הבלוג המדהים שלי=]]

אני אצל סבתא שלי בקרית טבעון ומשתעממת נורא... ישנתי כאן אתמול והיום אני גם ישנה כאן. בלילה ניסיתי לכתוב פוסט מרוב שיעמום, והוא יצא לי ממש טוב. מרוב שהוא יצא טוב לא הצלחתי אפילו לשמור אותו.. אני לוחצת כמו מטורפת על הכפתור "שמור" והמחשב המחורבן פשוט לא זז! אז ויתרתי על הרעיון הלכתי למיטה וניסיתי להירדם. כמובן שלא הצלחתי כי שמעתי רעשים מהסלון והשירותים, משהו שנשמע כמו ניסיון פריצה לבית של סבתא שלי. זה היה מפחיד ופשוט קפאתי במקום וניסיתי להיות שקטה אבל הרעשים לא הפסיקו. בסוף כשסופסוף היה לי שקט וכמעט שנרדמתי, סבתא שלי התחילה לנחור מהחדר השני... הייתי בטוחה שהיא פתחה נגריה בחדר שלה כי הרעש היה נוראי!! טוב בקיצור קמתי להעיר אותה כדי שתפסיק לנחור, וכמובן שזה לא עזר. אה ולפני שהלכתי לישון הייתי במחשב עד אולי.... 4 וחצי לפנות בוקר ועדיין היה חשוך בחוץ. רק אחר כך התחילו כל הרעשים. מה גם שהייתה רוח פרצים בחוץ והעצים מחוץ לחלון שלי כל הזמן דפקו בחלון ועשו צללים מפחידים בחדר בבית של סבתא שלי זאת משימה בלתי אפשרית לישון. כאילו, בדרך כלל הבית מתוק להפליא וכיף להיות בו אפילו לבד, עד שמנסים להירדם בו. אז הבית מתחיל להיראות הרבה פחות נחמד ממה שהוא ביום. בלילה הוא כמו בית רדוף רוחות. נשמע מופרך? תנסו אתם לישון בבית הזה ועד מהרה תראו שתעדיפו לישון בחוץ עם הכלבים. מנסיון. אז עכשיו צהריים ואני אצל בנות דודות שלי שחף ויהב שהבית שלהן צמוד לבית של סבתא שלי (הן שכנות.) הן בסלון חורשות על איזה סרט שראיתי בערך מיליון פעם והרעש מגיע עד לחדר שבו אני כותבת את הפוסט הזה עכשיו. זה החדר של בת דודה הצעירה יותר יהב שהיא בת 9. וכשאני משחקת שם איתה אסור לנו לסגור את הדלת. ולמה? כי אמא שלה חושבת שאני משפיעה עליה לרעה בגלל שפעם צילמתי אותה בפלאפון בפוזות שלא מתאימות לגילה ואמא שלה ראתה את זה והתעצבנה עלי. אחר כך סבתא שלי התערבה והיה פיצוץ נוראי שם. מאז אסור לנו לסגור את הדלת. אבל נו שוין, כשהיא לא בבית אנחנו כן סוגרות אותה.... חהחהחה XD....!..!..!..!~ קיבלתי מאמא שלי 50מ שקל שהיא הבטיחה לי שתיתן לי אם אתנהג יפה. נו באמת, לקבל דברים על התנהגות טובה.. מזכיר לכם משהו? לא כי לי זה מזכיר ילדה בת 5!!! היום בלילה אני מקווה שאצליח סוף כל סוף להירדם ולא בגלל הרעשים, אלא המחשבות על ת' שלא מדברת איתי שמטרידות אותי כל הזמן, ועושות אותי עצבנית ומדוכאת. לא סתם סבתא שלי אומרת שרזיתי-הרי אני לא אוכלת כמעט כלום בגללה כי הדיכאון והעצבים פשוט הורסים לי את התיאבון! לפני שהגעתי לטבעון לסבתא, גם כן לא הצלחתי לישון כי חצי מהלילה הייתי עסוקה בלבכות.... סבתא ואמא שלי כבר דואגות לי, ואמא שלי כל פעם אומרת שהיא תעשה מזה בלאגן בביתספר ותצעק עליה וזה ואני פוחדת שהיא תעשה את זה כי היא רק תחמיר את המצב. והיא נשמעת די רצינית כשהיא אומרת את זה. אפילו הדברים שעושים אותי שמחה במצבים כאלה לא עוזרים. דברים כמו למשל קניות, ועשיתי הרבה קניות בחופש הזה. או לכתוב שירים וסיפורים כמו שאני תמיד עושה וזה מה שבעצם גרם למצב להיות גרוע יותר: כתבתי עליה שירים וסיפורים חמודים כאלה, הכי יפה שאני יכולה לכתוב כי חשבתי שזה יגרום לה להשלים או לפחות להתרכך קצת ולשמוח שבכלל טרחתי לכתוב עליה משהו. אבל בסוף היא חשבה שהתאהבתי בה אנאערף ועכשיו היא כועסת עלי עוד יותר..... אבל למרות שאני מגדירה את עצמי ביסקסואלית, אני לא אתאהב בה. ולא בגלל שזאת היא, פשוט כי אני כבר אוהבת מישהי אחרת ולא מזמן התחלנו להיות בקטע (למי שלא יודע קטע זה אומר לקחת את העניינים באיזי ורק להתמזמז בינתיים עד שמחליטים לאן לקחת את הקשר. אני לא יודעת מה אתכם, אבל ככה זה אצלי.) אני פשוט לא יודעת איך להוציא לה מהראש את עניין ההתאהבות הזה שהיא מתעקשת שהוא נכון. אין לי מושג. (ולמה יש לי הרגשה שכבר סיפרתי לכם את העניין עם השירים? נו מילא, תמיד כיף להזכיר את זה לעצמי, רק כדי לא לשכוח שמעריכים משהו רק אחרי שמאבדים אותו...) אני מקווה שהחופש הזה לעולם לא יגמר כי עם תחילת הלימודים, יבוא הצער...

