קראתי לא מזמן אצל מיכל במשפט מתחת לכינוי במסנג'ר שורה שכמעט גרמה לי לבכות.
" ההיפך מאהבה הוא לא השנאה, אלא האדישות. כי אם אתה שונא מישהו זה אומר שעוד אכפת לך. "
ההזדהות..
עוד בערך 10 דקות אני צריכה לצאת לאורלי, ואז למועצה.
אני צריכה אח"כ להתחיל לעשות את הכריאוגרפיה של הריקוד פתיחה של צ'אנס 13.
אני בינתיים מכינה דיסק עם השיר שצריך, ועם עוד כמה שירים למקרה שאני אצטרך אותם אי פעם..
אתמול בלילה הייתה לי שיחה אחתה כיפיות עם ליאור,
לא יודעת אפילו מה גרר אותה להיות כזו.
כל השטויות שחבויות עמוק בפנים אצלי יצאו החוצה פתאום ויצאתי כזו בכיינית מסכנה.
אבל זה הרגיש טוב, לבכות למישהו קיים.
אני מקווה ממש שהשיר הזה ייצא כמו שצריך.. אנשים פורשים ומבריזים, ולא לוקחים את זה ברצינות ובדרך הזאת זה מה זה לא ילך, אבל מצד שני איך אני אסביר לאנשים שזה לא בסדר? הם עושים לי טובה בזה שהם משתתפים בזה בכלל..
חברה של מאיה - קלידים
עדן - בס
עידו - גיטרה
איתמר (בתקווה רבה) - גיטרה
ירין - תופים
בנשלו - זמרת ליווי, ואולי זמרת ראשית אם לא יהיה לי זמר בקרוב!
וזהו בינתיים, מה שידוע לי.
חייבת ללכת,
פון א ביסל און א ביסל ווערט א פולע שיסל ! [מטיפה ועוד טיפה מתמלאת הפינכה] [את ההסבר של זה אם תשאלו תקבלו..]
אוהבת,
לביבה :)
מזמן, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
