לשבת ולבכות כמו ילדה קטנה.
יךדה קטנהה שהרסו לה את הבית, ילדה קטנה שהרסו לה את הטבע, ילדה קטנה שלקחו לה את הילדות.להתסכל דרך החלון ולראות שדה צהבהב שמתחיל להפוך לירוק, את הממטרות פועלות באמצע הלילה ובתוך כל זה ניצב לו שם הר. יש הקוראים לו הר הזבל, יש הקוראים המזבלה. העבודה היא, שהוא שם, תמיד, משקיף עלינו. לראות את כל הפלא הזה, שאולי לא הטבע ברא, אבל בכל זאת זה קצת היסטוריה, לחשוב שפעם השיח' הערבי היה אחראי על האיזור, ומה קרה פה לפני שנים. זה אחד החלקים שעוד לא נגעו בהם בעיר, החלקים שעוד לא כוסו בניינים ובתים. ואז, בא אדון ראש העיר המהולל, שיודע הכל הכי טוב, ויותר טוב מכל אחד אחר, ומחליט " פה יהיה אגם גדול, ופארק יפה מסביבו " הוא אומר.
כל הפלא יוחלף במדשאות מלאכותיות מעשה ידי אדם, ואגם גדול, קיטשי ומצועצע, שיהיה לתושבים איפה לטייל.
אני אשתדל מעכשיו לצאת שם יותר לטייל, יותר לראות, להריח, להרגיש...
זה כמו לעזוב את הבית, אבל להישאר באותו המקום.
לשבת ולבכות כמו ילדה קטנה.
נעמע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
