החיים (ע"ר).

אחרי תקופת גמילה ממממש ארוכה, לא בדקתי אפילו כמה..

חזרתי.

עדי כתבה את זה בפוסט האחרון " כולם חוזרים בסוף "  או משהו דומה לזה..

אז.. הנה אני.

לא כמו פעם, אחרת.

לא כמו פעם, שונה.

לא כמו פעם, חושבת.

לא משנה.

אז שיניתי גישה. אז אני כן כותבת בשביל שתקראו, אני כן כותבת כי אכפת לי מכם. הפסקתי לכתוב כי הפסקתם להיכנס, הפסקתם להגיב, הפסיק להיות לכם אכפת. אני מדברת אליכם לאלה שאני לא מכירה, לאלה שאני לא יודעת.

מלא זמן לא הסתובבתי בישראבלוג יותר מבלוגים ספציפיים של אנשים, אז מה קורה כאן?

צ'אנס 13 קרב ובא,

הפעילות המועצה שוטפת מתמיד,

חיי האהבה נשארו באותו סטטוס כמו שעזבתי,

רשימת ה"אף פעם" השתנו בה הרבה דברים אולי אני עוד אעדכן.

רק חייבת לומר, שלא חזרתי לגמרי.

חזרתי חלקית, חזרתי בשביל הרגעים שיבוא לי.

חזרתי בשביל שיהיה, סתם אבל.

אין לי כל כך זמן לכתוב באמת.

בהצלחה לי,

לביבה המגניבה

אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם,

כמו בכיתה ז', שהכל היה כל כך פשוט.

שהיה סדר יום נורא ברור ורגיל, וכיפי שגרם לי אושר,

כמו שלא הייתי צריכה להתלבט לגבי כל כך הרבה דברים.

אבל השתנתי, ואני עושה דברים עכשיו שבלי כל מיני החלטות שעשיתי

לא הייתי מגיעה אליהם בחיים.

אני עושה דברים שעושים לי טוב,

או בעצם עושה לי טוב הדברים האלה.

הדברים שבלעדיהם אולי באמת הייתי מתמוטטת.

אבל בכל זאת, יום שישי בערב.. ואני כאן לבד עושה מה שאיימתי במשך כל כך הרבה זמן לא לעשות.

כל כך הרבה השתנה, ולא יחזור להיות אותו הדבר.

אבל זה חלק מהעניין, לא?