבר שאני צריך לעשות הרבה יותר,
והסתבר לי שילדים שגרים בחורים בצפון מכירים את תל אביב יותר טוב ממני.
עכשיו רק אני צריך את הכסף לחרוש את העיר.
וראיתי את חוש! 3> D:
ס'מאגניב.
לפחות משהו טוב יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
