החיים (ע"ר).
' עוצמים עיניים כי רוצים לעוף רחוק ' |
כינוי:
בת: 30 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
פחד .
אני לא יודעת מתי באמת פחדתי.
פחדתי באמת.
הפעמים היחידות בהם פחדתי הם בעקבות ציונים ומעשים שקשורים לבית ספר, ולבית ספר בלבד.
הפחד הזה, הצביטה הזו בלב, הדמעות שעולות בעיניים ויוצרות זגוגיות שקופות - אבל לא. הם לא נופלות, הם נשאבות בחזרה פנימה - כי אחרת, איך אני אראה אמיצה?
וזה מעצבן שבזמן האחרון אני בוכה כל כך הרבה, אבל זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות ובאמת עוזר לי .
אין לי עם מי ללכת לדבר, מי שיעודד אותי, מי שיעזור לי וייתן לי טיפ איך להמשיך. מי שיחזק אותי, שייגרום לי לרצות להמשיך - שיוכל להגיד לי "את לא לבד, אני פה" . ואני לא מדברת על החבר, הבן זוג. אני מדברת על החבר/ה, האמיתי.
אבל הגורל רצה, ואני כן לבד.
וקרה מקרה, ואנחנו שלוש בנות במעשייה הזו, שמסופה אני כל כך מפחדת. שתיכן - הבנות האחרות, לא נראה לי מבינות עד כמה הלב שלי רעד, כמה הייתי עצבנית, כמה היה לי רע בלב, כמה הצטערתי - כשהמורה העלתה את הנושא הזה.
אני מרגישה שאני לבד בנושא הזה, שכל אחת מאיתנו מסתכלת על זה מהשקפת העולם שלה.
אחת מכן אומרת "יהיה בסדר, לא ייקרה כלום . " השניה אומרת "אני מפחדת גם, אנחנו ביחד אבל " . ואני אומרת "אני מפחדת כל כך, הלב שלי רועד, אני רוצה למות" .
מה נעשה?
תעזרו לי בנות. אל תשאירו אותי לבד.
נעמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
