כינוי:
בת: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
לא משעמם.
המצב שלי לאחרונה עם אחרים, ובכלל, לא מוגדר. וזה מוזר שאני אומרת את זה, בתור הבן אדם הכי ביקורתי שאני מכירה, שבאמת המצב לא מוגדר.
אני לא שמחה, ולא עצובה.
לא מאושרת, ולא בדיכאון.
לא פוחדת אימים, ולאמאוהבת, ולא שום דבר .
לא משעמם לי, מה שכן.
יש לי די הרבה מה לעשות כשחושבים על זה.
" ואז... "
הגעתי למסקנה, ששני הדברים שהיו חשובים לי - הפסיקו להיות חשובים לי. הפסקתי להשקיע, הפסקתי להתמיד, הפסיק להיות לי אכפת. הורדתי את הצמיד "שבט איתן אימפריה בכחול לבן" מהיד. אני בפרשת דרכים בקטע הזה, וזה נראה לי לא נכון להמשיך ללכת עם זה.
כואבת לי הבטן והראש, ואין לי חום, ואני לא בתקופה-הזו-של-החודש, וממש קשה לי להתרכז, למרות שאני ממש צריכה להתרכז - כי יש ביום רביעי מבחן בג'ג על 47 עמודים שמתוכם התחלתי ללמוד רק שלושה.
נסענו ביום שבת ללונה פארק, עשינומסיבת הפתעה לאיילה. היא ממש ממש כיף וכשהגעתי הביתה נזכרתי שלא עלינו על הברייקדאנסר !
טוב, אז יש למה לחזור (:
עשיתי סינון של אנשים שאני לא מדברת איתם מהמסנג'ר, והשארתי את האנשים שאני איכשהו כן מדברת איתם.
ולא הייתי מסוגלת למחוק אותו. ואני לא יודעת למה. זה ריגשי כזה. אנחנו לא דיברנו איזה חצי שנה לפחות, וככל הנראה לא נדבר עוד לפחות חצי שנה, עד המחנה, שאני אולי אפגוש אותו ליד השוקת מתישהו, או במקלחות, או במתקן סנדאות, או לא יודעת, ואני אבוא ואגיד לו " היי, זוכר אותי? " והוא יגיד " וואלה? לא ממש.. "
וזה יהיה נורא מביך בשבילי, והוא יגחך וימשיך אל השטח השבטי שלו.
השבוע אצל אורלי מישהי שמה בפלאפון את " I Belive in miracles" וזה עשה לי נוסטלגיה מטורפת. אולי אל היום ההוא, שאלון ישב לידי באוטובוס ושמעתי באמפי 3 (שלקחתי מגלעד לרגל הטיול ההוא) והוא ביקש לשמוע איתי, ונתתי לו אוזנייה אחת - ובדיוק התחיל השיר הזה, ואני לא יודעת מאיפה גלעד הוציא את השיר הזה והכניס אותו לתוך הנגן שלו, אבל הגורל רצה וכך היה, והשיר מתחיל והוא מרים גבה בהפתעה וכשהזמר מתחיל לשיר, הוא מתחיל לשיר איתו בחיקוי לא כל כך מוצלח אבל משעשע של הקול המוזר של הזמר, ואני מחייכת ומגחכת לעצמי - איך יכול להיות שעוד מישהו מלבד אחי ואני מכירים את השיר הלא כל כך מוצלח הזה, אבל איכשהו הוא שובה בקסמו?
ואז אני מתמקמת בנוחיות בכיסא שלי, עם חיוך על השפתיים שרה יחד עם הזמר גם כן, ואנחנו שרים וצוחקים ושאר האוטובוס מסתכלים עלינו ומחייכים.
אני נזכרת גם בדימיטרי - הנהג הסלובני שלנו. עד אותו הטיול בכלל לא ידעתי שיש מדינה כזו סלובניה.
והחלק האחורי של האוטובוס, שתמיד ישבנו וצחקנו ודיברנו, השוונו מוזיקה, סיפורים, מקומות, חוויות, דיברנו על היום שהולך להיות לנו...
ובלילות במלון, הלילות האלו... אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן, הייתי עושה כ'כ הרבה דברים אחרת, אם אותו טיול, עם אותם אנשים והכל, היה קורה עכשיו..
אבל אם, זה לא עוזר.
אם רק .. זה לא מה שיחזיר את הזמן אחורה, ויעשה דברים אחרת.
נעמול .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
