החיים (ע"ר).

אני לא יודעת כמה פוסטים כתבתי בזמן האחרון כשהכותרת שלהם זהה לזו או דומה לה, אבל זה פשוט ככה.

טוב לי, לא חסר לי (כמעט) שום דבר.

הקיץ הזה.. כמה שאני מחכה לחופש. קצת לברוח מהשיעורים, מבחנים, מהכל.

הסמינר עדיין עומד בסימן שאלה בגלל שנעמי אמרה שהוא יכול להיות רק לכיתות ט' ומעלה, ואז רק שחר (י"א) יכול לצאת כי כל שאר מי שנרשם אלה רק ז'יניקים וח'טניקים.

המחנה יהיה טוב, אני מקווה. אבל בינתיים אין סיבה שלא.. (:

אני והוא השלמנו לבינתיים,

וההרגשה שחזרנו לכיתה ה' בעיצומה הרבה מאד זמן לא הרגשתי איתו כלכך "ביחד" או בעצם, מאז כיתה ה'.. סוף סוף אני יכולה לספר לו משהו, בלי לפחד שהוא ילך ויפיץ את זה לכולם.

הוא השתנה, התבגר.. וגם אני, אפשר לומר.

הוא כבר יותר גבוה ממני. ולמרות שזה רק פיזי, זה גם אומר משהו.

כיתה ז' רק הולכת ומתקרבת לסיומה.

ואני רק הולכת ונהיית בטוחה יותר שזה בדיוק הזמן המתאים בשבילה להיגמר.

זו הייתה שנה מדהימה, אם לא השנה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים.

הכל נהיה כלכך שונה, כלכך טוב פתאום.  אני כבר לא הייתי צריכה לפחד שיהיו לי דעות משלי, שיהיה לי סטייל משלי,

שאני לא לובשת היינס 99% מהזמן כמו כולם, שאני יכולה שיהיה לי שיער ארוך בלי קשר לזה שכולם רוצים שאני אסתפר.

שיהיה לי חשיבה שונה משל כולם, דיעה שונה משל כולם, שיהיה לי את החופש להיות מי שאני באמת.

להיות אני בצורה שאני אוהבת את עצמי, ולא בצורה שכל האחרים אוהבים.

כיתה ז' באמת הייתה הכיתה שעזרה לי להיות אני מכל המובנים.

ותודה רבה לכל האנשים שמסביבי, שעזרו לי להבין את זה.

וזהו, זה נגמר. יש סוף לכל דבר, וטוב שכך.  אני לא אומר שמיציתי, כי זה יהיה קצת שקר. אבל אני שמחה שהשנה הזו נגמרת - אני מקווה שכיתה ח' תהיה טובה לא פחות. 

אוהבת, ומבינה עכשיו.

נעמע (:

  נוסטלגיה, תמונות ממח"ץ 2005