להיות גבר במאה ה-21. לא לדעת מה זה אומר " גבר במאה ה-21" , אבל להרגיש שיש דבר כזה. לתהות למה, בעצם, יש מאות ספרים ומגזינים על איך להיות אישה, אבל האיש היחיד שנתן לך רמז איך להיות גבר היה המ"כ עם הכובע הירוק בטירונות שצעק עליך.
לא להיות מסוגל להרים יד על הילד, אבל לחשוב בסתר שיכול להיות שסטירה או שתיים שקיבלת בגילו עשו את העבודה לא רע. לדעת, באופן כללי, שאלימות היא אף פעם לא הפיתרון, אבל אם מישהו יצבוט לאשתך בתחת במועדון, הוא יחזור הביתה עם כמה שיניים פחות.
ללבוש ג'ינס משופשף וטריקו בלי שרוולים ולא להבין איך זה שאף אחד לא חושב שאתה נראה צעיר מגילך. לא להישקל. לעבוד במכון ליד המשקל, להעיף בו מבט, לדעת שזה אדיוטי ושרק אם תדע מה המצב האמיתי תוכל לעשות משהו בעניין. בכל זאת לא להישקל.
להיות זהיר. לא לנעוץ מבטים, לא לסגור דלת במשרד כשאתה יושב לפגישה עם בחורה, בטח שלא לחבק. לפגוש ברחוב אהובה ישנה, לשאול אותה כמה שאלות מנומסות ואז לנוס על נפשך. להגיד לזוגתך בערב " את לא מאמינה את מי פגשתי" , כי אחרת מישהו כבר יגיד לה.
להעדיף כדורגל בשידור חי, למרותש בהקלטה זה נראה בדיוק אותו דבר. לפתוח מכסה מנוע כשהאוטו מתקלקל ולהסתכל פנימה בפרצוף חשוב למרות שאין לך רבע מושג מה קורה שם. לקבוע ערב פוקר, להפסיק שישים שקל ולהתבאס אימים. לעשות דברים רק כי אבא שלך עשה אותם. לקרוא את החוברת הוראות, להרכיב לבד את הספסל מ"איקאה" ולדעת שאין סיכוי שהשוודים האלה התכוונו שזה ייקח לך שלוש שעות. להגיד באומץ " היום אני מכין ארוחת ערב ", להחליט להיות יצירתי ולחתוך נקנקייה עבה ישר לתוך החביתה, ולטעות בפני הילדים שזה מתכון משפחתי עתיק.
לנהוג לבד, להגביר רדיו, לפתוח חלונות, ולעבור לחמש דקות את המהירות המותרת. לכעוס על עצמך שעשית את זה. להגיד "אוטו זה רק דבר שמביא אותך ממקום למקום" , אבל לקרוא כל מילה על ה"פורשה בוקסטר" החדשה. לעמוד במים ולצעוק לילד "נו תקפוץ, תקפוץ" , למרות שאתה מבוהל לא פחות ממנו.
להיות סקרן קצת לגבי וויאגרה, אבל כשמישהו מציע לך לנסות, לומר בהתנשאות " לא תודה, אני עוד לא צריך". להגיד לאישתך " גם לי מותר פעם באלף שנה להיות בדיכאון.. " .
להבין שלפעמים צריך באמת לדבר על היחסים, אבל לחשוב בחשאי שאפשר היה להגיד הכל בהרבה פחות מילים. פעם בשנה לקנות לה פרחים ולעשות מזה עניין גדול מול החברות שלה. לחזור מזה שסתם ישבת בבית קפה עם מישהו ולהגיד "הייתי בפגישה", כי זה נשמע הרבה יותר טוב.
לא להודות בקול רם שהכורסה הגדולה מול הטלוויזיה היא שלך ולא מת על זה שתופסים לך אותה.
להתייחס ברצינות מוגשמת לחפצים שלך. לקנות מצלמה של שישה מגה-פיקסל, ולהרגיש קצת עליון על כל אלה עם הארבעה מגה-פיקסל, כאילו שאתה יכול לראות את ההבדל. להגיד לג'י.פי.אס "שתוק כבר", אבל לחבב אותו מחדש שהוא מכריז בהתלהבות ש"הגעת ליעד!".
לגלות שמישהו העליב אותך רק כשזוגתך מסבירה לך את זה בדרך הבייתה, ולהגיד לה "יאללה, שטויות" ולדעת שהיא קלטה שאתה לא באמת מרגיש ככה.
***
יש עוד, המשך פעם אחרת.
אני כל כך אוהבת לקרוא יאיר לפיד.
יום טוב, שנה טובה..
סיכום 2007 נעשה פעם אחרת. (:
2008 היר איי כום!
נעמה :]
כבר לא כל כך חם.. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
