זה נמאס כי אני לא עושה עם זה כלום.
זה נמאס כי אני לא מוכשרת.
זה נמאס כי אין לי כוח לזה.
זה נמאס כי.. כי זה פשוט נמאס..
אבל מה? לפרוש?
לא יודעת.
לא יודעת.
אין לי כוח להתאמן אין לי כוח פשוט.
כל מה שאני רוצה בזמן האחרון זה לתפוס את הגיטרה של גלעד ולהתחיל להשתולל איתה.
ואנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה.
אני רוצה לדעת.
אני לא רוצה ללמוד.
ואם הייתה דרך כלשהי לדעת בלי ללמוד זה היה הרבה יותר נחמד ופשוט לכולנו.
לוותר על המקוריות, בשביל החלום?
או לוותר על החלום בשביל המקוריות?
נעמע, שכבר כל כך לא מגניבה.
אם אני מרגיש עצוב
והכל כבר לא חשוב
רק להיות שוב עם עצמי
כמו חלום שלא נגמר
ואחלום אותו מחר
להיות שוב עם עצמי
כי הגעתי לכאן לבד
אנ'לא צריך פה אף אחד
כי לי תמיד יהיה אותי
לא לא לא לא
אני, אוהב להיות רק עם עצמי
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי..
אני אני חושב שרק אני
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי
אפילו אמא לא מבינה
אני שלי ולא שלה
כי אני שייך רק לי
אף אחד כאן לא מוזמן
העולם שלי קטן
יש מקום רק בשבילי
כי הגעתי לכאן לבד
אנ'לא צריך פה אף אחד
כי לי תמיד יהיה אותי
לא לא לא לא
אני אוהב להיות רק עם עצמי
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי
אני אני חושב שרק אני
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי..
אם אני מרגיש עצוב, והכל כבר לא חשוב
אז אשיר ת'שיר שלי.
השיר שלי / מופע הארנבות של דוקטור קספר
ברגעים מסוימים, השיר הזה כל כך נכון.
וחבל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
