החיים (ע"ר).

להמשיך.. או לא להמשיך?

לאט לאט יהיה לי יותר קשה.

אני אצטרך להתמיד. לא להתייאש כמו כל הזמן.

אבל כמה זה באמת חשוב?

מעצבן שצריך להחליט עכשיו.

וגם אם לא עכשיו, אז עוד חודש? כמה זה באמת משנה?

אני אוהבת את זה..

כמובן, כמו כל אחד אני יותר אוהבת כשאני מצליחה..

אבל אני אוהבת את זה.

אני רוצה להמשיך, ואם לא בשביל מגמת מוזיקה, אז בשביל עצמי.

בשביל לדעת שאני מסוגלת. שאני לא מתייאשת. כי בסופו של דבר זה יישתלם.

אומנם, זה הדבר האחרון שיעלה בראשו של כל אחד שרואה אותי, אבל זו אני.

אולי אני אבקש מתמר ללמד אותי קצת גיטרה בחופש..

אולי שעד סמינר חנוכה גם אני אדע לנגן כשאני אשמע שיר, אולי עד סמינר חנוכה אני אחליף את חן או את נדב.

אולי גם אני אדע לקרוא אקורדים, אולי גם אני אדע לנגן על גיטרה.

להתיישב ולנגן לעצמי בשקט, ולאט לאט שכולם ייתאספו מסביבי..

עם גיטרה אני לא אגיע למגמת מוזיקה.

אבל מי יודע.. לא יזיק ללמוד קצת, להיפך.

תופים אני גם ארצה ללמוד באיזהשהו שלב בחיים שלי.

אבל אם כל מה שאני רוצה אני אקבל, מה הטעם בכלל?

"רק חסר לך לשים לק שחור, וגיטרה חשמלית ביד ותהיי רוקיסטית יותר גדולה מאבריל לאבין לפני שפרשה לדוגמנות. "

למה ההכללה הזאת?

אומנם כן, אני רוצה לדעת לנגן על גיטרה, אולי פעם אפילו חשמלית, אבל קלאסית תספיק לי בשנים הקרובות, אבל למה להשוות אותי לאבריל לאבין?

אני רוצה לדעת.

לא ללמוד.

וזה מעצבן.

אוהבת, נעמע המבולבלת.