הנה כמה תמונות חמודות שאני מקווה שיעודדו אותי קצת. וגם עם לא, לפחות לכם יהיה מעניין:

היי, מה נשמע אנשים? יש חדש? אצלי יש, עשיתי גשר. ורוד כזה שגורם לי להיראות מה זה פאקצה משום מה... מה גם שהוא מכאיב רצח בימים הראשונים :P כבר 4 ימים שאני לא אוכלת!!!!! ועם החברה שלי? אני לא רואה ת'סוף של זה אבל נו מילא... :(  בבית החיים לא הולכים להשתנות אני חושבת. אולי לא טרחתי לספר על המצב בבית שלי אז אספר עכשיו. מאז ומתמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי אני ואמא שלי לא מפסיקות לריב לשניה!!! אנחנו רבות על כל שטות והפתיל שלה נהיה קצר מתמיד. ובזמן האחרון, זה הגיע למכות וקללות. אני מרביצה לה מכות איומות ועושה לה פצעים על כל הידיים עם הציפורניים. אבל גם היא מחזירה לא פחות ממני שלא תחשבו שאני האשמה היחידה בכל העניין. אבל לא משנה. ולמה אמרתי שזה נגמר? כי זהו, אני עוזבת את הבית. היא עכשיו הולכת לפגישות במשרד הרווחה ומנסה לבקש אישור מהם להוציא אותי מהבית. ברצינות. היא פונה לכל מיני מקומות שאולי אני אלך לגור בהם, וברגע שהיא תקבל אישור ותמצא מקום, אני בחוץ. ו..... זהו נראה לי.. נתראה בפוסט הבא!! ביי...... :(

