החיים (ע"ר).

שינוי.

מרגישים סתיו סוף סוף.

כיפי :)

חפרתי על זה וחפרתי על זה עד פעם, בתוך הראש וגם לאמא,

אמא מתעצבנת ואומרת שהיא מבינה אבל לא מבינה.

אז לקחתי את המחברת, וציירתי את זה.

תמונה לפני ותמונה אחרי.

אמרתי לה שכל מה שצריך זה מוטיבציה, כל מה שצריך זה לומר "עכשיו", כל מה שצריך זה אנשים שיעזרו, שיעשו שמח, ותוך כמה שעות טובות אם לא פחות אנחנו גומרים אם זה.

ואז אמרתי לה " למה לא ללכת על זה? ועכשיו? מה אם יום שבת? בבוקר?"  אמא עיקמה את הפרצוף.

אני ניסיתי, שלחתי אסאמאסים לכמה אנשים,

בעיקרון יש לי בן אדם אחד עקרי לשכנע.

אבל אני לא רוצה שהבן אדם הזה יהיה שם, לא בא לי עליו.

לא ענו לי בינתיים.

אני מקוה שגם לא יענו.

יש לי את התכונות הדרושות, את הכריזמה, את החוסר רצינות והציניות כשצריך קצת להפיג את המתח, ואת הרצינות והמוטיבציה שצריך בשביל לקדם את הדברים למקום כלשהו.

אני יודעת, רוצה ובהחלט מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך, על הצד הטוב ביותר, שלי, של התפקיד, ושל האנשים שאני מייצגת. אבל לעומת זאת אני ביישנית בצורה שאין לתאר. ולהיות מי שאני רוצה, כולל את הצדדים הטובים, הכיפיים, והצדדים הפחות כיפיים.

I can Do this. all you need to do is watch me

אה ועוד משהו, לא יקבלו אותי יפה. ח'טניקית זה צעיר מדי. או שלא?

חדל זלזלת.

להת' אנשים.

נדבר.

או שלא.