החיים (ע"ר).

מייקל קלסו.

מה היינו עושים בלי הטיפשים בעולם?

מה הטיפשים היו עושים בלי המלך שלהם?

עזבו.

שיניתי עיצוב, קצת פחות צבעוני ומקושקש, נראה לי שאני אוהבת את זה.

קצת שונה, לא לגמרי אני. אבל אני אתרגל בסופו של דבר, או שלא - ואז אני אחליף בחזרה.

התחלתי לראות פרקים מלאים של ראש גדול באינטרנט, ללא כסף, באיכות פצצות.

באמת שזה שווה :)

הממ.

היו דברים להכין לביה"ס.

אני חלא יודיעת בדיוק מהם, אבל היו.

השמועות אומרות שיש גם מבחן בערבית,

שיהיה.

אני אתדעכן ביום ראשון.

היה היום את הברמצווה של לואל.

היה נחמד, מועצתי למדי ונחמד.

עדנ'קה הועיל בטובו לבוא והיה נחמד.

היו כל מיני הפעלות, משחקים, ועשיתי תוספת שיער בלונדינית, והיה קשה מאוד להתאים אותה לאורך של השיער שלי והיה משעשע.

היה סוג של הופעה של "פרפרים לבנים"  אחד המצחיקים היה הדבר הזה.

על התופים היה בנדוד של לואל, גיטרה יואב טפר, בס ילד אחד שראיתי בשחר נראה לי, וקלידים סתם ילד שאני לא מכירה.

נוי צפרוני, רז, דנדוש ולואל שרו .

היה נחמד - מוזר/מצחיק כזה.

המערכת מתפקדת טוב יותר מהמצופה, זה ממש מגניב לי.

עם כל החוסר טאקט, והטיפשות הרגעית, יש לי רגעים של יציאות של מילים, שבאו ברגע הנכון, לאיש הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון.

לא משנה.

" טוב אז היינו בחתונה הזאת, והיו שם כאלה אנשים שיורקים אש, ואנשים כאלה שהולכים על רגליים!!" היא התכוונה לקביים.

זהר, מספרת לנו על חתונה אחת שהיא הייתה יחד עם הצעירים.

אין לכם מושג קטנטן כמה צחקנו אח"כ.

אז בברכת "וואו אני מרגישה את הטמפון שלי זז!" מרעות,

ובברכת סופשבוע נעים ממני,

נעמע המגניבה.

כי גם האנשים הכי שונים בעולם יכולים להיות חברים.