היי חב'רה מה קורה?? יש חדש??? איך אצלי אתם שואלים? זוועה! הכי זוועה שיכול להיות לבן אדם!!!! ולמה? בגלל שהחברה הכי טובה בעולם שלי, פשוט לא מדברת איתי. אני לא אגיד למה ואיך, אני רק אגיד שזה עניין שחוזר על עצמו כמעט כל שנה. המורים, החברים והמשפחה אומרים לי לשכוח ממנה כי היא רעה. הם חושבים שהיא רעה בגלל שכל פעם היא מוצאת סיבה כדי לא לדבר איתי ואני כמו ילדה טובה עוד מתחננת שתשלים איתי. לפעמים בבית ספר או בטלפון אני ממש בוכה לה שתתן לי הזדמנות, או שתתן לי לדבר להסביר משהו!!!! היא אף פעם לא סבלה אותי ממש. זה מה שהם חושבים. לא מוכנה לחבק אותי, או לנשק כלום. אבל אני יודעת שבאיזה שהוא מקום היא טובה. עובדה, היא יפה חכמה נדיבה ותמיד תמיד עוזרת לי כשאני מסתבכת בצרות. אבל אומרים לי תעזבי אותה היא ילדה רעה את לא מבינה שהיא שונאת אותך?! היום דיברתי על זה אם אמא שלי, והיא אמרה לי שאני אזרוק אותה לקיבינימט ואגיד לה בפנים מה אני חושבת עליה. אבל איך אני מסוגלת להגיד לה מה אני חושבת עליה כשכל מה שאני חושבת באמת זה כמה היא טובה. אתמול ישבתי שעות כל הלילה וכתבתי עליה שירים וסיפורים ודברים מתוקים שרק אני יכולה לעשות ועוד אחר כך עבדתי עוד יותר לפנות בוקר כדי להעתיק את הכל ביד לאייסיקיו שלה. ושתבינו, המחשב בחדר של אחותי וזה הפריע לה לישון אבל היא נתנה לי כי היא ידעה שאני חושבת שאולי זה יגרום לה להשלים. איזה להשלים בראש שלי??!! כל מה שהיא עשתה במקום להודות לי שהתאמצתי לילה שלם והפרעתי לאנשים לישון, זה להגיד לי שזה מגעיל ושאני מאוהבת בה. שטויות במיץ עגבניות!! (זה לא בדיוק מה שהיא אמרה, אני רק אומרת מהזיכרון שלי) זה כבר כמה שנים נמשך הסיפור הזה שהיא עושה לי קטעים של ברוגז כמו בגן. חח תמיד צחקנו ביחד על כמה שהילדים בבית ספר מתנהגים כמו תינוקות ועושים שטויות של מפגרים. אבל אם כל הברוגז התינוקי הזה, תגידו לי, מי תינוקת עכשיו??! בטח, אני. שבוכה כמעט כל יום ומתעוררת בבכי בלילה כי חלמתי שהיא משלימה איתי. יעני כל החלום הייתי בטוחה שזה אמיתי ושהיא השלימה איתי. איזה אמיתי ואיזה נעליים?! הילדה עדיין לא שמה עלי לא משנה מה אני יעשה. שתדעו שלא הייתה לי כל כוונה של התאהבות כשכתבתי את זה. הייתה לי כוונה רק שהיא תדבר איתי. אמא שלי כבר בקטע של לקלל אותה ולהגיד כמה שהיא רעה וכמה כדאי לי לעזוב אותה. אבל אם כל קללה שלה, באה צרחה שלי- "היא לא רעה והיא לא כזאת, ושלא תעזי לקלל אותה!!!!!" כאילו עם כל הדברים שהיא עושה לי, אני עוד מגנה עליה. כנראה שמשהו באמת דפוק אצלי. "אבל ליאור, כל אחד בוחר לו את הדרך שלו, ואת החברים שלו. ואם את בוחרת להיות אם ילדה שעושה לך רע, לא אני ולא אף אחד יכול להתערב/לעזור לך." זה מה שאמא שלי אומרת כל פעם שזה קורה. ואני מתכוונת כל ->>ככככככלללללל<<- פעם שזה קורה. לפעמים אני חושבת על עצמי, ומנסה להבין מה בעצם עשיתי לה שרק אלי היא מתנהגת ככה. כי הרי לאף אחד היא לא עושה את הדברים האלה. כמו שאמא ואבא תמיד אומרים לי-"זה בגלל שאת נותנת לה. את פשוט היחידה שמרשה לה להתנהג אליך ככה. זה כאילו שאת נותנת לה אוכל והיא כל פעם באה כדי שתתני לה אותו. השאר פשוט לא נותנים לה את הכיף הזה, ולכן לאף אחד אחר היא לא מתנהגת ככה. הרי ילדה אחרת הייתה אומרת לה שלום ולהתראות וככה גם את צריכה להגיד לה." חה. כאילו שזה קל להיפרד ממנה. אין אני פשוט לא מסוגלת!! זה כאילו שהיא נכנסה חזק לתוך הראש שלי ולא מוכנה לצאת משם! וזה בלתי אפשרי מבחינתי להפסיק להיות חברה שלה, כי החברות שלה זה מה שבעצם גורם לי להיות מאושרת. ובימים האחרונים מאז שהיא לא דיברה איתי אני מרגישה כאילו אני מנותקת מעצמי. מהחיים שלי, שאני אומרה לעשות בהם חיים משוגעים ועכשיו אני לא מסוגלת. טוב, אני מקווה שלא ייבשתי אתכם יותר מדי אבל פשוט הייתי חייבת לפרוק...

שלכם בהמון אהבה, האני באני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!