חייו של דון קישוט.
כולם רוקדים לפי מנגינה מסתורית שנשמעת ברקע מפי חלילן נעלם. |
 כינוי:
דרקון בשחור לבן. בן: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2008
postema
זה ממש לא מרגיש לי כמו יום השואה.
זה מרגיש כמו יום שישי שכל הבצפר לבוש לבן ויושב בחצר ומקשיב לשירי וונאבי עצובים.
ביום השואה כולם במצב רוח של יום השואה.
ביום השואה יש שירים עצובים.
ביום השואה יורד גשם, כי אלוהים בוכה.
זה מה שאמרו לי כשהייתי ילד קטן וזה מה שאני עדיין מאמין בו.
ביום השואה לא יוצאים החוצה, נשארים בבית וצופים בכל סרט דוקומנטרי על השואה שקיים.
יום השואה לא אמור להיות כיף, לא אמור להיות מצחיק, לא אמורה להיות פתוחה אף חנות. [אז מה אם נתקעתי בלי חולצות לבנות?]
לא אמור להיות יום יפה.
זה סתם מרגיש כמו יום שישי.
ממש חבל.
תיכף אני ארצה שתלכו מפה,
שאוכל כבר לצעוק בשקט.
שלא תראו את הפצעים נפערים,
שנשאר לבד,
ונשבר לבד.
אני לא בדיכאון.
נכון?
כוסאמוק נמאס לי לאהוב אותך.
ונמאס לי לאהוב את כולן.
נמאס לי מאהבה.
זה לא קיים והכול חרא =.="
אני צריך אהבה כל כך מהר.
כלכךכלכךכלכךכלכך מהר.
ולא, אני לא מקבל הצעות.
וואו אם אני אתקבל זה יהיה כל כך כל כך כל כך מגניב.
שיבי לגמרי /m\
דון קיחוטה, [הופה הופה, שיכלול!]
"לא אפחד ליפול, לא אפחד לגדול."
נ.ב. כפרעל יעל בל#42%%$@$%&@
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
