אז מחקתי את כל התוכן של הבלוג שלי כדי להתחיל מהתחלה, נראה לי אני צריכה מקום לפרוק הכל באנונימיות.
אני ילדה במקום די מבודד בארץ, בצפון הרחוק. עוד מעט אני בת 18 וכמו שזה נשמע, אני ביב' אוטוטו מסיימת.
יש לי את החברים המוזרים שלי, ורואים שהם חברים שלי כי צריך רק מבט אחד כדי להבין שלמרות המראה החיצוני שלי אני די נחמדה, אני מנסה להיות נחמדה לכולם, לא תמיד מצליח לי אבל לא נורא.
עוד מעט יש לי מלא מלא מלא בגרויות ואני בלחץ אטומי, ולא נראה לי שאמא שלי שאף פעם לא עשתה את הבגרויות האלה או ידידים שלי שכל מה שעיניין אותם זה להתקעקע, לשתות ולעשן מבינים אותי כל כך ורק צוחקים עלי, שזה לא תמיד נחמד אבל מסתדרים.
מצד אחד יש את התירוצים של אמא שלי שנשמעים לי חלולים מאיזושהי סיבה, למרות שהיא מאוד מנסה להראות כאילו היא מתכוונת.
לא נורא, אני יודעת מה יש לי לעשות, ובתקווה אני יעשה את זה :]
אה כן, יש לי אח. האח המצוי שאת לא רוצה להראות לידו אבל בסתר שמחה שיש לך אח ואת לא בת יחידה.
הוא בן 18 והוא מסתובב עם בנות בנות 12, איזה עצוב זה! וזה לא שאנחנו כלומר אני וחברה שלי מנסות לדבר איתו ולהכניס קצת שכל לראש החלול שלו, אבל שום דבר לא נכנס!!
מי היה מאמין שה"פריקית" של בית ספר תאהב פופ? חחח זה רק אנ או הדיסק החדש של גברת כריסטינה אגילרה ממש נחמד :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
