החיים (ע"ר).

הכרנו דרך חברה.

נו.. בקפנוער המטומטם הזה אתם יודעים. היא שיכנעה אותי ללכת אז באתי לקראת הסוף.

הייתו עם ד' וד' (משעשע ששניהם ד'לד'ים) ועם מ' וכמה ז'ינקים. או שלקרוא להם ח'טניקים כבר?

לא יודע.

טוב.

לא משנה.

***

זה כל כך מעצבן.

עד שסופ סוף יש לי משהו לכתוב עליו.

יש לי מוזה.

יש לי נושא.

משהו מעניין, משהו טוב, משהו קשה, משהו שאני מתחברת עליו.

ופתאום.. קורה משהו.

לא יודעת.

מצטערת שזה יצא ככה.

הכישרון יוצא ממני אט אט.

אני צריכה להחזיר אותו אליי.

נכנסתי היום לחדר של גלעד, לקחתי את הגיטרה ויצאתי.

הוצאתי אותה מהתיק שלה והתחלתי סתם ככה לפרוט מיתר מיתר.

זה הרגיש ממש טוב.

חוץ מזה שהגיטרה לא מכוונת בשיט, שסזה אפשר לטפל בשניות פשוט אין לי כוח.

וחשבתי לעצמי, אם זה הרגיש כל כך טוב. איך זה ירגיש כשאני אדע בדיוק איך לגעת במיתרים?

נעמע.

AND I WONDER IF YOU EVER THINK ABOUT ME ANYMORE

AND I WONDER IF YOU EVER THINK ABOUT ME WHEN YOU'R BORED

AND I JUST WONDER.