החיים (ע"ר).
' עוצמים עיניים כי רוצים לעוף רחוק ' |
כינוי:
בת: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2007
 סתם ככה, כי בא לי לעדכן (:
בעיקרון, החודש הזה אני חוגגת שנה לבלוג (:
אני לא בדיו קיודעת תאריך.. אבל בכל זאת, מזל טוב [:
שניתי את התמונה למעלה, ואת השם של הבלוג. אני אוהבת מאד את איך שזה יצא, אולי התמונות הם לא באיכות הכי טובה בעולם אבל זה יצא מקסים. זה יצא כלכך אני.
עדי באה אליי היום וסתם פתאום בלי ששמתי לב אנחנו יושבות על הפוטושופ ועושות לי ת'תמונה.
(:
כבר מזמן רציתי לעשות את הסוג הזה של התמונה, שיש מלאמלא תמונות שלי ושל החברים וכל זה.
רק היום באמת ישבתי ועשיתי את זה D:
תביעו דעה..
הפעולה אתמול הייתה ממש מצחיקה XD
באיזהשהו שלב, הפסקנו לשתף פעולה אז המדריכים וויתרו לנו ושירה הוציאה את הטושים ואת העטים שלה והתחלנו לצייר על המכנסיים, וכמובן הבנים ברחו כמו כל פעולה ואח"כ הם חזרו והיה מצחיק (:
ולגולדשמיד יש כובע של אקס XDDD
ועוד הפעם, החיוך מרוח לי על הפרצוף. אני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך הוא פשוט שמה.
ולא מוכן לרדת. (כמו המשקל שלי XD)
סתם..
הרצון לצלם כל דבר, ושיהיו המון מזכרות וזיכרונות ותמיד אני אוכל לדפדף בתיקיות שלי ולהסתכל על עצמי ועל החברים שלי, הוא בעצם כמו פחד. או אפילו לא כמו, אלא הפחד עצמו. הפחד לאבד הכל. אני מצלמת ומצלמת, ומוציאה חולצות, וסווצ'רטים, והכל בשבילכם נקניקים שלי, בשביל שאתם לא תשכחו. או בעצם בשביל שאני לא אשכח?
מה הצופים עשה לי?
כמה השתניתי ב(עוד מעט) ארבע שנים האלה?
טוב נו, חאלס עם הרצינות.
זה מעצבן אותי XD
המהמהמהמהמ.
יש מחר פעולה של יום הזיכרון בדיוק על הזמן של אורלי.
עכשיו. אורלי והצופים. שני הדברים שאני עושה, שחשובים לי כמעט יותר מכל דבר אחר. ואני צריכה לבחור ביניהם?
טוב, נראה לי אני אלך לצופים. כי יום הזיכרון יש רק פעם בשנה ואורלי יש כל שבוע.
נראה כבר..
אגב, אנשים, אני צריכים לקבוע מה לעשות ביום העצמאות.
לא בערב יום העצמאות, עם כל ההופעות והספרי שלג והקקי הכיפי הזה, אלא ביום בעצמאות עצמו.
יש מצב עושים קומזיץ ועל האש, רק אנחנו ?
יהיה כיף אם כן (:
המהמהמ.
"ככל שהזמן עובר, אני אוהבת אותך יותר" משפט מחורבן.
לב מחורבן. מי צריך אותו בכלל?
לא נראה לי שאי פעם בכיתי בגלל אהבה.
יותר נכון, אהבה נכזבת..
כאילו, אהבה של התממשה.
אף פעם זה לא היה דבר מי יודע מה חשוב אצלי בחיים.
תמיד מצאתי דרך להיות מאושרת מאד גם בלי זה.
גם בלי הזוגיות.
זה לא חסר לי, כי אני לא יודעת איך זה מרגיש כשיש את זה.
שיהיה.
אני פשוט צריכה להפסיק לחשוב על זה.
קצת קשה עם אנשים כמו ענתבי בסביבה, שרוצים לעלות עליי, ולעשות בי מעשים מגונים.
איכ. מזל שאני יותר חזקה ממנו.
נראה לי שסיימתי עוד פוסט שהתחיל שמח והפך להיות דיכאוני.
שבוע טוב אנשים (:
פרינקינוזיתה(:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
